קברה של התינוקת סעדה רמדאן-רמתי נפתח הבוקר (שלישי) בבית העלמין סגולה בפתח תקווה לשם זיהוי ועריכת בדיקה גנטית לקשר משפחה במסגרת חוק פתיחת קבר קטין יוצא תימן, המזרח או הבלקן.
מדובר בקבר החמישי שנפתח מתוך תשעה קברים אותם אישר בית משפט לפתוח. עד כה נמצאה התאמה גנטית רק במקרה אחד.
הוריה של סעדה, שלמה וזהרה, עלו מתימן בשנת 1949 מהעיר סעוואן במבצע כנפי נשרים עם שלושת ילדיהם. הם שוכנו במחנה העולים בראש העין. זהרה התבקשה להביא את סעדה בת ה-10 חודשים לבית התינוקות ונאמר לה כי תוכל לבוא להניק אותה מתי שתרצה.
באחד הימים הגיעה זהרה להניק ונמסר לה שבתה חולה והועברה לבית החולים הדסה במחנה. ביום שישי, האם הגיעה להניק את סעדה ושם נאמר לה, להמתין בחוץ ותיכף יכניסו אותה. הכניסו אותה לחדר ואמרו לה שסעדה נמצאת שם. האמא מצאה מיטה ריקה והחלה לחפש את בתה תוך שהקימה צעקות וביקשה את בתה. האב שכבר הלך לעבודתו חזר למחנה עקב ההודעה שבתו נעלמה ממיטתה בבית החולים.
האב הופנה למשרד שם הודיעו לו כי בתו נפטרה בלילה והם קברו אותה. ההורים לא האמינו למשמע אוזניהם וסירבו לקבל את הבשורה המרה וטענו שהם מבקשים לראות אותה.
לאחר זמן מה המשפחה המורחבת התבקשה לעבור לבאר שבע. הסב יהודה רמדאן, אמר לבנו שעליהם לסרב להעברה מכיוון שאם יעברו לא יטפלו בבקשתו לדעת מה עלה בגורלה והיכן היא, אולם הלחץ שהופעל עליהם גרם לכך שלא היתה להם ברירה והם עברו לבאר שבע.
בחלוף הזמן האב שמע ממשפחות נוספות על היעלמות ילדיהם כפי שארע למשפחתו והבין שיכול להיות שבתו סעדה בין החיים מאחר ולא קיבל גופה ולא היה בקבורתה.
הוא פנה למשטרה והודיע על היעדרותה ופנה לוועדת מניקובסקי אשר חקרה את היעלמות הילדים לאחר שהמשפחות החלו לקבל צווי גיוס בשנת 1967. הוועדה טענה שהילדה נפטרה אולם האב שלא קיבל את הילדה ולא קבר אותה, לא האמין ועשה הכל בכדי למצוא אותה עד יום מותו.
הועדה טענה כי סעדה נפטרה בביה"ח הדסה בראש העין ביום -18.1.50 והובאה לקבורה ביום 19.1.50 רישיון הקבורה נחתם ביום 22.1.50.