מי שעדיין לא ביקר בבני ברק, ובפרט בחמישי בערב, מוזמן לעשות זאת, בסיור מאורגן או בביקור אישי. זו חוויה קסומה וגם טעימה. מדי חמישי, "ליל שישי" כפי שמכונה בבני ברק, מגיעות קבוצות רבות וגם בודדים לתור את העיר, לחוות את תושביה הנפלאים וגם את מטעמיה. כולם מתקבלים בסבר פנים יפות - נשים כגברים, צעירים יותר וצעירים פחות, תומכי הרפורמה ומתנגדיה. כולם נכנסים בחיוך ומכפילים אותו ביציאה.
בערב חמישי האחרון, משאיות בשירות משטרת ישראל הטילו מצור על הכניסות והיציאות המרכזיות של בני ברק, והפכו עיר של כרבע מיליון תושבים בערב העמוס בשבוע לחסומה ונעולה. כשחזרתי הביתה עם רעייתי ובתי בת השלוש נאלצנו לחנות מחוץ לעיר ולצעוד פנימה. אז נחשפנו לנחשול זמבורות רעשניות ובליל צעקות הבוקעות ממגפונים ובתוכם צועדים אלפים.
לפי מראה העיניים רובם היו פנסיונרים, אבל לא רק. רבים מהם נשאו שלטים שעליהם מילים רעות ודוקרות. שוב ושוב נשים, וגם גברים, ניגשו לרעייתי ולעוד נשים שצעדו ברחוב, והציעו להן בדפים ובמילים "להפסיק להיות שפחה", "צאי לחופשי", "צאי מהמחנק". "תורידי את כיסוי הראש, לא חם לך?" פנתה אישה נאורה אל תושבת בני ברק נבוכה שהלכה עם ילדיה הקטנים. מעניין מה הייתה תגובתה של הפונה לו אישה מוסלמית הייתה נשאלת שאלה דומה ברחובה של עיר. איך היה כתוב על כמה מהשלטים? "אישה יכולה ללבוש מה שהיא רוצה". היה צריך להוסיף כוכבית למטה עם הכיתוב "הנאמר אינו תקף לאישה חרדית".
שתי נשים מבוגרות ניסו לשכנע נערים צעירים לעזוב את "השטויות שהכניסו לכם לראש". ילדים, כן? במו עיניי ראיתי. להציע לנערים להניח תפילין – לא. לשכנע ילד למרוד בהוריו ובאמונותיו – כן.
מבחינתם, כל אישה חרדית מטבעה אין לה דעה ואמונה עצמאית, היא שפחה כנועה וצייתנית. כמה לא מפתיע לגלות שוב ושוב שמי שמציג עצמו כליברל מלא בחושך ומיזוגניה. כשאישה אומרת לא היא מתכוונת לכן – נוסח הנאורים.
במרכז הצעדה ניסה להאיר את החשכה המנטלית רכב הכנסת ספר תורה. בקעו ממנו שלל אורות צבעוניים ומוזיקה חסידית, מאחוריו חופה ומתחתיה יהודי צדיק עם ספר תורה שמזמין באהבה את הצועדים לנשק ולחבק את הספר הקדוש. מרגש. עמדתי שם דקות ארוכות וצפיתי, מעט מאוד ניגשו ונישקו, כולם היו תושבי בני ברק.
אין מה לכעוס על הצועדים, יש מי שהסית אותם והאכילם ברעל ובשקרים. כבר אמר הרבי מלובביץ' שחזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם.
מעל הבמה נישאו נאומים שקשה להאמין שנאמרו במדינה דמוקרטית, ובהם ציטוטים מחרידים כמו "ציבור של בעלי מוגבלויות", "עיר של זוועות סדום ועמורה", "עיר שלא תרמה למדינה במאומה", "רבני השקר והכסף", ועוד ועוד. כולם זכו למחיאות כפיים סוערות מהקהל אוהב האדם.
תושבי בני ברק, שבהם דיברו סרה, מלאים בחסד ונתינה. זו העיר שבה פועלים ארגונים שתורמים תרומה אדירה למדינה, גמ"חים ומתנדבים שתורמים כל חייהם ללא חוק מחייב, כי זו דרך חייהם. זו העיר השמינית בגודלה בישראל, ועד לאחרונה כלל לא הייתה בה תחנת משטרה. רק השבוע פורסם דוח הקובע כי שיעור הפשיעה הנמוך ביותר ביחס לגודל האוכלוסייה נמצא בבני ברק.
מארגני מצעד הבושה לא ארגנו אותו בשל המחלוקת האידאולוגית עם תושבי בני ברק, לא בשל השוני בלבוש, אחוזי התעסוקה, גם לא בגלל היחס לנשים. איך אני יודע זאת? כי הם לעולם לא יקיימו מצעד ביישובים שבהם יש מקרים רבים של סחר בנשים. לא יישאו נאומים בוטים נגד כל תושבי היישובים שבהם יש רצח של נשים על כבוד המשפחה או בשל נטייה מינית. אפילו לא ביישובים שבהם אחוזי התעסוקה או הגיוס נמוכים מאלו שבבני ברק.
הסיבה היחידה שבגללה התקיימו הפגנות נגד רבע מיליון תושבים נאמנים היא חטא נוראי שהציבור הזה חטא, והוא יהיה חייב לשלם על כך מחיר יקר כל עוד לא יבקש סליחה ויבטיח לא לשוב על חטאו – הציבור הזה תמך באופן דמוקרטי בממשלת ימין. וחמור מכך, הוא תמך בבנימין נתניהו לראשות הממשלה. כל עוד הציבור ימשיך לחטוא – ההפגנות והצעדות נגדו יימשכו.
ביום פרסומו של גיליון זה תתקיים בעיר צעדת אחווה. יצעדו בה הנאורים האמיתיים. מעט אור יגרש הרבה מהחושך. ותודה ל'תקומה' ו'אם תרצו' על היוזמה. ברוכים הבאים.
הכותב הוא חבר מועצת העיר בני ברק ויושב ראש סיעת הליכוד במועצה
***