אומנם התחושה היא שעברו שנים מאז שישראל הייתה במערכת בחירות, אך למעשה חלפה בסך הכול שנה מסגירת הרשימות לכנסת בפעם האחרונה. הימים האלה, למי שהספיק לשכוח, היו סוערים למדי. משבר חמור איים לפצל את מפלגת יהדות התורה לשני חלקיה, דגל התורה בראשותו של חבר הכנסת משה גפני ואגודת ישראל בראשותו של השר גולדקנופף.
אחת הסיבות העיקריות לפיצול שהסתמן הייתה ההחלטה של האדמו"ר מבעלז לאמץ את התוכנית של משרד האוצר ומשרד החינוך בממשלת בנט־לפיד ולהכניס לימודי ליבה מלאים לתלמודי התורה של החסידות שלו, כמובן בתמורה להעלאת התקציבים למוסדות למאה אחוזי מימון, על פי החוק.
בצד הליטאי של יהדות התורה היה צעד זה סדין אדום וחולל משבר אידאולוגי חריף בין החסידים לליטאים, ובעקבותיו יצאה הודעה כי אם תצטרף החסידות לתוכנית, ירוצו שני חלקי המפלגה במפלגות נפרדות. שבועות ארוכים נמשך המשא ומתן לפשרה בין השותפים הוותיקים, אבל דגל התורה, אז בהובלת הרב אדלשטיין, סירבה לקבל כל פשרה שלא תכלול את עצירת המתווה.
לכן בימים שקדמו לסגירת הרשימות, כשהיה נדמה שלא יהיה הסכם פשרה, החליטו סיעות הקואליציה הנוכחית לנסות לקדם מהלך של הורדת אחוז החסימה. החוק עצמו הוגש בכמה גרסאות עם תחילת מערכת הבחירות, וקיבל את אישור הממשלה שהתפרקה באותם ימים לעלות להצבעה. אחת מאותן גרסאות הייתה של לא אחרים מגפני ומיאיר לפיד, אז ראש הממשלה, שבשיתוף פעולה נדיר הציעו להוריד את אחוז החסימה לאחוז וחצי.
הרעיון נגנז כמובן, והפשרה שנמצאה הייתה הקפאת המתווה, אך בשבוע שעבר נדמה שהקלפים נטרפו מחדש כאשר הודיעה בעלז על הצטרפותה לרשת החינוך בני יוסף של ש"ס ועל הכנסת לימודי ליבה מלאים למוסדותיה. המהלך הדרמטי הזה מאיים שוב לפצל את יהדות התורה לשתי מפלגות. בשביל ששתיהן ייכנסו לכנסת הבאה יהיה אחוז החסימה מוכרח לרדת מ־3.25 אחוזים, הרף שנקבע לקראת הבחירות ב־2015 בחוק שקידם חבר הכנסת אביגדור ליברמן.
מהלך כזה ישרת לא רק את יהדות התורה אלא כמעט את כל סיעות הבית מימין ומשמאל, כולל את מרצ, שאינה בכנסת כעת. "אנחנו מדברים פה על מהלך שיכול להיות עליו קונצנזוס של ימין ושמאל, קואליציה ואופוזיציה, מהלך שיש לו יתרונות מובהקים גם במישור הצר, למפלגות, וגם במישור הרחב, לחברה הישראלית, בדמות יציבות שלטונית, כי זו המשמעות האמיתית של הורדת אחוז החסימה", אומר יועץ התקשורת והאסטרטגיה עובד פרל.
לאילו מפלגות זה יהיה צעד מכריע?
"לכולן למעט הליכוד, יש עתיד, המחנה הממלכתי וש"ס, וגם בליכוד ובמחנה הממלכתי יש חלקים שישמחו מאוד במהלך כזה. הרי אנחנו לא יודעים לומר אם מפלגת העבודה, שעברה הפעם על הקשקש, תוכל להיכנס שוב באחוז חסימה גבוה. כל סקר מעיד שלא. ישראל ביתנו כרגע יציבה על שישה מנדטים, אבל היא יכולה גם ליפול לאזור החמישה ואולי אפילו לאזור הארבעה בדינמיקה של מערכת בחירות.
"בקואליציה ברור שיהדות התורה רוצה את זה, אבל גם הציונות הדתית, עוצמה ונעם ישמחו אם אחוז החסימה ירד, כי אז הן לא יצטרכו לרוץ יחד, וזה ישרת את כולן. בכל מקרה לא נראה שהציונות הדתית ועוצמה ירוצו שוב ביחד, אבל זה אומר שעוצמה עלולה ליפול מתחת לאחוז החסימה ולגרום לאובדן של עשרות אלפי קולות לימין.
