רבים מבני ובנות הנוער של הציונות הדתית צפויים לחזור לישיבות התיכוניות ולאולפנות אחרי לא מעט שהות על חופי הכנרת שהיא והשלכותיה מעסיקות ומטרידות לא מעט את המחנכים והמחנכות במוסדות.
הראל חצרוני, מייסד 'הזולה של חצרוני' מבית ה-OU ישראל, מבקש להרגיע את ההורים המחנכים והמחנכות, אך כבר בפתח השיחה עמו אנחנו דורשים בשלומה של רעייתו שחלתה ורבים התגייסו לתפילות להחלמתה. "היא חיה רק על התפילות האלה. התפילות האלה הראו לכל הרופאים שעל פי הטבע הפשוט מה שקורה לא צפוי. הם כבר הספידו אותה, אבל אלוקים אומר לכולנו שהוא המלך. אנחנו רואים ניסים אבל יש עוד הרבה מה לעבוד".
ובהתייחס לאתגר החינוכי המצפה עם תחילתה של השנה, קובע חצרוני כי יש לנתק את האירוע מהחופש הגדול ולהפסיק להאשים את התקופה הזו בכל קושי אמוני שבו נמצאים הבנים והבנות. "צריך לראות את הדבר בעיניים יותר מעמיקות. אנשים תולים את הצרות בחופש הגדול ובכנרת, אבל מה שקורה בכנרת זה רק תוצאות של מה שנרקם במשך כל השנה".
"אם מישהו זורק כיפה וציציות, זה לא התחיל שם. המשמעות היא שגם במהלך השנה הוא היה במצב לא טוב מול הקב"ה, אבל כאן, בכנרת, יש את אפשרות הפריקה", אומר חצרוני ואנחנו שואלים האם המשמעות היא שהורה שילדיו רוצים לעלות לצפון והוא בטוח בחוסן האמוני והרוחני שלהם, יוכל לשלוח אותם בראש שקט, וחצרוני משיב ומזהיר כי לא פעם מה שנראה כלפי חוץ אינו מה שבאמת מתחולל בקרבם של הנערים והנערות. "יכול להיות שכל השנה היה בכיסוי שמתפרק בחופש הגדול. הכול מתחיל בכל השנה והחופש הגדול הוא לא אויב המדינה", הוא אומר ותוהה מדוע לא זוכרים ולא מציינים את כל אותם בני נוער שמנצלים את החופש הגדול לאתגרים של בנייה, עשייה והתנדבות.
על מנת לקבל את הילדים והילדות, אומר חצרוני "דרוש טיפול שורש שמשמעותו, שקודם כל נהיה בכל המרחבים כהורים כמחנכים וכמדריכים. בלי קשר לחופש הגדול ולמצב הרוחני והגשמי שלהם, לזכור שהילדים הללו יהודים והם חלק אלוק ממעל. הם ילדים של מלך והנשמה שלהם קדושה וכל הרעש הוא חיצוני".
כדי לזהות את מצבם הפנימי של בני הנוער יש לפעול לפיתוח יכולות הקשבה שאינן כוללות שיפוטיות אלא אמונה בקדושת נשמתם של הילדים. "הם לעולם לא יחשפו את מה שעובר עליהם בנפש אם הם ירגישו ששופטים אותם".
אם אני מאמין שהם קודש קודשים, אז כל מה שהם יספרו על התהיות שלהם ועל הכוונות שלהם לא יפרק אותי. כדי שזה יקרה אנחנו צריכים לזכור את מה שכתב הבעש"ט, שרשע הוא ראשי תיבות לריבונו של עולם, ואין מדובר בחידוד לשולחן השבת, אלא בראייה עמוקה לפיה גם אם יהודי נראה רשע, ריבונו של עולם בתוכו.
ולשאלתנו איך מגיעים למצב כזה של הקשבה שאינה שיפוטית, האם לשם כך צריך להיות הראל חצרוני? הוא משיב וקובע שהכול מתחיל בעבודה פנימית אישית של ההורה והמחנך. "בשביל זה צריך להיות כל יהודי שמוכן לעשות עבודה פנימית. לא נולדתי עם עוצמות, אנרגיות ויכולות שאין לאחרים. הייתי בעצמי למטה וגם אני לא האמנתי בילדים שלי, אבל עשיתי עבודה עצמית. אם אני לא יודע להסתכל על התלמידים והתלמידות ולראות את הקודש שמתחת לעטיפה המלחיצה זה מצריך עבודה פנימית".
"הבעש"ט אומר שאם אני לא יודע לקבל תלמידים וחניכים ויהודים אחרים ואני מתפרק זה אומר שאני לא יודע לקבל את עצמי על החסרונות שלי. אני אחשוב שאני טמא, דפוק ושהקב"ה שונא אותי, וההרגשה הזו תשפיע על הילדים, תלמידים והחניכים".
מוסיף חצרוני ומדגיש: "אני בהחלט יכול להבין הורים לחוצים מכך שהבן או הבת מסתובבים במקומות לא צנועים ובמקומות עם סמים שמאוד מפתים. זה יכול להלחיץ, אבל אם אני נלחץ והלחץ הזה גורם לי להתפרקות ולחוסר אמונה בילד, המשמעות היא שאני לא סומך על עצמי".
השוטטות בסביבת האלכוהול והסמים נובעת מנקודות בנפש שאינן פתורות, ואל הנקודות הללו יש להגיע מתוך הקשבה עמוקה שאינה שיפוטית. את הביקורת, אומר חצרוני, הילדים יודעים בעצמם. "כל מי שלוקח סמים יודע שזה לא טוב והעובדה היא שהוא לא ירצה שהילדים שלו ייקחו סמים". כעת הם צריכים אך ורק קשב עמוק ולא שיפוטי. "בוא נשים את האלכוהול והסמים בצד. אני רוצה להקשיב לכם לשמוע מה כואב. אם נהיה בהקשבה האמתית זה יעזור", הוא משוכנע.
"ההקשבה היא כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. אם הקשבתי מתוך מקום אמיתי ולא שופט, מתוך אמונה בעומק שהוא קודש קודשים, ההקשבה תייצר אצלו מוכנות להקשבה אלינו, אבל זה יקרה רק אחרי שהוא ירגיש שלא שופטים אותו".
עוד מוסיף חצרוני וקורא לכולנו "להפסיק לחבק את הכישלונות" ולזכור ש"אנחנו חיים בעולם הזה, והעולם הזה מורכב גם מכישלונות שהם חלק מהצמיחה, ומי שיתבעס מהכישלון לא יגיע לצמיחה. מי שלא נפל לא יוכל להיות מוגדר כצדיק כי הוא מעולם לא התמודד. הנפילה היא דבר נורמאלי. ישתבח שמו יש לנו יצר הרע, שניתן לנו לא כדי שנתבעס, אלא כדי שנצמיח כוחות על ידי יכולת הבחירה. הכול מתחיל באמונה שתשובה קדמה לעולם, כלומר שהיא חזקה יותר מכל כוח אחר, והיא יכולה להוציא אותי מכל מצב שאליו נפלתי. אם אאמין את זה קודם כל על עצמי ועל כל תלמיד לא אתפרק, ואז אקשיב מתוך מקום לא שופט וממילא תהיה הקשבה אמיתית שבה יהיה ניתן להסיר את הכיסוי החיצוני ולומר את מה שעובר עליהם בלב, וזה מה שיאפשר להגיע לפתרון".