1
את הרגיעה המסוימת שהסתמנה בשבועות האחרונים בעוצמת גלי המחאה נגד תוכנית הממשלה לתיקון מערכת המשפט אי אפשר לייחס רק לחום יולי־אוגוסט, לנהירה המונית של קהל המוחים לחופשה שנתית בחו"ל או ליציאת הכנסת לפגרה. לאלה יש להוסיף גם את ההמתנה לתוצאות הדיון בעתירות נגד ביטול עילת הסבירות, שנקבע להתקיים בפני הרכב מלא של שופטי בג"ץ בעוד כשבוע וחצי, ואת העייפות המסוימת, פיזית ואידאולוגית, שדלדלה חלקית ואולי רק זמנית את שורות המפגינים והמוחים. אבל הסיבה העיקרית לירידה במפלס המחאה היא שכבר אין כל כך נגד מה למחות. כי מהרפורמה המשפטית מרחיקת הלכת שהוצגה על ידי שר המשפטים בתחילת הדרך כמעט כלום לא נותר על סדר היום.
נכון אומנם שבשביל הגרעין הנחוש והמאורגן של המחאה המטרה מלכתחילה הייתה הפלת הממשלה, ואילו ההתנגדות לרפורמה הייתה רק התירוץ. מוחים מקצועיים אלו יצאו למחאת בלפור כבר לפני שנים, כשהתירוץ העיקרי עוד היה כתבי האישום נגד נתניהו. עוד בטרם התבררה בבית המשפט חולשתו של סעיף השוחד, הספיקה כת חסידי ברסלר ומוכי הברק לאמץ את ההתנגדות לרפורמה המשפטית כדגל המרכזי של מחאתם. אם הרפורמה תרד מהפרק, הם ייאחזו בנושא גיוס החרדים או בכל תירוץ אחר כדי להמשיך להיאבק בממשלת נתניהו עד רדתה.
אבל הגרעין הקשה לבדו יכול להוביל לאורך שנים מחאה טורדנית, לא יותר מזה. בשביל להחזיק מחאה בולמת ומשתקת הם זקוקים למאות אלפי מפגינים, ואלה נזעקו בעיקר בזכות תעמולת השקר שהציגה את הרפורמה המשפטית כחתירה לקראת הפיכת ישראל לדיקטטורה. מילואימניקים בחיל האוויר, בחיל המודיעין וביחידות מיוחדות אחרות לא היו מאיימים להפסיק לשרת בגלל תחבורה ציבורית בשבת, בגלל היעדר שוויון בנטל הגיוס או בגלל תעמולת כזב שמזהירה מפני הפיכת הנשים לשפחות. מה שהביא אותם לנקוט צעדים מופקרים וחסרי גבולות שפוגעים בביטחון המדינה ובכלכלתה הוא טענת הכזב ששרי הממשלה והרוב הקואליציוני בכנסת מכינים לנו הפיכה משטרית שבעקבותיה תשרור כאן דיקטטורה.
2
השאלה הגדולה כעת היא האם לאחר ששד המחאה יצא מהבקבוק ניתן יהיה להפעיל את מלוא עוצמתו גם אם העילה שגרמה ליציאתו, הרפורמה המשפטית, תדעך ותיעלם. בחוגי הימין יש מי שלנוכח המחלוקת הפנימית המרה, הקרע החברי העמוק, החשש ממלחמת אחים והנזקים שנגרמו לביטחון ולכלכלה כתוצאה מהמחאה שלוחן הרסן, קוראים לממשלה להניף דגל לבן ולהכריז על נסיגה מהרפורמה. ויש מי שקוראים לכך מתוך הערכה פוליטית פרקטית שממילא לא יימצא הרוב הדרוש כדי להעביר חוקי רפורמה נוספים, או מתוך מחשבה שבכל מקרה שופטי בג"ץ יעשו כרצונם ויבטלו כל תיקון שהכנסת תעביר בתחום המשפטי שלא על דעת החונטה המשפטית השלטת.
אך פרט למחיר הכבד של הותרת מערכת המשפט במצבה הקיים עם כל עיוותיה, לא ברור כלל שהכרזה על גניזת הרפורמה תחזיר את גייסות המחאה הביתה והארץ תשקוט. התוצאה עלולה להיות גם הפוכה. לאחר שיצליח להביס ממשלה הומוגנית וקואליציה יציבה של 64 מנדטים, מה ימנע מקשר האליטות והשמאל להשתמש בנשק הלא קונבנציונלי שהוצא מהימ"חים כדי להמשיך לדרוס את הרוב הדמוקרטי ולקפל את הממשלה בכל נושא ובכל עניין? אפשר לקוות שקבוצה גדולה תפרוש מהמשך הצעדים שלוחי הרסן לאחר שיוכרז על התקפלות מהרפורמה המשפטית, אבל מי לידנו יתקע שאכן כך יהיה? ומכיוון שלא ברור אם קיפול הרפורמה יקפל גם את המחאה או אדרבה – יעניק לה תנופה נוספת, למה להתקפל כל עוד אפשר לגייס רוב בכנסת, ולו רוב דחוק, להמשך החקיקה?
3
בשם נתניהו פורסם כי בכוונתו לחוקק עוד את החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ולאחר מכן לבצע שינויים במערכת המשפט רק בהידברות ובהסכמה. על כך יש להעיר שאם הוחלט להסתפק בתיקון אחד נוסף, לא בטוח שהחשוב ביותר מהתיקונים המתוכננים הוא שינוי הרכב הוועדה.