"בליכוד כל אחד יכול לחשוב על כמה וכמה שמות שישמחו לראות את אחוז החסימה יורד, וכולם יודעים שיש דמויות כמו מתן כהנא וזאב אלקין שלא באמת שייכים למחנה הממלכתי, ובאחוז חסימה נמוך היו יכולים להרכיב מפלגה שתעבור את אחוז החסימה עם שחקנים מבחוץ או ממפלגות אחרות".
ודווקא משום כך נראה שלראשי המפלגות הללו אין שום אינטרס להעביר את הורדת אחוז החסימה, כי זה יפגע במספר המנדטים הישירים שהם יקבלו.
"נכון, אם כי כולנו כבר יודעים שזאת הסתכלות שגויה על המציאות. הרי בישראל לא המפלגה הגדולה מנצחת אלא הגוש הגדול. מה יעזרו לך ארבעים מנדטים אם בסוף הקואליציה שאתה יכול להרכיב היא של 55 חברי כנסת בסך הכול? הרי לא תוכל להרכיב ככה ממשלה. ועדיין, אנחנו באמת נמצאים בתסריט הפוך ממה שראינו עד עכשיו. כל מה שראינו מאז השבעת הכנסת זה מהלכים שראשי הקואליציה ניסו להוביל, ובלמו אותם חברי הכנסת הזוטרים יותר. עכשיו אנחנו צפויים לראות מהלך שיקדמו חברי כנסת זוטרים, ומי שעלולים לטרפד אותו יהיו ראשי המפלגות הגדולות".
עסוקים בכיבוי שרפות
המציאות הזאת, שבה לראשי המפלגות הגדולות אין עניין להוריד את אחוז החסימה, משחקת תפקיד מרכזי בניסיונות שנמשכים כבר כמה שנים להורדת אחוז החסימה. "ברגע שיש התנגדות של נתניהו, לפיד וגנץ, הסיכוי של מהלך כזה לצאת אל הפועל יורד פלאים", אומר פרופ' אשר כהן, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן ומומחה לפוליטיקה וממשל. "תצטרך להגיע לשורה של נסיבות שיאפשרו את זה, אבל זה הרבה יותר מורכב. לכן למרות הרעיונות בשנים האחרונות להוריד בחזרה את האחוז הוא עדיין עומד על 3.25 אחוזים".
עד כמה משפיעה ההתנגדות של ראשי המפלגות הגדולות?
"מאוד. זה בדיוק כמו חוק בדר־עופר, שאחראי לחלוקת המנדטים אחרי ספירת הקולות ונועד לשרת את המפלגות הגדולות, כי להן יש אינטרס שכך יהיה. לא סתם מי שיזמו את החוק היו המערך וחרות. זה שירת אותן ופגע בכל המפלגות הקטנות. אותו דבר גם הפוך: בשביל להוריד את אחוז החסימה יצטרכו למצוא קונסטלציה שתכפה את זה על הליכוד, ובמיוחד על נתניהו. זה משהו שהשותפות יכולות להוביל אליו אם הן ישכילו לקדם את החוק".
אף על פי שמי שיכולים לקדם מהלך כזה, כפי שאומר פרופ' כהן, הם חברי הקואליציה, הם דווקא אינם מקדישים מחשבה מרובה לקידום המהלך. היחידים שמנהלים שיחות בנושא ומנסים לקדם את הורדת אחוז החסימה הם חברי יהדות התורה, שהיו שמחים כזכור לראות אותו יורד עוד לפני מערכת הבחירות האחרונה. "אנחנו תומכים בכך בכל צורה שהיא", אומרים בכירים במפלגה.
אם כן, למה אנחנו לא רואים בימים אלו את המפלגות החרדיות מעלות מחדש את החוק להורדת אחוז החסימה?
"כי יש כרגע יותר מדי על הראש. אנחנו עסוקים בכיבוי שרפות. כרגע חוק הגיוס דורש את כל הקשב, ואין באמת זמן או פניות לעסוק בסוגיות אחרות כמו הורדת אחוז החסימה. אליהן יגיעו רק שנהיה סמוכים יותר לאירוע, כמו תמיד".
בדיוק מפני התסריט הזה מזהירים גורמים רבים. החשש שמלווה גורמים פוליטיים ומשפטיים הוא שאם יזכרו להעביר את החוק רק בסמוך לבחירות, או אפילו לאחר פיזור הכנסת, בית המשפט ידחה את כניסת החוק לתוקף, שכן יהיה זה שינוי כללי המשחק תוך כדי משחק. לאחר בג"ץ טבריה, שבו הוחלט לדחות את כניסתו של החוק לתוקף למערכת הבחירות המוניציפלית הבאה, כבר ברור לגורמים למיניהם כי כך יהיה גם אם אחוז החסימה ירד תוך כדי מערכת בחירות.
