כמה פראייר יכול להיות עובד המדינה הממוצע כדי לסרב להצעה האטרקטיבית הבאה: למשך שנה שלמה תחליף את דירת ארבעת החדרים שלו בפרברי ראשון לציון, דירה באזור מגורים מהיקרים בעולם – בוסטון, ארצות הברית; ילדיו ילמדו בבתי הספר היהודיים באזור, בעלות של עשרות אלפי דולרים; הוא עצמו ימיר את חדרו האפרורי ואת כוס התה העגומה במטבחון המשרד בשנת לימודים נינוחה בקמפוס יוקרתי הנושא את השם 'הרווארד', וישוב לישראל כשבאמתחתו תואר ותעודה שישדרגו את מועמדותו לכל תפקיד בכיר שיישא אליו את עיניו. כל זאת, שכחנו לומר, במימון מלא, כשאף פרוטה אינה יוצאת מכיסו, וכשבה בעת המשכורת שלו כעובד מדינה ממשיכה לזרום מדי חודש אל חשבון הבנק.
הצעה חלומית ללא ספק, אלא שמי שמגשים חלום גדול יותר על גבו השחוח של הפקיד הישראלי הם אנשי קרן וקסנר, זו המממנת הצעות כאלה בדיוק לעובדי המגזר הציבורי בדרגי אמצעיים-בכירים בישראל. בית היוצר של הקרן היהודית־אמריקנית, שייסד המיליארדר היהודי־אמריקני לסלי וקסנר, הפיק מתוכו בכירים מאוד במגוון תחומי השלטון בישראל, שבאופן לא מקרי רוח מסוימת מאוד מנשבת מבין רובם. שנתחיל? שופטי העליון עוזי פוגלמן, עופר גרוסקופף וחאלד כבוב; בכירי צה"ל ומערכות הביטחון דוגמת יאיר גולן, עמוס ידלין, ראש השב"כ לשעבר עמי אילון, נועם תיבון, הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר שרון אפק, יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים לשעבר רחל טבת־ויזל והרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי; פרקליט המדינה לשעבר משה לדור; פוליטיקאים דוגמת חבר הכנסת משה קינלי טור־פז והשרה לשעבר אורית פרקש־הכהן. הרשימה עוד ארוכה וכוללת בכירים מאוד במגזר הציבורי, כולל מנכ"לי משרדי ממשלה, ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, וגם שניים שהגיעו לתפקיד מנכ"ל הקרן החדשה לישראל וארגון השמאל ג'יי סטריט ישראל.
תוכנית הפעולה של הקרן פשוטה: מדי שנה היא בוחרת כעשרה מעובדי המגזר הציבורי בדרג בכיר יחסית, ושולחת אותם לשנת לימודים יוקרתית בהרווארד, על פניו כדי לחזק את המנהיגות והמצוינות הניהולית במגזר הציבורי בישראל. העשרה האלה שבים אחרי שנה למקום עבודתם, ומחויבים להישאר במגזר הציבורי למשך מספר שנים מסוים. אלא שכאן נחשפת הבעיה: התואר היוקרתי של הרווארד הופך כל בוגר הקרן לבעל יתרון מיידי בכל מכרז לתפקיד בכיר יותר, וכך נוצרה תמונת המציאות ששוקפה לעיל בשמותיהם של בוגרים ידועים: בקודקודי פירמידה רבים בישראל מוצבים בוגרי הקרן, וכך, על אף מיעוטם הכמותי, בוגרי הקרן בישראל משפיעים באופן דרמטי על האג'נדה ותפיסות העולם בשירות הציבורי.
השבוע פורסמה החלטה תקדימית שקיבל השר לביטחון לאומי איתמר בן־גביר, ולפיה תופסק ההתקשרות בין משטרת ישראל לקרן וקסנר. קרי: עובדי המשטרה לא יוכלו להירשם ללימודים על חשבון הקרן. אומנם, כאמור, מדובר במספר זעום מדי שנה, אולם קריאת הכיוון שביקש השר להעביר בהחלטה זו ברורה. במשך חודשים ארוכים בדקו היטב במשרד לביטחון לאומי את טיבה של הקרן ואת המגמות שהיא מובילה, והגיעו למסקנה ולפיה מדובר בקרן שיש לה מאפייני שמאל פוליטי מובהקים, ומשכך יש לנתק אותה מעובדי המשטרה על מנת להפוך את משטרת ישראל לנקייה מגופים זרים ומהשפעות פוליטיות. במשרד אגב מתכוונים להמשיך ולבחון גופים נוספים שמשפיעים על משטרת ישראל פוליטית, ולקטוע גם את ההתקשרות עימם. במשרד מתכוונים לבדוק גם את הנעשה בגופים נוספים שתחת אחריותם, דוגמת שב"ס ומכבי האש, ובמידת הצורך להורות גם שם על ניתוק ההתקשרות של העובדים עם קרן וקסנר.
