אחד מרגעי השפל ביחסים בין ממשלת נתניהו לממשל אובמה בשנת 2016 היה ההחלטה של נשיא ארצות הברית שלא להטיל וטו על החלטת מועצת הביטחון נגד ההתיישבות ביהודה ושומרון. דני דנון, שהיה אז שגריר ישראל באו"ם, חווה רגעים קשים במיוחד. הוא ראה סביבו אנשים מוחאים כפיים וידע שמדובר בהחלטה חסרת תוחלת ומשמעות. רגע אחר כך הוא פגש בשגרירת ארצות הברית באו"ם סמנתה פאוור.
"הבטתי בשגרירה פאוור ואמרתי לה שבעוד כמה שבועות ישב שגריר אחר בכיסאה, נשיא אחר יהיה בבית הלבן, והוא יחזור למדיניות המייצגת את תמיכתה של ארצות הברית בישראל. לא יכולתי לדעת ששנה לאחר מכן אני אשב באותו כיסא ואדון בהחלטה ההיסטורית של ארצות הברית להעביר את השגרירות לירושלים", סיפר דנון.
הסיפור הזה מובא בספרו החדש של חבר הכנסת דני דנון, חבר ועדת החוץ והביטחון ויושב ראש הליכוד העולמי, שיוצא לאור השבוע בגרסתו העברית ומגולל את פעילותו ואת המסלולים שבחר בהם כאיש ציבור. בין השאר אפשר למצוא בדפיו סיפורים על אחורי הקלעים של עבודתו הדיפלומטית בחמש שנותיו באו"ם, בתקופות הכהונה של הנשיאים אובמה וטראמפ.
הספר כולל חשיפה ראשונה של הסיבה שבגינה החליט הנשיא לשעבר אובמה בשלהי כהונתו לצאת במהלך נגד ישראל ונגד ההתיישבות. הוא גם מציג את העבודה השקטה והחשאית של דיפלומטיה שהובילה להעברת שלוש שגרירויות לירושלים ולחתימה על הסכמי אברהם ומבהיר מדוע על ישראל להיות גאה בזהותה ובאמונתה, לחשל את מערכות היחסים שלה עם מגוון עמים ולהחליט החלטות עצמאיות בנושאי מדיניות פנים ומדיניות חוץ.
בספרו הוא גם משרטט מפת דרכים לעתידה של ישראל בזירה האזורית ובזירה העולמית ומתווה את הנתיב שבו עלינו להתקדם כדי להמשיך ולתרום לשגשוג העולם, להשכנת שלום אזורי ולהבטחת ביטחון מדינת ישראל.
מה הוביל אותך לכתוב את הספר דווקא בשלב הזה של הקריירה הציבורית שלך?
"לקראת סיום הכהונה באו"ם הרגשתי שהחוויות שחוויתי והידע שצברתי שם חשובים מאוד, ואני רוצה לחלוק אותם עם רבים שבאמת אכפת להם ממדינת ישראל וממעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית ולסייע לאנשים שעוסקים בהסברה למען ישראל.
"החלטתי לשבת ולכתוב למרות האתגר והידיעה שזה תהליך ארוך ומייגע, ונכנסתי לזה בהרבה התלהבות. אני שמח בתהליך הזה. הספר יצא באנגלית ויוצא השבוע בעברית, והתגובות שאני מקבל ממחישות לי עד כמה היה נכון לכתוב אותו. באחד המקומות ניגשו אליי סטודנטים ואמרו שהספר נתן להם השראה, רעיונות ורצון לעסוק בתמיכה במדינת ישראל. זו תחושת סיפוק אדירה".
אתה בא בעיקר לספר את סיפורך או שהמטרה שלך היא לספק תובנות דרך הסיפורים?
"יש פה שילוב של חוויות וסיפורים מאחורי הקלעים על הדרך שבה נעשים הדברים בזירה הבינלאומית לצד מתן כלים לאחרים כיצד להתמודד עם אתגרים בחיים שלהם, וגם עניין החזון וקריאת כיוון. לדוגמה, אני מספר על ההתנהלות שלנו עם מדינות שאין לנו יחסים רשמיים איתן, על טיסה לדובאי כנציג של מדינת ישראל כשהדבר הזה עוד נחשב אירוע יוצא דופן, ומנסה להשליך לגבי השאלה איך מדינת ישראל צריכה לפעול ולהתמודד עם מצבים כמו זה ומצבים מדיניים אחרים".
