אולפן טלויזיה
אולפן טלויזיהצילום: iStock

מה המשותף לתחנות הרדיו 'ערוץ 7', 'ערוץ 2000', 'ערוצי הקודש', 'קול חי', 'קול ברמה' ו'גלי ישראל', עיתון 'ישראל היום' וערוץ הטלוויזיה 'עכשיו 14'?

לכל אלו יש - או היה - מכנה משותף אחד: הניסיון להשמיע את הקול המושתק של רוב העם היהודי בישראל - קולה של היהדות המסורתית והלאומית שאינו נשמע בתקשורת המיינסטרים, לא פלא שאלו - לצד כלי תקשורת נוספים מהצד "הלא נכון" - זכו לרדיפה שיטתית ואכזרית במטרה לסגור אותם או לצמצם את השפעתם ובכך "לסתום את הפה" של רוב העם.

ביריעה המרתקת שלפניכם פרסנו בקצרה את תולדות התקשורת הישראלית, את צביונה ואת שיטות הפעולה האפלות שלה ושל קבוצות הכוח המזוהות עמה - לצד התחייה המחודשת של התקשורת האמונית שמשמיעה בעוז ובגאווה את האמת המודחקת והנרמסת במשך כל השנים, תְּקַע בְּ'שׁוֹפָר' גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ

קווים לדמותה של תקשורת השמאל בישראל

במשך עשרות שנים, עד לימינו אנו, שולט השמאל החילוני הקיצוני שליטה כמעט מוחלטת ואבסולוטית ברוב ככל כלי התקשורת המרכזיים בישראל - העיתונות המודפסת, תחנות הרדיו הממלכתי והאזורי וערוצי הטלוויזיה הציבורית והמסחרית. הוא קובע את סדר היום במדינה, מחליט על אלו אישים ונושאים לכוון את הזרקור - והאם הוא יהיה באור חיובי או שלילי, בוחר כיצד "למסגר" אירועים ומהלכים משמעותיים והיסטוריים, מקדם באופן אקטיבי תפיסות עולם מערביות פרוגרסיביות ומנהל מלחמה עיקשת ואכזרית נגד עמדות שמרניות, דתיות ולאומיות.

תקשורת התרעלה והתעמולה מהדהדת ומפמפמת את האג'נדה הפוליטית הצרה של מחנה אחד במדינה, שעם השנים הלך וקטן והפך לקבוצת מיעוט. היא זורה חול בעיני הציבור התמים, מפעילה עליו מניפולציות עלובות ומאביסה אותו באינסוף הפחדות, שקרים ודעות שונות ומשונות - במטרה להנדס את תודעתו, להפחיד את מנהיגיו ולחבל ביישום הרצונות והשקפות העולם של רוב העם.

ככל שעברו השנים, הציבור הישראלי עבר תהליך מבורך: רבים ממנו שבו והתחברו אל המסורת היהודית ואל מורשת ישראל, זאת בנוסף לגידול הדמוגרפי האקספוננציאלי הטבעי של המגזר החרדי והמגזר הדתי; התקשורת הישראלית לעומתו, עברה תהליך טרנספורמטיבי הפוך - במשך השנים היא הפכה לשלוחת בת של התנועות הפרוגרסיביות הרדיקליות ביותר בעולם המערבי. עם השנים היא חברה אל החונטות המושחתות, הרקובות והקיצוניות שהשתלטו בזדון ובמרמה על מוקדי הכוח במדינה - ומאז הן פועלות יד-ביד במניע אחד ויחיד: שמירת השליטה הדיקטטורית של ההגמוניה הוותיקה הנשלטת בידי חוג סגור ומצומצם שמשתייך למיעוט הולך ומצטמצם, הולך וכלה - בציבור הישראלי הרחב שהולך ומתפכח, הולך ומתפקח.