במשרד מדגישים כי ההחלטה התקבלה לאחר עבודת מטה מאומצת ומתמשכת לבדיקת כל צדדי העניין, וכי הייעוץ המשפטי של כמה משרדים השתתף בישיבות ואישר את המהלך. הנתונים שהוצגו בעניין קרן וקסנר הצביעו על הטיה פוליטית ברורה: תרומות למרכז פרס לשלום, שיתופי פעולה עם ארגון השמאל הקיצוני 'שוברים שתיקה' והזרמת כספים לאהוד ברק תמורת מחקריו על הסכסוך במזרח התיכון. במשרד מציגים גם דוגמה לבוגרת הקרן, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים - עורכת הדין נורית ליטמן, שקבעה בתקופת כהונתה כי אמירות כמו "בדם נפדה את פלשתין" או "שאהיד נוח בשלום על משכבך" לא ייחשבו להסתה לרצח יהודים, ועם זאת הגישה כתב אישום על אמירות קלות בהרבה נגד ד"ר מיכאל בן ארי. "ארגונים כאלה ואחרים פוגעים קשות במשטרה", טוענים בסביבת השר, "אנחנו רואים את המסרים הפוליטיים, את האג'נדות הקיצוניות שחודרות למשטרה. זה משפיע על בכירים, ואנחנו רוצים להסיט את האונייה ממסלולה. באנו לשנות מדיניות".
מרד הפקידים
את החלטתו זו של השר בן־גביר יש מי שרוצה לראות מיושמת בכל משרדי הממשלה ובכלל בשדרות השירות הציבורי בישראל. זיו מאור, מנהל החדשות ברדיו גלי ישראל, ערך בשנת 2018 תחקיר עומק עם יוסי בן־ברוך מארגון לביא על אודות קרן וקסנר, מאפייניה ופועלה. התחקיר, שפורסם באתר מידה, היה גם תשתית לעתירה שהוגשה מאוחר יותר לבג"ץ מטעם ארגון 'אם תרצו'. העתירה דרשה לבטל את ההתקשרות בין עובדי מדינה לקרן וקסנר בטענה שמדובר בפרקטיקה לא חוקית שיש בה עבירה לפי חוק המתנות. החוק קובע כי לעובד ציבור אסור לקבל מתנה כל עוד הוא בתפקיד, ולדברי העותרים החבילה השמנה שמעניקה הקרן לעובדים הבאים בשעריה היא ללא ספק מתנה. אחרי דין ודברים עם השופטים, שניסו לרבע את המעגל ולהלבין את השחור בהגדרת 'מתנה', העתירה נדחתה.
"אין בשירות המדינה מי שלא נגוע בניגוד עניינים ביחס לקרן", טוען מאור, "גם עובדי משרד המשפטים ובתי המשפט רוצים הרי להיות מהזוכים להתקבל לתוכנית היוקרתית. לכן, כדי לבער את הנגע הזה, צריך להיתלות בנבחרי הציבור. צריך שכל ועדות המכרזים לעובדי מדינה יקבלו מסר ברור מהשרים האחראים כי מועמד שבאמתחתו תעודה מקרן וקסנר – הדבר ייחשב לו לאות קלון ולא להפך. זהו בוגר שמוחזק כמי שעבר סדרת חינוך ובה מסרים בעייתיים מאוד לצורך מילוי תפקידו".
כדי להבין מהי סדרת החינוך הזאת, שבעיני מאור היא עיקר הסכנה בעבודתה של קרן וקסנר, צריך להכיר את משנתו של פרופ' רונלד חפץ, ראש 'המרכז למנהיגות ציבורית' בהרווארד, המקום שאליו נשלחים תלמידי וקסנר למסלול לימודים של שנה. "תפיסת עולמו של חפץ היא שפקיד טוב צריך לאכוף את השקפת עולמו על נבחר הציבור. הוא קורא לזה מנהיגות של שאר רוח, לעומת מנהיגות מכוח סמכות שמקבל נבחר ציבור. ואם נתרגם את זה לעברית", מפשט מאור, "מדובר בחתרנות פקידותית כתפיסת עולם".
כך מדי שנה שולחת נציבות שירות המדינה עובדים בכירים לשנת השתלמות בתנאים חלומיים, שבה הם מקבלים לא רק כלים אקדמיים אלא גם חינוך לתפיסת העולם הזאת של שלטון הפקידים. "בכתבה שפרסמנו באתר מידה חשפנו שורה של מעשי חתרנות פקידותית בישראל, שביצעו בוגרי הקרן. הם התגאו במעשים הללו, זו תפיסת העולם שהם מתחנכים אליה שם".
מאור נזהר מלקבוע שאנשי הקרן, שבוחרים בעצמם מי ישתתף בתוכנית – נקודה בעייתית כשלעצמה – מניחים על שולחן השיקולים גם את עמדותיהם האידאולוגיות של המועמדים. הוא רק מציין כי לא מעט מהבוגרים, שסיימו את עבודתם בשירות הציבורי, הגיעו לאחר מכן לעבודה בגופי שמאל מובהקים דוגמת בצלם ושלום עכשיו. "יש גם שמגיעים למקומות ניטרליים, אבל בוא נאמר שאף אחד לא הגיע לעבוד בעיר דוד או במועצת יש"ע". גם עמותת בוגרי הקרן מקיימת קשרים לא פורמליים, דוגמת סיורים ושיתופי פעולה שונים, עם ארגוני שמאל, ואין להם קשר עם גופי ימין. את החיבורים בין המועמדים, הבוגרים, השיבוצים היוקרתיים לאחר הלימודים והאג'נדות בגופי השלטון השונים, יעשו הקוראים.
