הזמן: אזור הדמדומים שבין קץ הקיץ לקץ הדמוקרטיה.
המקום: בית המשפט העליון של מדינה דמיונית, ממש לא ישראל, אי שם בחלל האבסורדי שלא היה ולא נברא כי לא יעלה על הדעת שדבר כזה יכול להתרחש באיזושהי מדינה מתוקנת.
הסצנה: מזה שעתיים וחצי ישובים 14 שופטים סביב שולחן גבוה בצורת חצי עיגול, ועוד שופט אחד יושב על שרפרף מפלסטיק כי בדיוק כשהוא נכנס לאולם אזלו כל הכיסאות המהודרים. במקרה, לא בכוונה בכלל, מדובר בשופט אלרון. שאר השופטים מתאמצים מאוד להישאר ערים על הכורסאות המרופדות ולעטות על פניהם ארשת מתעניינת, בזמן שנציגי החופרים – סליחה, העותרים – מסבירים בלהט מדוע יש לפסול את חוק צמצום עילת הסבירות, לכנס מיד את הוועדה למינוי שופטים, להוציא את ראש הממשלה לנבצרות ולהשליך את שר המשפטים אל התנינים הרעבים בירקון.
בשעת צהריים מאוחרת, כשאחרון החופרים – כלומר הדוברים – מסיים לדבר, דופקת נשיאת בית המשפט העליון בפטישה כדי לעורר את שאר השופטים ולסכם את הדיון הפורה.
הנשיאה: תודה לכל הדוברים, להלן החלטתנו.
נציג הממשלה (קם): סליחה, כבודה, אני עוד לא טענתי.
הנשיאה: מי אדוני?
נציג הממשלה: גבירתי, אני המשיב מטעם הממשלה.
הנשיאה: אז מה הטענה שלך?
נציג: שלא טענתי.
הנשיאה: אין צורך שתטען, קיבלנו מראש את חוות דעתה המפורטת של היועצת המשפטית לממשלה.
נציג: כבודה, דעתה של היועצת המשפטית לממשלה אינה מייצגת את דעתה של הממשלה.
הנשיאה: כיצד זה ייתכן?
נציג: זה בדיוק מה שגם אנחנו שואלים.
הנשיאה: יפה, אז כולנו מסכימים. אם כן, החלטה.
נציג: אבל גבירתי, אני עוד לא טענתי.
השופט משמאלה של הנשיאה: דווקא נראה לי שאתה הגעת טעון מהבית.
נציג: נכבדיי, אני מבקש להציג את עמדת הממשלה האמיתית – לא זו שנכפתה עליה על ידי היועצת המשפטית לממשלה – לפני שאתם חורצים את הדין.
השופט משמאלו של השופט שמשמאלה של הנשיאה: זה בלתי אפשרי.
נציג: מדוע?
השופט שמשמאל לשמאל: כבר חרצנו.
נציג: במחילה מכבודכם, בית המשפט לא יכול לחרוץ את הדין לפני שהוא שומע את שני הצדדים, זה מנוגד לסדר הדין התקין.
שופטת שמשמאל לשמאל של השמאל: האם אדוני רומז שבית המשפט פועל בניגוד לחוק?
נציג: תראו...
השופט שמשמאל: אני מוצא לנכון להאיר את עיני אדוני שבית המשפט לעולם אינו פועל בניגוד לחוק, מכיוון שבית המשפט הוא־הוא החוק. כבר דנו והכרענו בכך מקדמת דנא, עיין שם שם.
נציג: איפה?
השופט שמשמאל: שם.
נציג: לענייננו, נכבדיי, אחלק את תשובתי לשלושה חלקים. ראשית לגבי צמצום עילת הסבירות...
נשיאה: נדחה. העתירה מתקבלת.
נציג: אבל עוד לא טענתי!
השופט שמשמאל: באיזו תואנה אתה טוען שלא טענת?
נציג: עם כל הכבוד וההערכה, אין לכם סמכות לפסול חוק יסוד.
השופטת שמשמאל לשמאל: כבר אמרנו שיש.
נציג: איפה?
