את הטור הבא על שרית ועליזה, אמא ובת, ישבתי לכתוב במוצאי שבת בלילה. הפגישה בינינו התקיימה לפני תקופת זמן, ובהשגחה פרטית בדיוק עכשיו החלטתי שהגיע הזמן לספר עליה. ביום ראשון, כאשר הטור כבר נשלח לעורכת, קיבלתי את ההודעה הכואבת שעליזה נפטרה אחרי מחלה קצרה וסופנית. יהיה הטור הזה לזכר האישה המיוחדת הזאת.
שרית היא חברה מקסימה שלי. בעלת תשובה רגישה ועדינה, מלאת להט לכל דבר שבקדושה, יראת שמיים אמיתית ובקיצור קסם של בן אדם. לאורך השנים שמעתי המון סיפורים על האישיות המיוחדת של אמא שלה וקיוויתי מאוד לפגוש אותה. יום אחד החלום התגשם, ואני ושרית ושתי הנכדות נסענו לפגוש את סבתא עליזה ולשמוע את הסיפור המיוחד של שתיהן.
האמת שבהתחלה הייתי קצת מופתעת מהמפגש. שרית קטנה ועדינה כזו, רגישה כל כך, ואמא שלה? משהו אחר לגמרי. עליזה היא גבוהה, עליזה ממש כמו שמה, חבר'המנית, צברית עסיסית למרות המוצא הלובי, לא לוקחת כלום ללב – זיווג מרתק של אמא ובת. אבל כאן הסיפור רק מתחיל.
שרית נולדה בחודש שישי, פגית קטנה במשקל 900 גרם, ובנוסף לכך סובלת משיתוק מוחין בדרגה קלה – מחלה המוכרת גם בשם סי.פי. כל שנות ילדותה היו שנים של מאבק. היא עברה 13 ניתוחים, לא יכלה ללכת עד גיל חמש, לא דיברה עד גיל ארבע ונכנסה ויצאה מבתי חולים באופן קבוע.
"מכיוון שהיא הייתה קטנה וחלשה והפסידה הרבה חומר לימודי בגלל הניתוחים, החלטתי להשאיר אותה שנה נוספת בגן", מספרת עליזה, "אבל הגננת דרשה ממני אישור מפסיכולוגית. הלכתי איתה מאבחון אחד לשני וכולם טענו שהילדה סובלת מפיגור שכלי וצריכה ללכת לחינוך מיוחד. פעם אחר פעם קיבלתי את אותו אבחון, כולל פסיכולוגית שנפגשה איתה שלוש פגישות, אבל אני ידעתי שזה לא נכון ולא הסכמתי להיכנע. לבסוף הציעה לי ידידה טובה לקחת לשרית כמורה פרטית סטודנטית שלומדת חינוך מיוחד. אחרי פגישה אחת היא אמרה לי שלשרית אין שום בעיה שכלית, אך בכל אופן ביקשתי ממנה להישאר ולהמשיך לפגוש אותה כחוג פרטי. שרית נכנסה לגן, וכשאחת הפסיכולוגיות שאבחנו אותה הגיעה לגן, אמרה לה הגננת שהיא עשתה טעות נוראה באבחון ועמדה לגרום לשרית עוול איום ולשלוח אותה למסגרת שלא מתאימה לה בכלל". ובאמת שרית עלתה לאחר מכן לבית הספר והצטיינה, ואפילו קיבלה בתיכון את פרס התלמידה המצטיינת של כל רמת גן.
"אמא שלי תמיד נלחמה בשבילי", מספרת שרית. "היא תמיד עודדה אותי לא להתמסכן, לא לתת לניסיונות של החיים להכריע אותי. אם היה נופל לי משהו על הרצפה והיה קשה לי מאוד להתכופף, היא הייתה מסובבת את הראש לצד השני ואומרת לי: את יכולה להרים את זה בעצמך. המטרה שלה הייתה ללמד אותי שאין דבר שאני לא יכולה לעשות, ובאמת הייתי נושכת שפתיים ומרימה. הרגשתי כל כך אהובה וחשובה, ידעתי שאמא שלי עושה את זה כדי לקדם אותי וזה נתן לי המון כוח להתאמץ ולא לוותר לעצמי על כלום".
