התחלה// נולד וגדל בניו־יורק, תחילה בברוקלין ולאחר מכן בסטטן איילנד. "השתייכנו לקהילה דתית־ציונית. גדלתי בניו־יורק שהייתה קצת מפחידה, היו שש רציחות ביום, ילדים נחטפו בלי סוף. אבל עם כל הפשע, היה כיף שחיינו לצד כל בני הדודים והמשפחה המורחבת שגרה לידנו".
עולים// בגיל תשע עלה עם משפחתו ארצה. "יום אחד חזרתי הביתה מבית הספר ואבא ואמא הושיבו אותי על הספה ובישרו לי שעוזבים את ניו־יורק ועולים לישראל. לפני שהם עלו ארצה, הם מעולם לא היו בה. הדבר היחיד שידעתי על ישראל זה שסבא וסבתא שלי זכו בהגרלה על זוג כרטיסים לישראל מטעם עיתון יהודי. הם חזרו עם אבנים מירושלים ומלח מים המלח. התחלתי לשאול מה עם כל המשפחה והחברים, מתי הם יעלו לישראל, והוריי ענו שרק אנחנו נוסעים, אבל הבטיחו שבעתיד כולם יבואו. הם הסבירו שבישראל בטוח יותר, זה המקום שבו יהודים צריכים לחיות".
אבא// פייבי ברמן (68). גדל בברוקלין במשפחה של חוזרים בתשובה, בארצות הברית עבד כאיש מכירות, ובארץ עובד כיועץ זוגי וחינוכי. "ציוני ברמ"ח ושס"ה. כיף לראות את ההצלחות שלו, עד כמה הוא חי את האנשים שהוא נמצא איתם".
אמא// רחל־לאה ברמן (67). בארצות הברית ניהלה מסעדה, ולאחר העלייה ארצה עבדה בקייטרינג. עקרת בית בשנים האחרונות. "גידלה את הילדים והיום מגדלת את הנכדים באהבה גדולה".
מתנחלים// התכנון המקורי היה להתמקם במרכז קליטה במבשרת ציון, אבל בעקבות מבצע משה שהעלה באופן פתאומי את יהודי אתיופיה ארצה – המרכז התמלא עד אפס מקום. "ביקשו שנדחה קצת את העלייה, עד שימצאו לנו מקום חלופי. אבא שלי לא הסכים בשום אופן. הוא יצר קשר עם שליח גוש אמונים לארצות הברית, יענקל'ה שטרנברג, והוא ארגן לנו אשקובית ביישוב קדומים. לא ידענו מה זאת אשקובית ואיפה זה קדומים. היו פערי תרבות מטורפים. בניו־יורק גרנו בבית גדול ורחב ידיים, ואילו באשקובית לא היה מספיק מקום לכל המזוודות ולכל הארגזים ונאלצנו להשאיר חלק בחוץ".
מאמע רחל// "הגענו ארצה ביום חמישי בלילה. אבא שלי אמר שחשוב לו עוד לפני שבת להגיע לכותל המערבי, לקבר רחל ולמערת המכפלה. למחרת בבוקר התעוררנו לקול המטווחים במחנה הצבאי קדום הסמוך. בהתחלה לא הבנו מה זה ונכנסנו מתחת למיטה. חיכה לנו טנדר בחוץ כדי להסיע אותנו. הייתה התרגשות מטורפת. בסלון בניו־יורק הייתה לנו תמונה ענקית של קבר רחל וזה היה חלום שמתגשם".
עברית קשה שפה// אחד האתגרים הגדולים שחווה עם העלייה ארצה היה אי ידיעת השפה העברית. "לא ידעתי מילה בעברית, אבל דווקא בגלל שהגענו לקדומים, שבה לא היו עוד דוברי אנגלית, יחד עם החיבוק החם – זה הכריח אותנו ללמוד עברית מהר מאוד. גם אני וגם אחיי הקטנים יותר מדברים עברית בלי מבטא זר בכלל. הפכנו לישראלים עד כדי כך שההורים היו צריכים לריב איתנו שנמשיך לדבר אנגלית כדי לנוכל לתקשר עם הסבים והסבתות".
