כחמישים שנה לפני הרצל הגה רעיון הקמת מדינה לעם היהודי ואף גובשה תכנית סדורה לפרטי פרטים ליישומו של הרעיון. מי שעמד מאחורי התכנית ההיא היה הרב יהודה אלקלעי שמחר, יום ד' תשרי, יום פטירתו.
על הרב אלקלעי שפעל לגיוס מנהיגים בינלאומיים לטובת המהלך, שוחחנו עם מי שפועל נמרצות להנצחת הרב, הרב פרופ' יצחק קראוס, חבר המועצה הציבורית של בית הציונות הדתית ובעבר נשיא מכללת הרצוג, וכבר בפתח דבריו הוא מציין כי הרב אלקלעי אמנם פרס בפני מנהיגי דורו תכנית סדורה לגאולת ישראל בארצו, אך לא זכה לתגובה מתלהבת ורבו לו המתנגדים.
כיום, מוסיף הרב פרופ' קראוס, בלימודי ההיסטוריה לא מוקדש לרב אלקלעי ולרב קלישר מקום מעבר ל"בוקסה" בה מוזכרים שמותיהם כמבשרי הציונות אך ללא כל איזכור של דבריהם, על אף שרבים נותרים נפעמים כאשר הם מתוודעים לציטטות מדבריו ולמידע אודות פעילותו וחזונו.
"הרב אלקלעי נולד בשנת תקנ"ח, 1798, בסרייבו, הלך לעולמו בד' בתשרי תרל"ט 1878 בירושלים. קבור בהר הזיתים מתחת ל'צוף דבש', דמות ירושלמית ידועה", מציין פרופ' קראוס ומוסיף: "הרב אלקלעי מתחיל את פעולתו במאה ה-19. הפעילות הציונית שלו מתחילה כשהוא בגיל 42 בשנת 1840. בקונטרס שכתב ב-1865 הוא כותב שכבר 25 שנים בוערת בו אהבת ארץ חמדה שחמדו האבות הקדושים. כבר אז כותב הרב אלקלעי משפט שתפס אותי 'כי אמרתי תיכתב זאת לדור אחרון. אם לא יעשה השכל יעשה הזמן'". כאמור בשנים האחרונות עוסק הרב פרופ' קראוס בהנצחת כתביו של הרב אלקלעי ופחות בממד הטקסי של הנצחתו.
מוסיף פרופ' קראוס ומציין כי קונטרסים רבים כתב הרב אלקלעי ואלה כונסו על ידי ד"ר יצק רפאל, מקים מוסד הרב קוק, שהוציא לאור שני כרכים של קונטרסי הרב, אך הטקסט מובא שם בכתב זערורי. קראוס נטל על עצמו להוציא את כתביו במהדורה מחודשת מוארת ומוערת עם הערות היסטוריות חשובות.
על תוכן דבריו של הרב אלקלעי סביב גאולת ישראל מציין פרופ' קראוס כי את ימיו הגדיר כתקופת ימי משיח בן דוד שהם למעשה חלון הזדמנויות שהחל בשנת 1840 לאורך כמאה שנה בהן יש לעלות לארץ ישראל באופן לאומי ומסודר. זאת בניגוד לעליות הקודמות שהיו ממוקדות ומצומצמות יותר. "הוא קיבל מהרב ביבס שאמר לו שהעם היהודי חולה בגלות והתרופה היא לשוב לארץ ישראל".
התקופה הייתה תקופת ראשית עצמאותן של מדינות רבות בעולם, והרוח הזו היא שהפיחה תקווה וקריאה גדולה לתבוע עצמאות מדינית גם לעם היהודי. בנוסף קרא הרב אלקלעי לחידוש ותחיית השפה העברית, שנים רבות טרם מפעלו של אליעזר בן יהודה.
"היו לו הרבה מתנגדים בארץ ישראל, בירושלים. הם אמרו שלא נבראה ירושלים אלא ללמוד תורה. הביטוי 'ארבע ערי הקודש' נועד לומר שבערים הללו לא מערבים חול. מנגד אומר הרב אלקלעי שבעולם הזה אי אפשר לחיות כמו בעולם הבא וצריך לחזור עבודה, לאמנות וללשונות. לא יתכן שארץ ישראל היא מקום של דלות וצריך לייצר מקומות עבודה".
כשחגגה ירושלים את חנוכת בתי מחסה ובהם 18 דירות למשפחות עניות שנחלקו בין ספרדים ליטאים וחסידים, כתב הרב אלקלעי שהמקום לא יעשה דבר מעבר להנצחת העוני ועילה למריבות ומאבקים בין הקבוצות השונות. לדבריו נכון היה לקחת את הכסף שבו נבנו הדירות ולייצר בו מקומות עבודה. "תפיסתו הייתה לחזור להיות עם בריא. הוא הציג תפיסה מעשית וקרא לכל בעל עסק באירופה לשלוח את בנו לפתוח מעין שלוחה של העסק בארץ ישראל".