כשאני שומעת את שתיהן מדברות זה ממש מרתק לראות איך עליזה אומרת שהכול בזכות שרית, ושרית אומרת שהכול בזכות עליזה. אך העובדות מדברות בעד עצמן: שרית גדלה באופן רגיל לחלוטין וכיום היא סובלת רק מצליעה קלה ביותר.
"כשבבית הספר כולן קפצו בחבל", נזכרת עליזה, "שרית לקחה חבל ובמשך שעות ארוכות קפצה והתאמנה בבית, למרות שזה היה לה קשה מאוד. היא לא ויתרה והמשיכה להתאמן עד שהצליחה. אני קניתי לה חבל עבה וארוך. למחרת היא הגיעה איתו לבית הספר וכל הילדות ביקשו לקפוץ יחד איתה, עד שהמשחק קיבל את השם 'החבל של שרית'".
תודה על הבננה
אבל אנחנו הגענו לבית הקטן לא רק כדי לדבר, אלא גם כדי לטעום מנפלאות המטבח של יוצאי לוב. מתברר שעל פיסת אדמה קטנה יחסית מתקיימים שני מטבחים שונים: המטבח הטריפוליטאי – של יוצאי טריפולי, והמטבח הלובי, של שאר תושבי לוב. גם מטבח טוניסאי נמצא ממש באזור וגם מרוקו לא רחוקה בכלל מבחינת טעמים והשפעות, אך כאן זהו מטבח שכדי לקלוע להגדרה, כך מסבירה לי עליזה, קוראים לו המטבח של יוצאי לוב.
"אמא שלי עלתה לארץ מלוב, אבל קודם היא נסעה למצרים", מספרת עליזה. "היא הייתה אחות מוסמכת שעבדה בצלב האדום, וכאשר שמעה שהיטלר חתם על הסכם עם מוסוליני הבינה שהקרקע בוערת מתחת לרגליה. היא שמעה שהרופאים בבית החולים שבו עבדה מתכוונים לנסוע למצרים, ובלי היסוס צירפה לנסיעה גם את אימה, אחותה וכמובן את עצמה. אומנם במצרים נאלצה להמתין כי האנגלים לא אפשרו לה להיכנס לארץ, אך מיד עם קום המדינה היא עלתה ארצה".
דירתה של עליזה קטנה וחמימה, בפאתי רמת גן. "כל הילדות שלי הייתה כאן", מחייכת שרית, בשעה שהריחות המופלאים עולים מהמטבח. כמו המאמות האמיתיות, גם לעליזה יש מטבח קטנטן ונוצץ, שממנו יוצאים מאכלים לעשרות אנשים. "כולם יודעים שכדאי לבוא לבית של אמא", מספרת שרית. "הבית המה ממבקרים - כל החברות שלי כשהייתי ילדה, כל החברים של אחי שגר היום קרוב לאמא, ובמימונה הדלת של הבית לא נסגרת לרגע".
"לפעמים הייתי מוצאת בבית פתק מאחת החברות של שרית: תודה רבה, הבננה הייתה טעימה", עליזה צוחקת, "החברות היו נכנסות ומרגישות בבית גם כשלא הייתי".
שרית אומנם גדלה בבית מסורתי, אולם כשחזרה בתשובה והפכה להיות חרדית זה לא היה קל לעליזה. אך גם כאן, היא המשיכה עם אותו קו: לעודד, לטפח, לחפש את הטוב. "כשאמא שלי שמעה שאני לא מתכוונת לאכול אצלה בבית בגלל שיש לה רק כיור אחד, היא מיד הזמינה קבלן, שיפצה את המטבח ובנתה שני כיורים. העיקר שאני אבוא ואוכל אצלה. לא הייתה לה שום כוונה לוותר. היא הגיעה עד למדרשייה שבה למדתי עם סירי ענק, וכיבדה את כל הבנות שרק חיכו שהיא תבוא ותפנק אותן במאכלים הנפלאים שלה".
