לפני פחות משבועיים התקיימה באוניברסיטת בר אילן הצבעה של סגל האוניברסיטה על הכרזת סכסוך עבודה בשל הרפורמה המשפטית. ההצעה אומנם נפלה, אבל האמת צריכה להיאמר: עוד ניצחון כזה ואבדנו. אף כי הרוב הדרוש (שני שלישים) להכרזה על סכסוך עבודה והשבתה לא הושג, גם בבר אילן – פעם, לפי עדות זקני העדה, מחוז המפד"ל – הצביעו כ־60 אחוזים בעד, בשל התנגדותם למדיניותה של ממשלה ימנית־דתית נבחרת. כללו של דבר: יוזמי ההצעה פספסו, אבל לא בהרבה. להשוואה, באוניברסיטת תל אביב ההכרזה על סכסוך עבודה עברה ברוב של יותר מ־80 אחוזים, תמימות דעים מדאיגה שמתקרבת לתוצאות הבחירות בצפון קוריאה.
הסיבות לתמימות דעים זו באקדמיה ידועות. האקדמיה, בהובלת מדעי החברה, מצויה בקצה השמאלי של החברה, בכל העולם וגם בישראל. בשיחות פרטיות, כל עמיתיי השמאלנים באקדמיה הודו בכך שבאקדמיה עדיף לא להתבטא כימני. זה יכול רק להזיק. יש לא מעט סיפורים כיצד פרופסורים ימנים, חלקם ידועים מאוד, הסתירו את דעותיהם הפוליטיות עד לקבלת דרגת פרופסור מן המניין (וחלקם הגדול המשיכו או ממשיכים להסתיר אותן, מתוך הרגל, גם לאחר מכן). זו ועוד, לפני ההצבעה בבר אילן התקיים דיון של הסגל האקדמי בזום. אחד הפרופסורים אמר – לדבריו, מידיעה אישית – שבוועדות הקבלה של האוניברסיטה עולה לא פעם גם שיוכם הפוליטי של המועמדים, לא לפרוטוקול כמובן. כללו של דבר, המוסד שטוען שחופש הדעות הוא נשמת אפו נמצא עמוק בפוליטיקה הארצית – ונשמת אפה של הפוליטיקה, כידוע, היא החזקת הפנקס הנכון ולאו דווקא חופש דעות.
בנידון דידן, בהשבתה המתוכננת של האוניברסיטאות, התוצאה היא שהאקדמיה השמאלנית מבקשת להשבית את האוניברסיטאות כדי לכופף ממשלה ימנית. היות שמדובר לכל הדעות בשביתה שאיננה מופנית נגד המעביד שהוא האוניברסיטה אלא נגד הממשלה, הבינו גם מצדדי ההשבתה שעליהם להתמודד עם אופיו הפוליטי־משהו של המהלך, שאי אפשר להתכחש לו לחלוטין.
במצגת שנשלחה מטעמם לחברי הסגל לפני ההצבעה, מתמודדים שניים מיוזמי ההשבתה – שניהם משפטנים – עם הטענה שמדובר בשביתה פוליטית אסורה. הם שולפים מהכובע המשפטי מושג חדש: שביתה מעין־פוליטית. וכך הם מסבירים את הקונסטרוקציה המשפטית־לשונית החדשה: "לשביתה זו (המעין־פוליטית) שתי מטרות המעורבות זו בזו: מטרה כלכלית... ומטרה פוליטית...". בהמשך מוסבר שאם המטרה העיקרית היא מטרה כלכלית או כזו שקשורה לתנאי ההעסקה, והמאבק הפוליטי נועד רק לתמוך במטרה הנ"ל, אזי מדובר בשביתה לגיטימית.
אשר על כן, ממשיכים יוזמי ההשבתה, "המבחן שפיתחה השפיטה לזיהוי שביתה מעין־פוליטית הינו 'מבחן המטרה העיקרית'...". אסכם: אם המטרה העיקרית היא בכל זאת כלכלית או קשורה לתנאי ההעסקה, אזי מדובר בשביתה מעין־פוליטית מותרת. אם המטרה היא בעיקר פוליטית, אזי מדובר בשביתה פוליטית אסורה. מחזיקים ראש? פוליטי מול מעין־פוליטי. מה אתם אומרים, ככה באינטואיציה הראשונית, הפרופסורים מגינים על תנאי העסקתם או שהם מתנגדים למדיניות הדתית־ימנית של הממשלה הדתית־ימנית?
כדי להשלים את התמונה יש להצביע על עננה כבדה נוספת שמרחפת מעל ראשם של מובילי המאבק הפוליטי באוניברסיטאות נגד הרפורמה המשפטית: חלקם אינם מהססים לקרוא לעמיתיהם בחו"ל לאיים על המוסדות האקדמיים בישראל בהפסקת שיתוף הפעולה עימם (מיותר לציין שתרחיש שכזה בוודאי יפגע בתנאי ההעסקה באוניברסיטאות בישראל), ולאחר מכן צועקים בקול גדול: געוואלד, יחרימו אותנו בגלל הרפורמה! במילים אחרות, הם בעצמם יוזמים חרם שיוביל, בין היתר, להרעה בתנאי ההעסקה באוניברסיטאות, ואחר כך מתריעים על כך שהרפורמה עלולה לגרום לחרם...
אני לא יודע ממה להיות יותר מוטרד, מהמהלך השערורייתי עצמו או מהעלבון לאינטליגנציה של הציבור. בין כך ובין כך, האקדמיה הישראלית צועדת במסלול של בית המשפט העליון - מאיגרא רמא של אמון הציבור בקיומם של מוסדות שבהם הערך העליון הוא הגינות ויושרה אינטלקטואלית, לבירא עמיקתא של עסקנות פוליטית בשירות של אידאולוגיה שמאלנית. טוב לא ייצא מזה לאקדמיה הישראלית.
***