אתה מזכיר ביקור במדינה שאין לישראל יחסים איתה, ואי אפשר בשבוע כזה שלא להתייחס לסערה שהתעוררה לאחר חשיפת הפגישה בין שר החוץ אלי כהן לשרת החוץ של לוב.
"אני ער לרגישויות, ותמיד הקפדתי לכבד את הבקשות והתחושות של הצד השני, גם כשהן נראו לי מוגזמות. היו פעמים שביקשו ממני להגיע לבתי מלון ולהחליף חדרים, ממש כמו בסרטים, וכיבדתי כל בקשה.
"בנוגע ללוב, אני לא מכיר לעומק את פרטי הסיכום שהיה איתם. אם היה סיכום שהפגישה חשאית, היא חייבת להישאר כזאת. אמר לי פעם ידיד ממדינה מוסלמית אחרי פגישה בינינו שאם יצלמו אותנו ביחד, הוא לא יוכל לעולם לחזור לכפר שהוא גר בו, ואני מבין את הרגישויות הללו. צריך להבין שתהליכים כאלה מבשילים לאט, ואנחנו צריכים להתאזר בסבלנות ולצעוד עקב בצד אגודל כדי להגיע להישגים".
אם אכן היה תהליך לקידום היחסים עם לוב, האם לדעתך הוא נפגע מחשיפת הפגישה?
"היחסים בנויים בעיקר על אינטרסים הדדיים. אני חושב שהתהליך יימשך בעתיד, אבל אין ספק שאירוע כזה יכול לעכב אותו מאוד. הנזק העקיף שהחשיפה עלולה לגרום למדינות אחרות שמולן אנחנו פועלים הוא להאט את התהליכים שהן מנהלות מולנו".
"לא באמת כותרות"
אחת הטענות העיקריות של האופוזיציה ושל מתנגדי הממשלה נוגעת ליחסי החוץ של מדינת ישראל, והיא שמאז כינון הממשלה, בגלל הרכבה ופעילותה, חלה הידרדרות במצב המדיני של ישראל בעולם. כדי לספק תימוכין לטענה הזו כל אירוע מועצם ככל האפשר.
ח"כ דני דנון מביט במבט רחב על הזירה הבינלאומית ועל מקומה של ישראל וקובע שאלו טענות סרק. "האמת היא שמעמדנו בזירה הבינלאומית טוב מאוד. אני כותב בספר שכל התרחישים וההפחדות של אהוד ברק ודומיו על 'צונאמי מדיני' הפוכים מהמציאות. בלי קשר לפוליטיקה נעשית עבודה מצוינת של נציגים ושגרירים ישראלים בכל רחבי העולם. בנינו יחסים עם כ־170 מדינות מ־193 המדינות החברות באו"ם. אני חושב שהיום המצב שלנו רק הולך ומשתפר, ואנחנו ממשיכים לפעול גם ביעדים חדשים באפריקה ובדרום אמריקה".
דנון מוסיף שגם באירופה מצבה של ישראל הולך ונעשה טוב יותר ויותר. "אירופה תמיד הייתה זירה קשה יותר, אבל בספר אני כותב על השיפור שיש לנו ביחסים עם מדינות רבות, ובמזרח אירופה אנחנו שומעים תמיכה קולנית יותר בישראל. המצב שלנו בהחלט לא רע".
ובכל זאת אומרים שהיחסים עם ארצות הברית נמצאים בשפל גדול. יש הרבה כותרות בישראל שמבליטות שהאמריקנים מרבים לנזוף בממשלת נתניהו ולהביע אי־שביעות רצון.
"צריך להבין שמדובר בממשל דמוקרטי ליברלי שיש בו זרמים שאינם תומכים בישראל כמו בעבר. מבחינת האינטרסים שיתוף הפעולה נמשך, ואני לא חושב שאנחנו צריכים לחשוש ליחסים בין ישראל לארצות הברית.
