במשך עשרים וחמש שנים נאבקו השניים על הוכחת חפותם המוחלטת. לקביעתם זו קיבלו תימוכין מכריעים מוידוי של קצין משטרה בדימוס, סנ"צ דני מרוז, שנמסר לפני כשנה וחצי, ובו הודה כי במסגרת מגמת המשטרה להפליל את השניים בדו ראיות ותפרו את התיק נגדם.

בעקבות עדות זו קבע היועץ המשפטי לממשלה אלייקים רובינשטיין את חפותם המוחלטת של השניים והורה לבית המשפט לפסוק להם את סכומי הפיצוי אותם יהיה על המדינה לשלם למזוכים.

בעדותו הודה מרוז כי היה חלק ממסכת של עדויות שקר, עיוות ראיות ואף בעינויים שהופעלו על הנאשמים. מרוז תיאר בעדותו את ההתנהלות שהביאה להפללתו של עמוס סולמי כחלק ממדיניות שנהגו בה חוקרי המשטרה באותה העת "זה היה נורמטיבי", סיפר מאוחר יותר לעיתון 'ידיעות אחרונות'. כמו כן קבע כי גורמים בפרקליטות תל אביב היו מודעים לאופי החקירות והעדויות שהביאו להפללה המדוברת.

עורכת הדין שירה דונביץ' שייצגה את סולמי תבעה מהיועץ המשפטי לממשלה לחייב את הפרקליטות להשיב לדרישתה למשפט חוזר. העיתונאי רונן ברגמן שחקר את הפרשה קובע כי עורך הדין שי ניצן הגיב מטעם הפרקליטות תגובה שהייתה רצופה מסכת ארוכה של סתירות עובדתיות.

ברגמן מספר כי את עיקר הטענות הפנה מרוז כלפי אישים כניצב בדימוס סנדו מזור, ניצב משנה בדימוס יעקב פלג ואישים בכירים אחרים.

עם זאת הוחלט לסכם עם המזוכים על מתן פיצויים בגובה האמור של למעלה משלושה מליון שקלים ולהימנע מפתיחת משפט חוזר. זאת לאחר שריצו בכלא שבע שנות מאסר.

העיתונאי רונן ברגמן סיפר ב'ידיעות אחרונות' כי במסגרת חקירת התיק בוצעו נגדו האזנות סתר על ידי חוקרי המשטרה. ברגמן טען כי לאחר איתור ההאזנה התלונן במשטרה תלונה שהביאה לאיומים כלפיו, ומאוחר יותר לסגירת תיק חקירת ההאזנה כיוון שלטענת המשטרה "נסיבות העניין אינן מצדיקות את המשך החקירה". (ש)