"צריך לומר שזה גם יהיה בצדק. שינויים של כללי הבחירות לא מעבירים בחטף, ולא מעבירים אותם תוך כדי בחירות. רעיונית לא נכון לעשות את זה. שינויים כאלה צריכים להיעשות בתהליך חשיבה ארוך, כזה שיעלו בו שני הצדדים, התומכים והמתנגדים, ומוקדם ככל האפשר כדי שזה יהיה ענייני", אומר פרופ' כהן.
ועם זאת, ומההיכרות שלך עם הפוליטיקה הישראלית, יש באמת סיכוי שנראה דיון כזה מתנהל בשלב מוקדם?
"לא. אבל זה כבר עניין של התרבות הפוליטית שלנו. בכלל, כל סוגיית אחוז החסימה מלמדת יפה שהבעיה אינה השיטה אלא התרבות הפוליטית שלנו. הרי כל הניסיונות להנדס את המערכת הפוליטית לא עבדו פשוט כי זה לא התיישב עם התרבות הפוליטית שלנו, של חוסר אמון בין הצד הימני במפה לצד השמאלי, כיבוי שרפות וחוסר תכנון לטווח ארוך ומערכת לא יציבה, אבל לא בגלל מפלגות הלוויין אלא בגלל חברי כנסת מתוך מפלגות השלטון. זה לא רק עכשיו, בנושא הרפורמה המשפטית, שההתנגדות באה מתוך הליכוד.
"אנשים כבר שכחו, אבל בראשית ימי הממשלה ה־34, בתחילת 2015, מי ששיתקו את הממשלה היו שניים מחברי הליכוד: דודי אמסלם ואברהם נגוסה. הם החרימו את ההצבעות וניצלו את העובדה שהייתה ממשלה של 61 ח"כים בלבד באותם ימים כדי לעשות זאת. זה חלק מהתרבות הפוליטית שלנו, והניסיון להנדס את הרכב הכנסת בעזרת אחוז החסימה רק הלך והחמיר את הבעיה ולא פתר אותה".
אז מתי לדעתך ייזכרו המפלגות המעוניינות בכך להוביל את המהלך?
"כהרגלן בקודש, ברגע שזאת תהיה בעיה".
"יש הרבה מאוד סיבות להקדים את הדיון בהורדת אחוז החסימה", אומר פרל. "הבולטת שבהן היא שכרגע אפשר להשיג תמיכה רחבת היקף ובקלות רבה למדי, וזה משום שהבחירות לא באופק. כי אם ייזכרו לטפל בבעיה הזאת, וזאת בעיה ללא צל של ספק, רק לפני הבחירות, חברי הכנסת יתחילו לעשות חשבונות של מי מרוויח מזה בטווח המיידי ואת מי זה משרת לפי מצבו בסקרים. זה גם יקנה להורדה הזו אצטלה של חוק פרסונלי שבא לשרת מישהו ספציפי ויערער את הלגיטימציה שלו בציבור".
לדברי פרל יש עוד סיבה, פרקטית למדי, שבשלה כדאי לחברי הקואליציה לקדם את החוק דווקא כעת. "כולנו רואים כל הזמן את הדיווחים על מגעים לממשלת אחדות כזאת או אחרת. כרגע באופן רשמי כולם מסרבים להצעות, אבל ככל שעובר הזמן, וחלק מחברי הקואליציה ממשיכים להשמיע אמירות שפוגעות בממשלה, הסיכוי לשינוי בהרכב הקואליציה גובר. במצב שבו המחנה הממלכתי ויש עתיד יהיו חלק מהממשלה עם הליכוד, לא יהיה שום סיכוי להוביל מהלך כזה. לכן זאת סיבה טובה להקדים את הטיפול בסוגיה כל עוד ההרכב הקואליציוני ישמח לראות את אחוז החסימה יורד".
היסטוריה של עיוותים
סוגיית אחוז החסימה מלווה את ישראל זה יותר משלושים שנה. את צעדיה הראשונים בכנסת היא עשתה בשלהי ממשלת שמיר, כאשר כפתה מפלגת התחיה על הקואליציה להעלות את אחוז החסימה כדי לגרום לנפילתן של שתי מפלגות אחרות, מולדת וצומת. בסוף מי שנפלה מתחת לאחוז החסימה, שהועלה לאחוז וחצי, היא התחיה עצמה.
"אחת הבעיות החמורות ביותר באחוז החסימה היא שהוא עלול לעוות את התוצאות. ב־1992 הימין קיבל את רוב הקולות בקלפי, אבל מאחר שהתחיה לא עברה את אחוז החסימה רבין עלה לשלטון. כלומר, הציבור הצביע לימין וקיבל את אוסלו. בסבב הבחירות הראשון של 2019 הימין קיבל 65 מנדטים בקלפי, אבל אחוז החסימה הצניח אותו ל־60 ומנע ממשלת ימין. גם הפעם נוצר עיוות, אם כי לא קיצוני כל כך, כי הימין בכל מקרה ניצח בבחירות, אבל היה אמור לקבל 61 מנדטים בלבד. ברור שבמציאות כזאת כל התנהלות הממשלה הייתה אחרת", אומר כהן.
