בשבוע שעבר ישבתי באירוע פוליטי שקט עם כמה עמיתים ממחנה הימין.
באופן טבעי המתיחות הפוליטית בציבוריות הישראלית עלתה על השולחן. אחריה הגיעו הסקרים העגמומיים והמשמעויות הנגזרות מהם. ואז החלו הטרוניות.
"אני משתגע מביבי", הפטיר אחד מהם בנימה רגוזה. "פעם הוא נחשב לאדם חכם. אחד המחשב מהלכיו שני צעדים קדימה. פעם הראיה שלו היתה גלובאלית, רחבה, מקיפה, צופה פני עתיד. היום הוא לא עובר את השולחן שלצידו. מטר קדימה. יריב לוין. איתמר בן גביר. זהו. זה הפרצוף שלנו, של הימין".
אמירות ברוח זו הושמעו סביב השולחן ולא הסבו נחת למי שמשנת הימין וחשיבותה של משילות מפעמות בו. כל אחד בתורו תקף את נתניהו על כך שהוא לא שם סוף לרפורמה המשפטית, על סירובו לגנזה אחת לתמיד ולשים קץ למתיחות הציבורית הרווחת ברחובות ישראל מאז הופרחה לאוויר העולם.
לאחר שנפרדתי מהם לשלום ופניתי לדרכי הכתה בי התשובה לשאלה שהציקה לי זה זמן רב: מדוע הנהגת הימין בישראל לא מצליחה לשכנע את המחנה הביתי בצדקת דרכה.
הסיבה לכך היא משום שהאנשים הנחשבים למובילי דעת קהל בימין הישראלי מסרבים להביט מעבר לקפלן. הם תוקפים את נתניהו ומאשימים אותו בראיה צרה בעוד שהם לוקים באותה מידה.
'הפגנות קפלן' לא נולדו עם הפצעת הרפורמה המשפטית לאוויר העולם. הן נולדו ב-2016 עם תחילת הגעתם לעולם של תיקי נתניהו. באותם ימים קפלן היה בלפור, ותבהלת הרפורמה היתה חקירות המשטרה. הדמויות אז הן הדמויות היום. הסיסמאות אותן סיסמאות. המטרה היא אותה מטרה. רק העילות השתנו.
לפני חודשיים זו הרפורמה המשפטית, לפני שבועיים זו עילת הסבירות, אתמול זו הוועדה למינוי שופטים, שלשום זהו הרכב הממשלה, מחר זו הרכבת הקלה בשבת, מחרתיים זהו חוק הגיוס, ובחודש הבא יתגוללו על המתנחלים שחולבים את קופת המדינה. הסיפורים משתנים אך המטרה נותרה כשהיתה: להפיל את ממשלת הימין, לשלוח את בנימין נתניהו הביתה. זו המטרה ואין בלתה.
ישנם לא מעט אישים בימין המסרבים להפנים זאת. הם רואים ברפורמה המשפטית ובמחאת הענק שנוצרה מעין תקלה נקודתית שיש לפתור אותה. הם טועים בענק. המחאה הנוכחית היא תוצר ישיר של תשתית ארגונית אדירה במאות מיליוני שקלים שכבר קיימת מזה שנים לטובת הפלת בנימין נתניהו וממשלת הימין וכעת הנביטה את פירותיה בהיקפיה הגדולים. זו לא הרפורמה. זה רל"ב, טמבל.
ומילה אחת לאחיי החרדים שיש ביניהם מי שמבקש לסגור את סיפור הרפורמה המשפטית:
אם לא תהיה רפורמה משפטית, תהיה מחאה נגד ההפרדה המגדרית באוטובוסים, זעקת 'הסחטנים החרדיים' וסיפורי אלף לילה ולילה על תחכום המשכנתאות החרדי, אם לא תהיה רפורמה משפטית, תהיה כזו השתוללות על חוק הגיוס שהשרים החרדיים עוד יתגעגעו לימי 'קץ הדמוקרטיה' העליזים.
תשאירו את זה כך. תנו לביבי לכתוב להם את התסריט. עדיף לכם לא להתערב.