התנועה הפרוגרסיבית בישראל: תמנון בעל שמונה זרועות מרכזיות

כהערת אגב חשובה, הנה - על רגל אחת - שמונת מרכזי הכוח והשליטה העיקריים שעליהם השתלטה התנועה החילונית הפרוגרסיבית בישראל כמעט לחלוטין - ודרכם היא מנסה להמשיך למשול ביד ברזל בציבור הישראלי ולדכא את רצונותיו ואת דעותיו:

מערכת המשפט

כלי התקשורת וחברות הפרסום

מערכת החינוך, גופי המדע והאקדמיה וארגונים אזרחיים

גופי המסחר וארגוני התעשייה (בדגש על תעשיית ההייטק והטכנולוגיה)

מערכת הביטחון וגופי הדיפלומטיה ויחסי-החוץ

עולם התרבות והפנאי

מערכת הבריאות והרפואה

אנשי הפקידות הבכירה בשירות-הציבורי

כמו 'תמנון' ארסי ורב זרועות, לופתים שמונת הכוחות הללו את אזרחי ישראל בגרונם ומנסים להכריח אותם להמשיך ולציית לכל אשר יקבעו ויצוו. כפי שהוכח ביתר שאת בשנה האחרונה, 7 הזרועות האחרונות מאוחדות כולן במטרה אחת: שימור - ואף חיזוק, כוחה העצום של הזרוע החזקה והמרכזית שבכולן - מערכת המשפט שבראשה הרשות השופטת (-בתי המשפט). הסיבה לכך פשוטה: מצד אחד, מערכת המשפט אינה עומדת לבחירה דמוקרטית של הריבון, הלא הוא העם; ומן הצד השני, לאורך תקופה של עשרות שנים, היא ביצעה השתלטות כמעט מוחלטת על היכולת לכופף להחלטותיה השרירותיות ולגחמותיה הפוליטיות את שתי הרשויות האחרות - הרשות המחוקקת (-הכנסת) והרשות המבצעת (-הממשלה) שנבחרות בידי העם, בנושאים שאינם תחת סמכותה בשום צורה שהיא.

הכסיסה האיטית והמתמשכת בכוחן ובסמכותן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת - הרשויות הנבחרות שמייצגות את העם, על-ידי העברת מושכות השלטון אל הרשות השופטת (ונספחיה-כפיליה במערכת המשפט: מוסדות הפרקליטות, הייעוץ המשפטי וארגוני אכיפת החוק) - הרשות הלא נבחרת שמייצגת בעיקר את המיעוט החילוני-ליברלי, במטרה לשמר את כוחו של המיעוט העריץ והדיקטטורי - החלה לראשונה עם ניצחון מפלגות הימין בראשות מנהיג 'הליכוד' מנחם בגין בבחירות שהתקיימו ב-1977, התגברה בקידום מהלכי 'המהפכה החוקתית' הידועים לשמצה בהובלתו של הרודן אהרן ברק ב-1992 ונמשכת מאז ביתר שאת וביתר עוז ממש עד לימינו אנו - שנת 2023.

המכנה המשותף: המחנה המשותף

נחזור לתקשורת התרעלה: במשך כל השנים, מרבית המגזרים היהודיים בישראל - מזרחיים, מסורתיים, לאומיים, ימניים, דתיים וחרדים - כמעט ולא זכו לדריסת רגל בתקשורת הישראלית, והיא מצידה ניצלה את כוחה האדיר - בציניות בלתי נגמרת ובצביעות אינסופית, ורמסה ברגל גסה אותם, את זכויותיהם הבסיסיות ואת השקפת עולמם. התקשורת החילונית השמאלנית עשתה - ועודנה - כל שלאל-ידה כדי למנוע ממחצית העם - ויותר, להביא לידי ביטוי ראוי והולם את תחושותיו, רגשותיו ומשנת עולמו הסדורה אל תוך השיח הציבורי במדינה, לקיים דיונים כנים והגונים על סוגיות עומק ולהשפיע על קבלת ההחלטות של גורמי הכוח והשלטון.

היא מנהלת מסע פרסום נגטיבי אגרסיבי ומתמשך נגד אנשים, ציבורים ותפיסות עולם מהצד האחד של המפה הפוליטית במטרה לצבוע אותם בצבעים שחורים וקודרים; ומאידך היא עורכת קמפיין פוזיטיבי מושחת ומניפולטיבי למען דמויות, קבוצות, רעיונות ומטרות של המחנה השני מתוך רצון לצבוע אותם בצבעים חיוביים ומוארים.