עם זאת, מאור כן יכול לומר כי "כמי שבא במגע עם פקידי ממשלה במשרדים שונים במשך שנים רבות, הם מתקשים לעשות הבחנה בין אידאולוגיית שמאל לעמדתם המקצועית. המסר לעובדי המדינה, גם אם הם לא בוגרי הקרן בעצמם אלא רק הממונה עליהם הוא בוגר שמנחיל להם את תפיסת העולם של חפץ, הוא – עמדתך האידאולוגית היא גם עמדתך המקצועית. עליך להגן על הציבור מפני הפוליטיזציה של נבחר הציבור, והדרך לכך היא ההשקפה שלך עצמך".
מי בוחר את המועמדים?
אחד הגופים המשפיעים, אם לא המשפיע ביותר, שבהם נוגעת הקרן, הוא צה"ל. כאמור לעיל, לא מעט בכירים ולשעברים של מערכת הביטחון הם בוגרי הקרן. אפשר רק לשער את השפעת החינוך שקיבלו על תפיסות העולם שעיצבו לאחר מכן בצה"ל או בשב"כ. תת־אלוף במיל' אמיר אביבי, יושב ראש תנועת הביטחוניסטים, נזהר בהערכת השפעתה של הקרן על צה"ל, אבל דוחה באופן ברור את התערבותה של הקרן בעיצובם של בכירי השירות הציבורי בישראל.
"בצה"ל יוצאים מדי שנה קצין או שניים ללימודים בקרן, זה לא מסות. אני לא בטוח שצריך לייחס את כל מה שקורה בצה"ל לקרן. קשה לי גם לראות איך אדם בגיל ארבעים פלוס, עם תפיסת עולם סדורה, משנה את כל תפיסתו אחרי כמה חודשים בחו"ל", הוא מסייג. עם זאת, הוא אומר, "בסוגיות הללו נכון שהקצונה הבכירה תקבל את המענה המקצועי בארץ ולא בחו"ל. הקרן מקנה תפיסות מקצועיות שמתאימות אולי לארצות הברית, אבל לא מתאימות לישראל ולצרכים המיוחדים לה. זו בעיה שהפקידות שלנו בכלל מקבלת שם את הכלים והתפיסות המקצועיות. הפקידים בישראל צריכים שמה שיכתיב להם את קבלת ההחלטות הם שיקולים של ציונות ולאומיות יהודית, ואני חושב שהמרכיבים האלה לא קיימים שם. הפקידות נהיית טכנית, ואין לה הכלים שצריך לקבל פקיד במדינת הלאום היהודי".
בעיה נוספת שרואה אביבי בפרקטיקה של הקרן היא אופן בחירת המועמדים. "מה שמטריד אותי יותר הוא שהקרן מעורבת בבחירת המועמדים. עדיף שהמדינה תבחר את מי היא שולחת להשתלם. אני חושש משיקולים זרים בהחלטה מי מתקבל לשם, ואני לא חושב שקרן חיצונית אמריקנית צריכה להתערב בשאלה מי מגיע ללמוד אצלה". אביבי גם מוטרד מהשליטה הכמעט בלעדית שיש לקרן בתחומה בישראל. הוא היה רוצה לראות שוק פתוח יותר להשתלמויות של בכירי השירות הציבורי: "אני זוכר מהתקופה שעסקתי בה במכרזים במערכת הביטחון, שלמדינה יש רגישות גדולה בעניין הזה, גם על פי חוק. יש הקפדה בדרך כלל שגם לגופים נוספים תהיה הזדמנות שווה להציג מסלולים משלהם. איך קרה שגוף שהוא אפילו לא חלק מהמדינה, הפך להיות האפשרות העיקרית והכמעט יחידה בעבור עובדי המדינה? אני מצפה למענה ממדינת ישראל, יש פה מספיק מוסדות רציניים. אחרי 75 שנה צריך שיהיה פה גוף רציני שיכשיר את הפקידות באופן המותאם לצורכי מדינת ישראל, ולא העתק של ארצות הברית".
זיו מאור סבור שהדרך לתיקון המצב פשוטה, ומפנה את הדרישה לממשלה ולעומד בראשה: "לפני כמה שנים הודיע משרד ראש הממשלה כי ההתקשרות עם קרן וקסנר תיפסק. ההחלטה נפלה בימי הקורונה, כך שממילא לא יצאו לארצות הברית, ולאחר מכן היא התמסמסה, וההתקשרות נמשכת. הציפייה שלנו מממשלת הימין היא לשים לדבר הזה סוף. אין שום מניעה חוקית להפסיק את ההתקשרות, וניתן לעשות זאת כבר עכשיו".
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
***