על תקופת שנות ימי משיח בן דוד כתב הרב אלקלעי כי אם לא תנוצל תקופה זו עד שנת תרצ"ט תבוא אחריה חלילה שנת ת"ש ואם לא נתעורר עד אז תבוא תקופת משיח בן דוד שיאסוף את עם ישראל אחד מעיר ושניים ממשפחה בזרוע חזקה ובחימה שפוכה. דבריו, כידוע, התגשמו באופן הקשה והכואב ביותר.
לקידום תכניתו המדינית יצא הרב אלקלעי שוב ושוב למסעות ופגישות עם אישים ובעלי הון. מונטיפיורי תמך ברעיונותיו אך לא יצא מגדרו לקידום המהלך. הרב אלקלעי קבע כי על חכמי ישראל להדריך את שרי ישראל, אותם בעלי היכולות הדיפלומטיות, כדי שידעו מה להגיד ולמי על מנת להוביל לגאולת העם. "בשנת תר"ט, 1849, הוא אומר שעתידים חכמי ישראל ליתן את הדין על כך שלא נתנו הנחיה לשרי ישראל לפעול".
בתכניתו פירט את אופן הקמתה של אגודה שתרכז את עליית היהודים לארץ ישראל, ולצורך כך יש לגייס משאבים כלכליים, שגם על גיוס זה כתב בהרחבה וציין את השקל הציוני שיתרום כל יהודי בעולם, מושג ששנים לאחר מכן כתב עליו הרצל.
בהתייחס להתנגדות הדתית סביב שלוש השבועות קבע הרב אלקלעי שביטול השבועות יבוא דרך הסכמת האומות לעליית ישראל לארצם כפי שהיה בתקופת כורש, ולשם כך יש לפעול בדרכים דיפלומטיות מול הסולטן הטורקי ומנהיגים שכמותו. את מלכי אירופה הגדיר כמלכי חסד וציין, 70-80 שנה לפני המנדט, כי מלכות בריטניה היא תהיה לעיניים עבור העם היהודי.
כאמור, היו לו מתנגדים ואף מכפישים. לימים כשכתב את הקונטרס 'גורל ל-ה'' פורסמה בכתב העת 'הלבנון' מעין ביקורת ספרים נטולת שם ובה נכתב כי כותב הספר אינו תמים, אלא ערום וגונב דעת הבריות ושם הספר צריך להיות 'גורל לעזאזל'. הרב פרופ' קראוס מדמה את השורות ההן לטוקבק חסר שם וחסר הבנה בן ימינו.
על חכמי ירושלים שהתנגדו לו כתב שהם יצטרכו לתת את הדין על הדם שיישפך בשל סירובם להצטרף לקריאתו. הרב פרופ' קראוס מציין את העלבון שחש כאשר קרא את דבריו של היסטוריון חשוב שבמאמר על הרב קלישר והרב אלקלעי כתב שהרב קלישר היה תלמיד חכם גדול ועל הרב אלקלעי כתב שהוא היה דרשן ספרדי. "נכון שהוא כותב את דבריו בצורה מתובלת בגימטריות ובדברי הזוהר, ארבל יש לו תכנית מדוקדקת וסדורה לבניית האסיפה, ולהגדיר אותו רק דרשן ספרדי?".
מזה מספר שנים פועל הרב קראוס מול ראשי החמ"ד על מנת להגדיר את הרב אלקלעי כדמות המופת השנתית שפועלה וכתביה יילמדו במוסדות הציונות הדתית. עד כה לא יצא הדבר לפועל והוא עדיין קורא ומקווה שהדבר יקרה, אולי בשנה הבאה. עוד הוא מספר כי מזה שמונה שנים הוא מקפיד לעלות ביום פטירת הרב לקברו שבהר הזיתים, ובשש השנים הראשונות מצא את עצמו לבדו. בשנתיים האחרונות, בעקבות פרסום במדיה הצטרפו אליו שני בנים למשפחת אלקלעי שאינם צאצאים ישירים של הרב ובשנה שעברה נכו ביום פטירתו מניין של משתתפים שעלו לקברו. מחר, יום שלישי, הוא מקווה שיצטרפו נוספים לאירוע האזכרה בשעה שלוש בצהריים סמוך למוקד המודיעין של הר הזיתים.
יצוין כי הנצחתו של הרב אלקלעי זצ"ל היא חלק ממיזם הנצחה רחב אותו מוביל בית הציונות הדתית בכפר הרא"ה, במסגרת בית הספר להוראת הציונות הדתית שקם במרכז. המיזם נועד לתת במה לרבני והוגי הציונות הדתית אשר נעלמו מהתודעה הציבורית.