תופעה קשה זו, שעם השנים כונתה בקרב אנשי הימין האמוני בשם "תקשורת עוינת", גרמה לציבור הלאומי, הדתי והחרדי להבין ולהפנים כי עליו להתעשת בהקדם ולהקים כלי תקשורת אלטרנטיביים, עצמאיים וחזקים, שיוכלו לשמש חלופה הוגנת והולמת לתקשורת המיינסטרים המושחתת והחד-צדדית. בעשרות השנים האחרונות התקיימו מספר ניסיונות כאלו, חלקם בהצלחה גדולה יותר וחלקם קצת פחות.

רדיפה אישית ושיטתית נגד העיתונות הימנית

אלא, שהניסיון לייצר חלופה איכותית לתקשורת השמאל העוינת, הכניסה את המחנה ה"ליברלי" לחרדה גדולה. ואכן, כלי התקשורת הימניים חוו וחווים במשך שנים מסע רדיפה שפל, יצרי וחסר עכבות מצד מחנה השמאל, במטרה למנוע מהם להתקיים, לשגשג ולצמוח. שיטות הפעולה הנלוזות שננקטות לשם כך רבות ומגוונות, בהן: העברת חוקים דרקוניים, קיום הליכים משפטיים תקדימיים, הפעלת לחצים כלכליים פסולים, העמדת בלמים וחסמים רגולטוריים נוקשים, ניהול מסע הכפשה שקרי ומתמשך במטרה לערער את אמון הציבור בהם ואת הלגיטימיות שלהם, ושיטות פעולה אפלות ובזויות נוספות.

בשורות הבאות אזכיר בתמצית ועל רגל אחת כמה דוגמאות:

רדיו 'ערוץ 7' - 1988-2003: רדיפתו במשך שנים במטרה לסגור אותו; פסילת בג"ץ את החוק שאושר בכנסת ונועד להכשיר את שידוריו; סגירתו על-ידי בית המשפט; הרשעת בית המשפט את שדרניו, מנהליו והתאגידים המפעילים אותו והפסיקה כי ישאו בעונשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנסות. הליכים אלו לא ננקטו נגד תחנת הרדיו הפיראטית 'קול השלום' של פעיל השמאל הקיצוני אייבי נתן שפעלה בין השנים 1973-1993 וקידמה אג'נדה פרו-פלסטינית.

רדיו 'ערוץ 2000' - 1995-2004: פשיטות משטרתיות, החרמת ציוד, מעצרים וקנסות - עד לסגירתו.

רדיו 'כל האמת' שפעל כחלק מאיגוד תחנות הרדיו שכונו 'ערוצי הקודש' - 1995-2008: פשיטות קבועות של המשטרה להחרמת הציוד שלהן, סגירת התחנות, קניסתן ועיכוב השדרנים למעצר, הרשעת ביהמ"ש את היו"ר שמואל בן-עטר והפסיקה כי ישא בעונש מאסר בפועל.

רדיו 'קול חי' - 1996-הווה: ביטול בג"ץ את החלטת 'הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו' לשנות ללא מכרז את אזור הזיכיון שלו כך שיוכל לשדר גם באזור ירושלים, במקביל להוצאת אזור תל אביב משטחי הזיכיון. פסיקה זו עיכבה את ההליך במספר שנים והציבה אותו בפני סכנת התמוטטות כלכלית.

עיתון 'ישראל היום' - 2007-הווה: הגשת הצעות חוק דרקוניות שונות במטרה לפגוע בו, בראשן הצעת החוק שכונתה 'חוק ישראל-היום' שאף הובילה להקדמת הבחירות ולפיזור הכנסת; רדיפתו במשך שנים והצגתו ככלי תעמולה אישי ופוליטי של נתניהו; כל אלו נפסקו מהרגע שהעיתון שינה את צביונו והצטרף באופן חלקי אל הקו האנטי-ימני שמובילה התקשורת הכללית.

רדיו 'קול ברמה' - 2009-הווה: "פסק-דין 'קולך' נגד רדיו 'קול ברמה'": הפסיקה התקדימית והשערורייתית של בית-המשפט המחוזי שאף אושרה ע"י בג"צ שבמסגרתה חויבה התחנה לשלם כמיליון וחצי שקלים בגין תובענה ייצוגית שהוגשה נגדה בטענה על "אפליית נשים" בשידוריה.