"גם בתקופת הנשיא אובמה, בייחוד בשלהי הכהונה, היו לנו רגעים לא קלים ואף קשים הרבה יותר ממה שמתרחש היום. הפרק הכי מרתק בעיניי בספר עוסק בהחלטה שאובמה הוביל באו"ם בשלהי כהונתו נגד ההתיישבות ביו"ש והאחיזה בירושלים. התגברנו על זה. כיום יש קשיים, אבל הם לא כמו שהיו בימי אובמה, והמצב טוב לאין ערוך למרות הקשיים".
איך אתה מסביר את ההד הנרחב, ודאי בישראל, שיש לכל אמירה אמריקנית נגד הממשלה?
"כמו בכל תחום יש כרגע מסע הפחדה. כשבאים ומדברים על המצב שהממשלה הובילה אליו את המדינה, אלו טיעונים מגמתיים וחד־צדדיים. אני חושב שהמצב בישראל טוב הרבה יותר משהיה בימי לפיד ומנסור עבאס. בתקופה שלפיד היה ראש הממשלה וחתם על הסכמים מופקרים עם לבנון ועשה דברים נוספים בתחום המדיני, צבעו הכול בוורוד. היום מנסים לצבוע כל מהלך בשחור.
"כמי שמכיר את המערכת מצוין אספר סוד גלוי: יש תדרוך יומי בבית הלבן ובמחלקת המדינה שבו כתבים שואלים שאלות והדובר עונה בקצרה על כל שאלה. יש גם עיתונאים שאוהבים פחות את ישראל ועמדתם כלפיה ידועה, והם מרבים לשאול עליה. הדובר עונה תשובה קצרה כלאחר יד, ואז בישראל הופכים את המשפט הזה לכותרת ראשית.
"צריך להעמיד את הדברים על דיוקם: אלו כתבים שמונעים ממקום מאוד ספציפי, לשאול שאלות מאוד ספציפיות, והתגובות הן לא באמת כותרות, אבל אצלנו עושים מזה סיפור ורעש כאילו מדובר בכותרת בינלאומית. זה לא המצב".
נושא שהיית נחרץ בו בעבר הוא הצורך לשמוע את העמדה הבינלאומית אבל לפעול לפי הצרכים של מדינת ישראל נטו. משהו השתנה בעמדתך?
"כשהייתי באו"ם תמיד אמרתי לחברי הממשלה: אתם תחליטו את ההחלטות הנכונות שמחזקות את ההתיישבות ביהודה ושומרון ואת אחיזתנו בירושלים, ואני אתמודד עם הביקורת הבינלאומית. לדעתי אנחנו צריכים להתייחס לעמדות של ידידינו בעולם בכובד ראש, אבל לא להתנהל לפיהן. ההתיישבות היא לא נושא מרכזי שמעסיק את העולם. הוא עסוק בדברים אחרים. נכון, יש רגישויות וצריך להבין אותן, אבל כמובן להמשיך לחזק את ההתיישבות.
"יש לי ביקורת קשה מאוד על שלא פינו את ח'אן אל־אחמר בהמשך לפסיקות בג"ץ בעניין. האם הקהילה הבינלאומית רואה גם את הדברים האלה? האם גם בנושאים האלה היא מפעילה לחץ? היא צריכה להבין שיש צרכים להתיישבות, ולכן צריך להרחיב יישובים. אנחנו לא צריכים למצמץ בנושאים הללו".
נושא שדנון חושב שכדאי לטפל בו הוא תקציבי ההסברה של מדינת ישראל. "צריך לחזק את תקציב הפעילות של משרד החוץ, ואני אומר זאת כמי שהיה שגריר בחזית הכי חשובה של מדינת ישראל. אנחנו שולחים חיילים בלי תחמושת. יש שגרירויות ונציגויות, אבל תקציבי ההסברה מגוחכים. כשהייתי שגריר והיינו צריכים משהו מיידי, הייתי משלם מכיסי כדי שדברים יקרו ולא ייתקעו בגלגלי הביורוקרטיה. אני חושב שצריך להשקיע בנושא הזה, ולא רק לשלוח נציגים אלא לתת להם עוד כלים להיאבק למען המדינה".