ככל הידוע, כבר לא מדובר כעת על ועדה שבהרכבה רוב ברור לקואליציה, כזה שיאפשר לשר המשפטים ולממשלה לבחור כרצונם את שופטי העליון שיתמנו במהלך הקדנציה. הצעה אחת, שהוזכרה כפשרה מרחיקת הלכת ביותר שהקואליציה תהיה מוכנה לה, מדברת על ועדה שחבריה מחולקים באופן שווה בין הקואליציה לאופוזיציה, בלי נציגות של השופטים ושל לשכת עורכי הדין. אין ספק שהרעיון הזה טומן בחובו שיפור ניכר לעומת המצב הקיים, שבו לממשלה ולקואליציה יש רק שלושה נציגים מתוך תשעה. ועדיין מדובר בנוסחה לא כל כך צודקת ודמוקרטית, שמעניקה למיעוט האופוזיציוני כוח שווה לזה של הרוב הקואליציוני. בכל מקרה, גם הנוסחה הזאת לא צפויה לזכות להסכמה, משום שאין להניח שאסתר חיות וחבריה השופטים יוותרו על מקומם וכוחם בוועדה. אז אם בכל מקרה צפויה התנגדות עזה שתוכרע חד־צדדית בידי הרוב הקואליציוני, למה להסתפק בהרכב של ועדה פריטטית? למה לא להעביר הצעה יותר טובה למחנה הלאומי, למשל שהשופטים ייבחרו בוועדת החוקה או במליאת הכנסת, שבהן יש רוב לקואליציה?
הצעה אחרת, שהציע חיים רמון, מדברת על ועדה לבחירת שופטים ששליש מתשעת חבריה יבואו מהקואליציה, שליש מהאופוזיציה ושליש מקרב השופטים. מכיוון שכדי למנות שופטים לבג"ץ דרושה תמיכה של שבעה מחברי הוועדה לפחות, לא ניתן יהיה למנות שופטים לערכאה העליונה אלא בהסכמה של שלושת הגורמים שמהם מורכבת הוועדה.
להצעה הזאת ייתכן שהשופטים יסכימו, משום שהיא לא שונה בהרבה מהמצב הקיים ושומרת על מקומם וכוחם בוועדה. היתרון העיקרי שלה מבחינת הימין הוא שגם בהיותו באופוזיציה יהיה צורך להגיע איתו להסכמה, בניגוד למצב כעת שבו לאופוזיציה יש נציג בודד שניתן להתעלם מעמדתו. מדובר אם כן בשיפור, אבל שיפור קטן. לא לילד הזה התפללנו. שהרי גם אם הרוב המובטח לשופטים ולשמאל בוועדה לא יוכל לכפות מינוי שופטים לעליון, עדיין בכל הנוגע למינוי לערכאות נמוכות יותר די ברוב רגיל כדי שהם יוכלו לעשות כרצונם. גם לגבי המינוי לתפקיד רב ההשפעה של נשיא בית המשפט העליון די ברוב רגיל. וכך יוכלו נציגי השמאל בוועדה לחבור לשופטים כדי להעביר בעוד חודשיים את מינויו השנוי במחלוקת של השופט יצחק עמית, או כדי למנוע בעוד חמש שנים את מינויו של המתנחל מגוש עציון, השופט סולברג. אם אין אפשרות להשיג כעת שינוי משמעותי בהרכב הוועדה, אולי מוטב להמתין לשעת כושר ולא להסתפק בהישג זעיר.
4
בכל מקרה, שנים רבות יחלפו עד ששינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים יניב שינוי משמעותי בגישת בית המשפט. גם אם ימונו שופטים חדשים בעלי השקפה יהודית־לאומית, הם לא יזכו לשבת בתיקים משמעותיים עד שיצברו ותק בכהונה של שנים. ההרכב המסתמן של שופטי בג"ץ הוותיקים בשנים הקרובות אינו מבשר טובות. עד שאולי נראה בנחמה עוד יעברו כמה וכמה שנים שבהן ישלטו בכיפה שופטים אקטיביסטים, שרק מגבירים עוד ועוד את נגיסתם בסמכויות הכנסת והממשלה ואת התערבותם בהחלטות הרשות המחוקקת והמבצעת. נראה שאין מנוס מהחזרת סמכות ההחלטה לכנסת ולממשלה, באמצעות פסקת התגברות כללית. לא שינוי הרכב השופטים בבג"ץ יבטיח שההחלטות ייפלו בהתאם לרוחו של הרוב הדמוקרטי, אלא החזרת סמכות ההחלטה האחרונה לכנסת שנבחרה בידי העם.
כדאי ונכון להסדיר בחוק יסוד את הביקורת השיפוטית וההתגברות עליה לפי נוסחה מדורגת. ראשית, יש לקבוע שרק בית המשפט העליון בהרכב כל 15 שופטיו יכול לדון בביטול חוקים שנטען כי הם עומדים בסתירה לחוקי היסוד. מוצע בזאת כי כדי לבטל חקיקה של הכנסת יהיה צורך ברוב של לפחות עשרה מתוך 15 השופטים. חוק שבוטל ברוב כזה ניתן יהיה להחזיר לתוקף בהחלטת רוב מוחלט של 61 ח"כים. אם תמכו בביטול החוק לפחות 13 משופטי בג"ץ, ניתן יהיה להחזירו לתוקף רק ברוב מיוחס של 65 ח"כים. ואם כל 15 שופטי בג"ץ תמכו בביטול החוק, לא יהיה אפשר להחזירו לתוקף אלא בתמיכה של 80 ח"כים.
נראה שאם יש לקואליציה כוח להעביר רק עוד חוק אחד – זהו החוק שנכון להעבירו.
לתגובות: eshilo777@gmail.com
***