רדיו 'גלי ישראל' - 2010-הווה: עתירות חוזרות ונשנות נגד קיום שידורי התחנה: בטרם הקמתה נטען כי אין מסמכותה של 'הרשות השנייה' לאשר הקמת תחנת רדיו בשטחי יהודה-ושומרון, מה שעיכב את יישום ההחלטה; גם לאחר הקמתה הוגשו נגדה מספר עתירות - לדוגמא נטען כי יש להגביל את שידוריה לתחומי הגדה המערבית בלבד, ושלל עתירות מגמתיות נוספות; כמו כן, הוגשו נגדה תביעות ענק בסכומים מצטברים של מיליוני שקלים.

ערוץ הטלוויזיה 'עכשיו 14', ובשמו הקודם: 'ערוץ 20' (הפועל כערוץ ייעודי למורשת ישראל, ובקצרה: 'ערוץ המורשת') - 2014-הווה:

הנה מספר דוגמאות, על קצה הציפורן: בתחילה הותר לו לשדר אך ורק בעניינים הקשורים ל'מורשת ישראל' ונאסר עליו באופן מוחלט לשדר חדשות ומשחקי ספורט; בהמשך אושר לו לשדר חדשות, אך בהיקף זמן מצומצם ביותר במשך היום; לאחר שנבחר להיות המפעיל של 'ערוץ הכנסת' במשך עשור, הצעתו נפסלה על-ידי 'מועצת הכבלים והלוויין'; בשנים שבהן היה כפוף ל'מועצת הכבלים והלוויין', רדפה אותו המועצה באופן מגמתי ושיטתי במטרה להצר את צעדיו ולפגוע בו כלכלית, מה שכמעט הוביל לסגירתו; לאחר שעבר לפיקוחה של 'הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו', פתחה הרשות נגדו במספר הזדמנויות בהליכי הפרה; נתוני הרייטינג הלא מדויקים שפירסמה 'הוועדה הישראלית למדרוג' אילצו אותו לפרוש ממנה למשך מספר שנים;

לאחר מיתוגו מחדש תחת השם 'עכשיו 14', המתקפות הפרועות נגד הערוץ ועובדיו הלכו והתגברו: כלי תקשורת וארגונים אזרחיים המזוהים עם השמאל החילוני הסלימו את מסע הרדיפה השיטתי נגדו - במטרה להלך עליו אימים, להכתים את שמו ולסגור אותו; קובלנות משפטיות רבות - ציבוריות ופרטיות - הוגשו נגדו ונגד עיתונאים המועסקים בו, כאשר אחת הזכורות שבהן הייתה זו שטענה כי הערוץ מדיר את הזרם הרפורמי והזרם הקונסרבטיבי משידוריו ובגינה הוטלו עליו קנסות ופיצויים בסך מצטבר של מאות אלפי שקלים;

לקראת הבחירות האחרונות עתרה מפלגתו של ראש ממשלת המעבר דאז יאיר לפיד ל'וועדת הבחירות המרכזית' בדרישה להכריז עליו כ"גוף פעיל בחירות" - או במילים פשוטות: "ערוץ תעמולה", במטרה להוביל לסגירתו דה-פקטו; עיתונאים וצלמים מטעמו מותקפים פעמים רבות - לעתים בשידור חי, באופן אלים ובריוני על-ידי המון מוסת ושטוף שנאה; הפגנות מתוזמנות וממומנות נערכות באורח קבע נגד הערוץ, בעליו ומנהליו;

גופי תקשורת אוסרים על עובדיהם להשתתף בשידוריו באופן מוחלט; והמהלך האחרון בסדרה, נכון להיום: קמפיין החרם המאורגן והמתוזמר שקורא להפסיק את הפרסום בערוץ בתקווה שהדבר יגרום לו להפסדים כספיים כבדים שיאלצו את סגירתו.