השופטת: כאן, באולם הזה.
נציג: אני מתכוון, איפה זה כתוב?
השופט שמשמאל: עכשיו אדוני סתם עושה מעצמו צחוק. אדוני הרי יודע שלדיונים בבג"ץ אין פרוטוקול, ולא במקרה.
נשיאה: אדוני רוצה לטעון עוד משהו?
נציג: כן.
נשיאה: נדחה.
נציג: לגבי כינוס הוועדה למינוי שופטים...
נשיאה: היועצת המשפטית לממשלה כבר הורתה לשר המשפטים לכנס את הוועדה מיד וללא דיחוי.
נציג: תפקיד היועמ"שית לייעץ, אין לה סמכות להורות.
השופטת שמשמאל לשמאל של השמאל השמאלי: כבר אמרנו שיש לה.
נציג: ואני אמרתי שזה בניגוד ל...
נשיאה: אדוני, תתקדם.
נציג: לאן? אולי היועמ"שית גם תורה לממשלה את מי למנות?
השופטים: פשיטא!
נציג: אבל אתם מבינים מה אתם אומרים פה? זה נוגד את עיקרון הפרדת הרשויות!
השופט שמשמאל וכו': להפך, זה בדיוק מה ששומר על הפרדת הרשויות.
נציג: איך בדיוק?
השופט: יש את הרשות השופטת, ויש את הרשות המצייתת.
הנשיאה: עוד משהו, אדוני?
נציג: גבירתי, באמת, זה לא רציני מה שהולך פה. אתם לוקחים לעצמכם סמכויות שלא ניתנו לכם, מכתיבים לממשלה מדיניות מבלי לשאת באחריות, וכל הזמן מניפים מולנו איום סמוי להדיח אותנו ולבטל למעשה את תוצאות הבחירות. אתם מקשיבים באמפתיה גמורה לכל אופוזיציונר, אבל שר המשפטים צריך להתחנן כדי שתעניקו לו ברוב טובכם את הזכות להשמיע את קולו. פעמיים ביקשנו לדחות את הדיון כדי שנוכל להציג את עמדתנו האמיתית, לא עמדת היועמ"שית, ואפילו לזה לא הסכמתם.
הנשיאה: סליחה, זה ממש לא נכון. נענינו לבקשת הדחייה שהגשתם.
הנציג: איך בדיוק?
הנשיאה: הדיון היה אמור להתחיל בתשע, התחלנו בתשע וחמישה.
השופט אלרון: אפשר להעיר משהו?
השופט שמשמאל: מה זה הקול הזה?
השופט שמשמאל לשמאל: מאיפה זה בא?
השופטת שמשמאל לשמאל של השמאל: אולי זו הרוח?
הנשיאה: אה, השופט אַלרון...
השופט אלרון: זה אֶלרון, גבירתי. אֶלרון, בסגול.
הנשיאה: זה אַל־רון. בפתח. כדי שתבין ששמחה כבר לא תהיה לך פה.
השופטת שמשמאל לשמאל של השמאל: אנחנו נראה לך מה זה להביע דעה עצמאית, חצוף.
נציג: את רואה, גבירתי הנשיאה? הפכתם לכת מתנשאת ומנותקת, ביניכם ובין צדק אין שום דבר, כל מה שמעניין אתכם זה רדיפת שררה, כבוד ו...
הנשיאה: עוד משהו, אדוני?
נציג: כן. לגבי העתירה בנושא חוק הנבצרות...
הנשיאה: תודה, זמננו תם. להלן ההחלטה: החוק לצמצום עילת הסבירות מבוטל, חוק הנבצרות יחול מהכנסת הבאה או כשיתחשק לנו, נראה כבר. אנחנו מורים בזאת לפזר לאלתר את הכנסת, את הממשלה ואת העם. להחלטה ניתן תוקף של פסק דין ואין עליה עוררין. נא לקום.
נציג הממשלה: רגע, ומה עם הוועדה למינוי שופטים?
הנשיאה: אין צורך לכנס אותה. אנחנו ממילא ממנים את השופטים בעצמנו.
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***