"לא נשלם כל מחיר בשביל יחסים עם סעודיה"
התקרית השבוע עם לוב האפילה מעט על הסיפור הגדול בזירה המדינית הישראלית, שהוא עדיין השיח שנסב על ניסיונות הנרמול של יחסי ישראל וסעודיה, שנכנסו להילוך גבוה בתקופה האחרונה. שר החוץ אלי כהן אמר בימים האחרונים כי חצי שנה היא פרק זמן ריאלי להבשלת מהלך עם הסעודים. דנון חושב שיש לבחון לעומק את התהליך החשוב, בעיקר בגלל סוגיית המחיר. "בעבר כבר שיתפנו פעולה עם סעודיה במגוון נושאים, וזה נמשך גם היום. לגבי הנרמול הפומבי של היחסים, יש היום הזדמנות ייחודית, כי הממשל האמריקני מעוניין לקדם את הנושא, שמשרת את האינטרסים שלו.
"אנחנו חייבים לזכור שלצד האינטרס האמריקני חשוב שנשמור על האינטרסים שלנו. אני מאוד בעד המהלך ואפילו פועל למענו, אבל צריך להדגיש שנרמול היחסים לא ייעשה בכל מחיר. אני שומע דרישות הנוגעות למדינה פלשתינית או לתוכנית גרעין אזרחית, ואומר: אנחנו לא מוכנים לשלם כל מחיר בשביל היחסים עם סעודיה".
הסעודים באמת מתעניינים בעתיד הפלשתינים או שזו יותר דרישה אמריקנית שערב הסעודית מציגה בפועל?
"הסעודים הקפידו תמיד להעלות לסדר היום את הנושא הפלשתיני, אבל גם הם מבינים שהמצב לא תלוי בנו אלא בפלשתינים. אני חושב שהוכחנו בעבר שאפשר לחתום על הסכמים עם מדינות מוסלמיות שכללו אמירות שנוגעות לפלשתינים, אבל לא תנאים מוגדרים. אני מאמין שיש מקום לשיח עם הסעודים גם בעניין הזה".
בעתיד הנראה לעין יש לדעתך סיכוי לשינוי מול הפלשתינים?
"ברור לנו שבתקופת אבו מאזן לא יקרה שום דבר. היו לו כמה הזדמנויות, והוא הבהיר שהוא אינו מעוניין להתקדם. אנחנו צריכים להיערך לחילופי השלטון ברשות, כי תהיה להם השפעה רבה עלינו, והמערכות עוסקות בכך. בתפקידי בוועדת החוץ והביטחון אני מבקש ומקפיד לדרוש תשובות בעניין הזה, כי אנחנו בפתחו של האירוע. כשתהיה הנהגה חדשה אני מניח שבהתחלה היא תנסה להקצין עמדות מול מדינת ישראל, ואולי אחר כך יהיה שינוי כיוון".
"הליכוד צריך לקחת את ההובלה"
הטירוף שנכנסה אליו מדינת ישראל בעקבות ההפגנות והמחאות נגד הרפורמה במערכת המשפט, שכבר מזמן היו להפגנות נגד הממשלה, מדיד שינה מעיניו של דנון. אומנם בעת האחרונה הייתה רגיעה מסוימת בהפגנות, אבל הוא אינו צופה שיפור ניכר במצב השסע בישראל בזמן הקרוב. "אני לא חושב שאפשר לומר שאנחנו בתהליך של ריפוי ואיחוי, ואני מקווה שהוא יקרה בעתיד.
"היו אירועים חשובים ומסוכנים בכל הנוגע לאחדות העם ולסרבנות. אנחנו צריכים להבין שהאויבים שלנו מסתכלים עלינו, והכוח שלנו נמדד לא רק במספר הטנקים והמטוסים אלא בהתרשמות של האויבים ממצבנו הפנימי. איבדנו נקודות בחודשים האחרונים, וצריך לראות איך מצד אחד אנחנו לא מפסיקים לרגע למשול ולהוביל את המהלכים שהתחייבנו אליהם, ומצד שני איך נקדיש מחשבה לחיבור ולאיחוד ולצמצום הנזק שנוצר".
