"יש מי שאומר שבחופה יש כזו קדושה, שזה פשוט מסנוור. אי אפשר להביט ולהסתכל, השכינה עצמה נמצאת כאן", כך אמר הרב בן ציון קוק, בחתונת בנו שלומי עם רותי סוויסה.

ומה מיוחד כל כך בחופה? הכוונה, הרצון, השאיפות. רגעים טהורים שבהם הכל מושלם וחדש, עם פוטנציאל אינסופי.

הרב קוק ציטט מתחת לחופה את הרב אליהו דסלר, שנתן עצה לזוג שמתחיל לבנות את ביתו: "תמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה – כאשר הנכם מרגישים בשעה זו".

כלומר, תמיד תתייחסו אחד לשני כמו בשעת החתונה. הרי ברור לנו איך החתן יגיב אם מתחת לחופה הכלה תבקש ממנו משהו, או להיפך. ברגעים האלה הם רק רוצים להיטיב אחד לשני, להיות הגרסה הכי טובה של עצמם, ביחד.

החופה הסתיימה, ואז חשבתי שזה אתגר בהרבה תחומים בחיים, בהרבה סוגים של יחסים: להיזכר בקשר הראשוני, ברגעי ההתרגשות, בהתחלה.

זה נכון, למשל, גם בשנת הלימודים שמתחילה כעת. ביום הראשון הציפיות הן בשמיים, והמחברת הראשונה נפתחת בהתלהבות. ומה קורה כעבור חודש?

הלוואי שנצליח לשמר לאורך החיים את הרגעים המכוננים האלה. לזכור מה הרגשנו ומה הבטחנו לעצמנו ברגעים מיוחדים, ולהצליח ליישם זאת לאורך זמן.

מזל טוב, שלומי ורותי. שנזכה.