כעת גם הזמן שלנו ליהנות - עליזה מגישה לנו תבשיל בשר מופלא במיוחד, מתובל בפלפל צ'ומה ביתי, בעל חריפות עדינה וטעם בלתי נשכח.
תבשיל לובי של בשר ותפוחי אדמה בפלפל צ'ומה
הבסיס לתבשיל הזה הוא הפלפל צ'ומה, ממרח שמוכן מפפריקה ושום, שאותו נוהגים להוסיף במטבח הלובי כמעט לכל דבר: למרוח על הלחם, להוסיף לטוסטים ולפיצות ואפילו לרוטב פסטה. אומנם אפשר לקנות פלפל צ'ומה מוכן, אך קל כל כך להכין אותו בבית, ממליצה לכן לא לוותר! אפשר להכין אותו קצת חריף ולהוסיף גם פפריקה חריפה, או להשאיר אותו לא חריף מפפריקה מתוקה בלבד. כמו כן, הטעם המיוחד של התבשיל מגיע משני תבלינים פחות מוכרים – זרעי כמון שלמים וזרעי קימל. ניתן להשיג אותם בחנויות התבלינים והם מעניקים לבשר את טעמו החלומי.
דרגת קושי:
בינונית
זמן בישול:
6-5 שעות לתבשיל
8 מנות
לפלפל צ'ומה:
2 ראשי שום קלופים
4 כפות גדושות פפריקה מרוקאית איכותית (אפשר כף חריפה ו־3 מתוקה או חצי חצי או הכול מתוקה)
רבע כוס שמן
לתבשיל:
2 בצלים גדולים קצוצים
שמן לטיגון
קילו ורבע צלי כתף מספר 5 (ניתן להחליף גם בצלעות מספר 2 או בצוואר מספר 10)
2 עגבניות בשלות
פלפל אדום אחד, חתוך לקוביות
2 כפות רסק עגבניות
5 תפוחי אדמה קלופים
כף גדושה פלפל צ'ומה
חצי כף זרעי כמון שלמים גרוסים גס (בסכין או בעלי ומכתש)
חצי כף זרעי קימל שלמים גרוסים גס (כנ"ל)
מלח ופלפל
מכינים את הפלפל צ'ומה: טוחנים במעבד מזון או בבלנדר את השום, מוסיפים את הפפריקה ומערבבים, מוסיפים שמן ומערבבים. שומרים בקופסה סגורה (נשמר במקרר כמה שבועות).
מכינים את התבשיל: חותכים את הבשר לקוביות בגודל 2 סנטימטרים. בסיר גדול מחממים שמן ומטגנים את הבשר עד שהוא מזהיב מכל צד. מסירים מהסיר ושומרים בצד. מטגנים את הבצל עד להזהבה, 8-7 דקות על אש בינונית, ומערבבים מדי פעם. טוחנים יחד את העגבניות והרסק לממרח אחיד וחלק, מוסיפים לסיר את הבשר, הפלפלים והעגבניות, וכ־3 כוסות מים. מביאים לרתיחה ומתבלים בפלפל צ'ומה, מלח ופלפל, קימל וכמון. חותכים את תפוחי האדמה לפלחים בצורת צ'יפס ומכניסים לסיר. מנמיכים את האש ומבשלים 5-4 שעות, עד שהבשר רך מאוד. טועמים ומתקנים תיבול. מגישים על מצע קוסקוס או אורז לבן, או על דייסת בזין לובית (תבשיל קמח לובי).
לתגובות: avmyzlik@gmail.com
***