אמת - לא מ'הארץ' תצמח

לא רק כלי התקשורת הימניים עומדים תחת מתקפה שלוחת רסן. גם עיתונאים יחידים שמגלים עצמאות מחשבתית "אסורה" ומעיזים לחרוג משורת המקהלה ההומוגנית והמשובטת - מהווים מטרה לפגיעה ולרדיפה אישית. אנשי תקשורת שעבדו בכלי תקשורת המזוהים עם השמאל והחלו בקידום תפיסות עולם ימניות ושמרניות, או לחילופין החלו לחשוף את השחיתות האדירה הטבועה בראשי המחנה השמאלי-חילוני, מצאו את עצמם לפתע מפוטרים ממקום עבודתם בשלל תירוצים קלושים. במקרה הטוב הם גילו שתנאי העבודה שלהם נפגעים, שהם מוחרמים בקהיליית העיתונאים, שהם מוכפשים בראש כל חוצות ונתונים לתביעות דיבה שקריות. רבים מהם נאלצו לעזוב את מקום עבודתם ולחפש מקום עבודה חלופי מתאים, מה שלא תמיד צלח, כמובן...

עיתונאים שאינם מועסקים בכלי תקשורת רשמיים אלא עובדים באופן עצמאי לחלוטין תוך התבססות על מקורות מימון פרטיים, נחשפים לסיכון גדול במיוחד: לעתים רבות, הפסד אחד בתביעה משפטית בעילה כלשהי - מביאה לריקון חשבון הבנק הפרטי שלהם והעמדתם בפני שוקת שבורה: אי-יכולת להמשיך בעבודתם העיתונאית בד בבד עם היכולת לפרנס את משפחתם בכבוד.

לא אמנה כאן את רשימת הדוגמאות הבלתי נגמרת של עיתונאים ימניים שנפגעו בשל עבודתם, רק בשנים האחרונות. רק אציין את העובדה הפשוטה והידועה, שכמעט כל עיתונאי ימני - בוודאי כזה שמקדם באופן אקטיבי ובולט את תפיסת עולמו, חווה על בשרו לפחות חלק נכבד מפעולות הרדיפה שמניתי.

המחנה ה"נאור" הדוגל כביכול ב"חופש דעות" ו"ריבוי עמדות" גילה שוב, בפעם המי-יודע-כמה, את פרצופו המכוער. הפעולות שהוא נקט, מטרתן אחת ויחידה: "סתימת פיות", "השתקת דעות" ו"טרור מחשבתי", מהזן הנמוך והשפל ביותר. "חופש דעות"? ובכן - רק לצד אחד!

ההגנה הטובה ביותר = מתקפה כוללת נגד היריב

בשנים האחרונות נרשמה עליית מדרגה מסוכנת במסע הציד השיטתי והאכזרי של תקשורת המיינסטרים הישראלית ובעלות בריתה - כנגד אנשי ציבור מהמחנה הימני והאמוני וכנגד תפיסות העולם שלהם. תרמו לכך מספר גורמים, בהם:

הרשתות החברתיות שהחלישו משמעותית את כוחה של התקשורת בעיצוב דעת הקהל ובתיווך רחשי לב הציבור.

ההבנה שחלחלה בציבור הישראלי כי לרעיונות ולמהלכים שהשמאל ניסה לקדם במשך השנים אין כל תועלת ותוחלת והן גרמו בעיקר לנזקים עצומים שחלקם אף אינם ניתנים לתיקון ולשינוי.

ההתרסקות הפוליטית של השמאל החיוור והצולע אל מול הימין שידע להעמיד בראשו הנהגה מוכשרת וכריזמטית שזכתה פעם אחר פעם באמון העם והשיגה את השלטון במשך יותר מעשור רצוף.

בהמשך לפסקה הקודמת, בחינה מעמיקה של שנות כהונת בנימין נתניהו בראשות הממשלה, במיוחד בעשור החולף - מעלה כי במהלכן רשמה המדינה שורה ארוכה של הישגים כבירים והיסטוריים כמעט בכל תחום אפשרי: ביטחון (הירידה התלולה במספרי הפצועים וההרוגים בגין טרור איסלאמי קיצוני; חיזוק מערכת הביטחון הישראלית וביסוסה של ישראל כאחת המעצמות החזקות והמובילות בעולם), לאומיות (הורדת נושא 'הסכסוך הישראלי-פלסטיני' מהשיח הפוליטי בישראל;