ובכל זאת, אחוז חסימה אינו המצאה ישראלית. מהן ההצדקות לקיומו?
"יש כמה הצדקות, ולחלקן יש אחיזה במציאות. בראש ובראשונה אחוז חסימה נמוך יוצר המון מפלגות קטנות, וזה מכריח את מפלגת השלטון לנהל הרבה יותר משאים ומתנים לקראת הרכבת הקואליציה. זה הופך את החיים למורכבים יותר. קשה לומר שהטיעון הזה מנותק לחלוטין מהמציאות, אבל הוא עדיין לא לגמרי נכון. בפועל הסחטנים האמיתיים הם המפלגות הבינוניות, שיש להן שמונה עד עשרה מנדטים, שדורשות תיקים בכירים ומערימות קשיים על ניהול הממשלה".
"צריך להבין שעודף מפלגות אינו דבר רע אלא משהו חיובי ובסיסי בשיטה שלנו", מוסיף פרל. "העלאת אחוז החסימה יצרה מצב שבו אין שחקנים שאפשר לשחק איתם. אי אפשר להרכיב פה ממשלות כמו שהיה אפשר פעם, כי אין די שחקנים על המגרש. יש הבדל עצום בין ניהול ממשלה של שמונה מפלגות למצב שבו יש רק שמונה מפלגות בכנסת. אלה תוצאות שאינן מאפשרות גמישות למפלגת השלטון. פעם היא הייתה יכולה לאיים על המפלגות הזעירות שהיא תחליף אותן במפלגות זעירות אחרות, וזה יצר איום מתמיד עליהן, ובהכרח גם הוביל ליציבות ולצמצום הדרישות. היום זה לא אפשרי".
הבעיה שפרל מזכיר אינה ייחודית לישראל. גם בגרמניה, מדינת המוצא של אחוז החסימה, אנו עדים זה שנים ארוכות לממשלות אחדות משותקות למדי בעקבות אחוז החסימה הגבוה במדינה, שעומד על חמישה אחוזים ומונע גיוון בפרלמנט הגרמני. הדוגמה הגרמנית נוגעת לעוד סעיף בטיעונים בעד אחוז החסימה בדמות חסימת כוחות קיצוניים. החוקה הגרמנית, כולל סעיף אחוז החסימה, נועדה למנוע ממפלגות קיצון, בדגש על מפלגות נאו־נאציות, להיכנס לפרלמנט. בפועל זה שנים ארוכות שמפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, אשר מזוהה עם הימין הקיצוני ומתכתבת לא פעם עם רעיונות נאו־נאציים, זוכה לתמיכה הולכת וגוברת, ובחודשים האחרונים היא אף הגיעה למקום השני בסקרי דעת הקהל במדינה.
"הטיעון שאחוז החסימה בולם קיצוניים מלהיכנס לפרלמנט לא עובד בשטח", אומר כהן. "זה נכון לגרמניה ונכון לישראל. את אחוז החסימה העלה ליברמן ב־2015 בשביל להעיף את המפלגות הערביות מהכנסת, אלא שזה גרם ליצירת הכוח הגדול ביותר שהמפלגות האלה קיבלו אי פעם. באחוז חסימה נמוך לא היינו רואים את הבלוק הטכני שהכניס את אבי מעוז לכנסת. אם כך, לא רק שאחוז חסימה גבוה אינו מונע מקיצוניים להיכנס לכנסת, הוא רק מחזק אותם".
כהן מדגיש שבניגוד למה שאפשר לחשוב, אחוז החסימה הגבוה דווקא מונע מכוחות מתונים להיכנס לכנסת. "קח את החברה הערבית. אנחנו יודעים לפי כל סקר אפשרי שהחברה עצמה רוצה להיטמע בישראליות, אלא שהנציגות הפוליטית שלהם לא מאפשרת זאת ולא מייצגת את העמדה הזאת. בשביל לשנות זאת צריכים לצמוח כוחות מתונים, אלא שזה תהליך שאורך זמן, והוא לא יכול להתרחש אם מראש אין להנהגה המתונה שום סיכוי לעבור את אחוז החסימה. אותו דבר לגבי החרדים וגם לגבי הציבור הדתי. מפלגה דתית ימנית שנוטה יותר למרכז היא משהו שבמציאות של היום לא יכול לצמוח בגלל אחוז החסימה הגבוה".
***