כשאתה אומר 'לא מפסיקים לרגע למשול' כוונתך שתמשיכו לקדם את הרפורמה במערכת המשפט?
"אמרתי מלכתחילה שעדיף לעשות דברים כאלה בהסכמה כדי שיישארו לזמן ארוך יותר. לצערי הרב, האופוזיציה לא נתנה באמת סיכוי להידברות, וברגע שעירבו את הצבא זה הרחיק משא ומתן ופשרה. אני מקווה שבהמשך נוכל להגיע להסכמות רחבות, אך צריך להבין שסביר שלא תהיה הסכמה מלאה. אפשר להסכים על רוב הנושאים שעל הפרק, ולשם אנחנו שואפים".
יש חברים בליכוד שמתנגדים לקידום חוק הגיוס בעת הזו מחשש שהוא יגדיל עוד את הקרע בעם. מה עמדתך?
"חוק הגיוס מלווה אותנו זמן רב וממשלות רבות. אנחנו נדרשים אליו בגלל בג"ץ, כי אין דחיפות אמיתית לחוקק אותו, והצבא ימשיך להתנהל כסדרו גם בלעדיו. הלחץ של בג"ץ הוליד את הצורך בהתערבות הכנסת, וצריך לקדם את החוק הזה. הייתי מנסה להגיע בו להסכמה רחבה ולמכנה משותף רחב.
"בחירה שלא לקדם את החוק כלל תהיה בעייתית, כי בית המשפט עלול להתערב ולהחליט בשבילנו. אנחנו מחויבים להסכמים הקואליציוניים, ובהם נקבע שהחוק יקודם. אני בטוח שאפשר למצוא את הנוסחה הנכונה לחקיקה. כשהייתי סגן שר הביטחון עסקתי בחוק הזה, וגם בני גנץ עסק בו כשהיה שר הביטחון. יש כמה רעיונות בנוגע לחוק; כולם נמצאים על השולחן, וצריך לגבש מהם נוסחה שתהיה הגיונית וישימה ותזכה להסכמה רחבה".
הייתה לך גם ביקורת על הדרך שבה נוהלה הרפורמה שאפילו גרמה לפרשנים מסוימים לנסות ולסווג אותך כמי שאינו מיישר קו עם רוב הליכוד.
"אני תמיד אומר את אשר על ליבי בדיבור ישיר ואמיתי, וחושב שכך צריך להתנהל בתנועה דמוקרטית. מלכתחילה תמכתי בשינויים המשפטיים, ובעבר אף הגשתי הצעות חוק בנושאים הללו, אך הן נדחו. חשבתי שצריך להתנהל אחרת בקידום הרפורמה ואפשר ללמוד מהטעויות שנעשו. יש בליכוד תמיכה רחבה במהלך, אבל הביצוע היה כושל, ואנחנו צריכים להפיק את הלקחים".
איך אפשר להפיק לקחים?
"לתכנן את המהלכים, להסביר אותם, לערב יותר את החברים בסיעת הליכוד, שיש בהם בעלי ניסיון רב מאוד. לדוגמה, אני חזק בהסברה ומתראיין הרבה בתקשורת הזרה. אילו הייתי ערוך יותר ומוכן יותר, גם התוצאה הייתה שונה. זה נכון בכל נושא שקשור לרפורמה שהונחתה על הציבור ועל חברי הכנסת. היה צריך לגרום להבשלת המהלך הזה בתהליך מדורג, ואז היה אפשר להגיע לתוצאה טובה יותר".
אתה שומע את הקולות בקואליציה ומחוצה לה. הממשלה הזו יכולה לדעתך להשלים קדנציה בהרכבה הנוכחי?
"זה תלוי בנו. אם הליכוד ייקח את ההובלה וייעשה גורם פעיל יותר בקואליציה, שמוביל את סדר היום, וגם השותפים שלנו יבינו שזו ממשלת ימין בראשות הליכוד, הממשלה בהחלט יכולה להתקיים זמן רב. נתניהו מכיר בחשיבות של ההובלה ומבין שאי אפשר לתת לכל אחד למשוך לכיוון שלו, ואני מאמין שכך ינהג".
***