חיזוק ההתנחלויות והפריפריה; בניית גוש ימני-מסורתי חזק; פירור הגוש השמאלי בכלל ופירוק רוב מפלגות השמאל המרכיבות אותו בפרט; הקמת כלי תקשורת מסורתיים ושמרניים; חיזוק הגאווה הלאומית; הטיפול בבעיית המסתננים והמהגרים הלא-יהודים; הביקורת העניינית על המשטרה, הפרקליטות, הייעוץ המשפטי ובתי המשפט), תעסוקה וכלכלה (שיעור האבטלה הנמוך ביותר; נתוני התל"ג והתמ"ג הגבוהים ביותר; הזנקת הכלכלה הישראלית והפיכתה לאחת הכלכלות המפותחות, המתקדמות, הצומחות והמבוקשות ביותר בעולם, בדגש על תחומי הסייבר והטכנולוגיה), בריאות, איכות חיים והשכלה (ההתמודדות המיטבית עם מגפת הקורונה;

דירוג מערכת הבריאות במקומות הראשונים בעולם; תוחלת החיים הממוצעת שהיא מהגבוהות בעולם; ההוצאה הלאומית לבריאות שהיא מהנמוכות בעולם; שביעות הרצון מהחיים שהיא מהגבוהות בעולם; שיעורי ההשכלה שהם מהגבוהים בעולם), יחסי חוץ ומעמד בינלאומי ('הסכמי אברהם'; הכרת ארה"ב ומדינות נוספות בירושלים וברמת הגולן כחלק מישראל; שדרוג מעמדה המדיני והביטחוני של ישראל בעולם); ועוד. ניתן לומר בוודאות, כי מדינת ישראל לא חוותה פריחה שכזו - כמעט בכל פרמטר אפשרי, לאורך כל שנות קיומה.

כל אלו, ועוד, אילצו את התקשורת הישראלית להפשיל שרוולים ולצאת ל"קרב מאסף" נגד ההנהגה הימנית והדתית בישראל, וכמובן - נגד כלי התקשורת של המחנה הימני והאמוני.

"רבותיי, מהפך"

כידוע, ראש הממשלה בנימין נתניהו חווה בעשרות השנים האחרונות רדיפה אישית ואובססיבית ומשטמה יוקדת הגובלת בטירוף מוחלט - יותר מכל אדם אחר אי פעם בהיסטוריה של מדינת ישראל. מסיבה זו, ומסיבות נוספות - כמו הבנתו את מידת העוצמה האדירה שיש לכלי התקשורת, הוא שם לו למטרה מרכזית את חשיפת פניה המכוערות בפני הציבור הישראלי; והוא אכן הצליח ליישם זאת במידה בלתי מבוטלת של הצלחה.

חשוב להזכיר, כי במערכת הבחירות האחרונה התחולל "מהפך" - קטן, אך כביר, בתקשורת הישראלית, שבשעת מעשה רבים לא ייחסו לו משקל רב מדי. לראשונה, המועמד המוביל לראשות הממשלה מטעם המחנה הימני והאמוני - הלא הוא נתיהו, החליט שלא להעניק ולו ראיון בודד לאף אחד מכלי התקשורת המרכזיים שמזוהים עם מחנה השמאל. המדהים ביותר הוא, שלמרות - ואולי בגלל, המהלך האמיץ והמהפכני שהוא בחר לנקוט, הוא הצליח להשיג את הניצחון הגדול ביותר של מחנה הימין מאז עלותו לשלטון ב-1977: לראשונה אי פעם, זכה הגוש המסורתי ברוב מוחלט המאפשר הקמת קואליציית ימין מלא-מלא. גם לאחר הבחירות המשיך נתניהו בקו החדש והנכון שלו והוא מסרב באופן עקבי להעניק לגיטימציה לתקשורת התרעלה והתבהלה ובחר להתראיין רק בתקשורת הימנית ובכלי-תקשורת זרים. התקשורת הישראלית התגלתה לפתע ככלי ריק וחסר השפעה לחלוטין.