עוברים// כשהיה בכיתה ו' אביו מצא עבודה חדשה במעלה אדומים והיה נוסע לשם מדי יום מקדומים. "לאחר שבאחד הלילות הוא נכנס בטעות לכפר ערבי ושרפו את רכבו, אמא אמרה לו: או שתעבור לעבוד בקדומים, או שנעבור לגור ליד העבודה". בתוך זמן קצר עברה המשפחה למעלה אדומים.
ספסל הלימודים// בכיתה ז' כבר התחיל ללמוד בירושלים. "בעצם התחלתי את היסודי בניו־יורק, המשכתי בבית הספר אלון מורה בקדומים, חטיבת ביניים בבית הספר נֹעם בגבעת שאול, משם עברתי ללמוד בכיתה ט' בישיבה התיכונית אור עציון".
מחובר// בישיבה באור עציון הוא נחשף לצדדים ייחודיים אצל הרב דרוקמן, שאחרים פחות הכירו. "הרב דרוקמן היה חזן ביום הכיפורים, היו לו כאלה עוצמות. ראיתי איך ראש הישיבה מדבר בפני בורא עולם. זאת חוויה שנחקקה אצלי בנשמה. מאז בכל יום כיפור אני רואה מולי את הרב דרוקמן עומד ומתפלל. בנוסף לכך, ראיתי את האמונה הענקית שלו גם ברגעים הכי קשים, את סעודות השבת שלו, וגם את הרגעים המצמררים אחרי שנפצע בפיגוע. למדנו ממנו איך להיות מחוברים לבורא עולם וכיצד להשתלב בהנהגת עם ישראל".
השראה// הרב דוד יאסי, אחד הר"מים בישיבה, חזר זמן קצר קודם לכן משליחות בטורונטו שבקנדה. מדי יום היה משתף את התלמידים בסיפורים ובתמונות מתוך השליחות. "באותם ימים החלטתי שיום אחד עוד אחזור לצפון אמריקה, לתת בחזרה לקהילה שממנה אני מגיע".
ספרא וסייפא// לאחר סיום כיתה י"ב הלך ללמוד בישיבת ההסדר בשילה. התגייס לחיל התותחנים, אך בעקבות פציעה הועבר לשרת במדור שחרורים בבקו"ם. "זה לא היה התפקיד הכי מעניין בעולם, אבל נחשפתי בו לחבר'ה מבחוץ. זה איפשר לי להיות עם חיילים שלא מגיעים מהעולם שלנו, להתחבר אליהם וללמוד מהם. היו לי איתם שיחות עומק טובות, חלק מהם חזרו אחר כך בתשובה".
החצי השני// פנינה. "חברה של אחותי, פגשתי אותה במהלך ההכנות לחתונה המשפחתית. היא הייתה באמצע לימודי סיעוד בשערי צדק ותואר בבר אילן". השניים התארסו במהלך השירות הצבאי ונישאו מיד אחריו. כיום היא אחות בקופת חולים כללית, מחלקת אורתופדיה. הזוג הצעיר קבע את ביתו בשילה, בסמוך לישיבה. "היה לה חשוב שאמשיך לגדול בתוך הישיבה, שבה ניהלתי תוכנית לדוברי אנגלית. כל מה שהצלחתי לעשות בחיים הוא בזכות פנינה ואין לי מספיק מילים להודות לה על כל מה שהיא בשבילי".
שליחות// בשלב מסוים הרצון לצאת לשליחות בקהילה היהודית בצפון אמריקה חזר לבעבע. "הלכתי למורי ורבי, הרב מרדכי אליהו, שאליו נקשרתי תוך כדי הלימודים בישיבת שילה. בסוף נפלה ההכרעה על ונקובר שנמצאת בחוף המערבי של קנדה, לעבוד שם מטעם ארגון ה־OU. בבוקר למדתי בכולל, בצהריים הפעלתי את תוכנית ה־NCSY לנוער של הארגון. יצאנו לשנתיים שהפכו לחמש שנים. בסיומן השארנו מחוז של 1,500 חברים – רבים מהם חזרו בתשובה, עלו ארצה והקימו משפחות. אנחנו שומרים איתם על קשר הדוק ואני מגיע לבקר שם פעם בשנה. גם שולחן השבת שלנו מלא באורחים שמגיעים משם".
טו"ב בישראל// כשהודיע על סיום השליחות, התבקש לקחת על עצמו את ניהול הסניף הישראלי של ה־OU. "גם במקרה דנן הרב מרדכי אליהו הכריע: 'עניי עירך קודמים'". מאז, כבר 17 שנה שהוא בתפקיד. "מגוון מאוד. גם עבודה עם הקהילה דוברת האנגלית של העולים ארצה, עבודה יומיומית עם המרכז לדוברי האנגלית בירושלים, שיעורים ופעילויות לכל הגילים".
ברחובות// פרט לפעילויות עם קהילת דוברי האנגלית משקיע הארגון גם בפעילות עם דוברי העברית, כמו הזולה של חצרוני. "הראל חצרוני הסתובב ברחובות ירושלים ועבד עם בני נוער. בשלב מסוים הגיע ל־OU עם תוכנית להגשמת החלום. ראינו שיש מצב לא פשוט ברחובות, בני נוער זקוקים לחום, אהבה והכוונה. כיום, 22 שנה אחרי שפתחנו את הזולה, עוברים בה 4,500 נערים בשנה. פתחנו זולה נוספת בצפת ומרכזים נוספים לבני נוער בפריפריה. 92 אחוזים מהם מתגייסים לצבא או לשירות לאומי, מתוכם 45 אחוזים הולכים קודם לכן למכינות ולישיבות".
ללא הפסקה// "זאת עבודה שהיא 24/7, אין רגע דל. ברגעים הפנויים שיש לי בכל זאת, זכיתי והרב שמואל אליהו ביקש ממני להנחות את התוכניות השבועיות שלו ברדיו גלי ישראל. אני עושה זאת כבר 11 שנה ורואה בזה זכות ענקית. בנוסף לכך אני מעביר שיעורים ועונגי שבת בסניף בני עקיבא בגבעת זאב. הלב שלי מאוד עם בני הנוער".
הנחת// תשעה ילדים: מאיר (25), שלמה (24), צבי יהודה (22), אלישיב (20), יחזקאל (18), דביר (16), צופיה חנה (13), מרדכי צמח (11) ומוריה (8).
אם זה לא היה המסלול// "כל תחום שקשור לדור העתיד".
במגרש הביתי
בוקר טוב// סדר היום מתחיל בחמש וחצי. "עונה על מיילים מארצות הברית, יוצא מהבית בשש וחצי ונוסע לירושלים. שחרית בבית כנסת שנמצא מול העבודה. רבע לשמונה במשרד, לומד דף יומי, ואז מתחיל יום עבודה גדוש ואינטנסיבי. לפחות יום אחד בשבוע משתדל לצאת אל השטח, לראות בעצמי את הפירות והאתגרים. שלוש פעמים בשבוע משתדל להגיע הביתה לארוחת ערב ולהמשיך לעבוד מהבית. מנסה לצאת להליכה עם אשתי. מסיים את היום בסביבות אחת ורבע בלילה".
פלייליסט// "בגדול – מה שהילדים שומעים בבית: אלישע בירנבאום, ישי ריבו, עקיבא".
השבת שלי// "המון אורחים, סעודות שבת ארוכות, הרבה שיחות עם הילדים. קם למניין הראשון, מסיים את התפילה בשמונה ומתחבר לשיעורים עם הרב אלי שיינפלד ולימוד עם הילדים".
דמויות מופת// הרב מרדכי אליהו והרב חיים דרוקמן. "אנשי אמת. מה שאתה רואה - זה מה שאתה מקבל".
מפחיד אותי// "גבהים".
משאלה// "בית המקדש".
כשאהיה גדול// "מקווה שאהיה סבא אוהב, סבא שהוא דמות לנכדים שלו".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***