זאת ועוד, בחודשים האחרונים התחוללה "רעידת אדמה" של ממש. היא התרחשה במהירות, בשקט ומתחת לפני השטח, אך מהרגע שהיא החלה להתגלגל, היא פרצה כלבה רותחת מתוך האדמה ויצרה אפקט דומינו עוצמתי שעדיין קשה להעריך את מלוא תרומתו והשפעתו על עיצוב פני התקשורת הישראלית בשנים הבאות. בתוך תקופה קצרה ביותר, הפך ערוץ המורשת 'עכשיו 14' באופן רשמי ומעשי לערוץ השני בחשיבותו בישראל מבחינת חשיפה והשפעה, כאשר לפי רוב הניתוחים והפרשנויות הוא מתעתד להפוך בשנים הקרובות לערוץ המוביל בישראל בפער גדול מכל המתחרים. שינוי הרגלי הצפייה הללו מלמד ומעיד כאלף עדים על המהפכה התודעתית שעבר הציבור הישראלי ועל ההבנה שחלחלה בו כי עליו להחליף את מקורות המידע השקריים שמהם הוא שאב את המידע החדשותי שלו במשך כל השנים ולהתחיל לצרוך אותו מכלי תקשורת המשקפים את רחשי לבו בצורה אותנטית, מקצועית ואופטימית.

התופעה החדשה הזאת, יחד עם התוכנית הקריטית להשבת מערכת המשפט אל מקומה הראוי והפיכתה לכזאת שמשקפת את מגוון הקולות בעם - הגבירו את הלחץ, החרדה וההיסטריה של קבוצת המיעוט האליטיסטית ששולטת באמצעים לא כשרים במרבית מוקדי הכוח והכסף במדינה. "המהפך 2023" הביא את השמאל הגוסס למסקנה הבלתי נמנעת כי "אם לא עכשיו אימתי". תנועות השמאל הרדיקליות האיצו והעצימו את מאמצי סתימת הפיות החשוכה שלהן במגוון אמצעים, כשרים יותר ובעיקר פחות, כדי לפגוע באלו שהציבו לראשונה איום קיומי ומוחשי על השליטה הבלעדית של מחנה השמאל בתקשורת ובשאר מוקדי הכוח הריכוזיים ובכך מעמידים אותו בפני סכנת התרסקות סופית.

ואכן, בחודשים האחרונים כולנו עדים לקפיצת מדרגה משמעותית נוספת ברדיפה של בעלי ההון, השלטון והעיתון את הגוש האמוני ואת שופרותיו הנאמנים, מתוך חשש כי אלו יצליחו סוף-סוף לדחוק אותם מעל פני ההיסטוריה, להשמיע את הקול האחר - הצלול, החד, הבהיר והבריא, זה שאינו מיישר קו עם האג'נדה הפוליטית הרקובה והאינטרסים הצרים והעלובים שהם פועלים לקדם במשך כל השנים - וסוף-סוף לפעול וליישם את רצון העם באופן מלא.

"כאשר יענו אותו..."

לנו נותר להתנחם בעובדה הבאה: משיטוט קצר ברשימת כלי התקשורת הימניים, הדתיים והחרדים שנרדפו עד חורמה במשך השנים - עולה המסקנה המפתיעה הבאה: ככל שהרדיפה הייתה קשה וקיצונית יותר, כך התוצאה הסופית בטווח הארוך הייתה הפוכה לחלוטין והתבררה ככזאת שהטיבה עם הנרדפים. השמאל אכן הצליח לרשום לעצמו מספר ניצחונות טקטיים ונקודתיים בדמות סגירת כלי תקשורת אחדים ופגיעה מסוימת באחרים; אולם, ממש על אותן חורבות של כלי התקשורת שנסגרו או נפגעו, צמחו להם כלי תקשורת חדשים - חזקים יותר ומשפיעים יותר.

לי זה קצת מזכיר את הצפרדע הגדולה שהביא ה' על המצרים, שכל הכאה והכאה שלה הוציאה ממנה נחילים-נחילים של צפרדעים... וכבר אמר הכתוב (שמות א', י"ב) על שנאת המצרים לבני ישראל: "כַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"; ופירש רש"י (על-פי סוטה י"א ע"א): "רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת כֵּן: אַתֶּם אוֹמְרִים פֶּן יִרְבֶּה - וַאֲנִי אוֹמֵר כֵּן יִרְבֶּה".

כי לפעמים - האור הזך והנקי ביותר, נולד דווקא מתוך האפלה.