שנים של אינדוקטרינציה משפטנית חינכו את אזרחי ישראל לראות בשומרי הסף, הפקידים הבכירים בממסד, אנשים נקיי כפיים שכל עניינם הוא שירות למען הממלכה. זאת לעומת הדרג הנבחר, שנחשד אוטומטית בניגוד עניינים ואינטריגות אישיות. די בגלגול המילה "פוליטיקאים" על הלשון כדי להיווכח מיד בקונוטציות השליליות שמציפות את התודעה עם השמעתה.
אכן, השנים האחרונות הסירו מעט את המסך מעל התדמית הממלכתית של הפקידות. בזה אחר זה חשפו האירועים אמביציות אגוצנטריות, מוטיבציות מפוקפקות ותאוות שליטה בלתי ניתנת לעצירה. למרבה האבסורד, דווקא השמאל שמזוהה בדרך כלל עם ביקורתיות כלפי הממסד ודאגה לזכויות הפרט, הוא זה שהתייצב תמיד לצד המערכת. ועדיין, דומה שלא חווינו בישראל עד היום מרד פקידים מובהק ובוטה כמו זה שמובילה היועצת המשפטית לממשלה בשמונת החודשים האחרונים, ששיאו (הזמני) השבוע.
שמץ של העמדת פנים ממלכתית, זה שהיה נהוג עד היום, לא נותר אצל גלי בהרב־מיארה. יום אחרי יום, שני אחרי ראשון, הודיעה לממשלה שלא רק שלא תייצג את עמדתה בבג"ץ, היא אף מציגה עמדה לעומתית ומצפה מהשופטים לפסוק כמותה. ביום ראשון הציגה את עמדתה לבג"ץ בעניין העתירה נגד חוק הסבירות, וקבעה מראש נחרצות שההתערבות התקדימית של הכנסת בתחומו של בית המשפט היא סכנה להפרדת הרשויות. מלבד זאת, טענה, החוק נופל שדוד לנוכח דוקטרינת התיקון החוקתי שאיננו חוקתי ו"אינו צולח את מבחני הפסיקה לעניין דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות מכוננת".
עכשיו, דמיינו לעצמכם ששכרתם את שירותיו של עורך דין שייצג את עמדתכם בפני בית המשפט בעניין מסוים. נניח שישנם כמה קווי הגנה שיכולים להוציא אתכם פטורים בלא כלום, עוד קו הגנה או שניים שישיגו תוצאה סבירה וקו אחד דחוק ורחוק שעלול להביא בתרחיש הגרוע ביותר להרשעה גמורה. למרבה הפליאה, עורך הדין ששכרתם בכסף רב יחליט לטעון את הקו הגרוע ביותר, ועוד לקבוע מראש את גזר הדין החמור ביותר שיכולים השופטים לפסוק. זה בדיוק מה שעשתה גלי בהרב־מיארה ללקוח שלה, ממשלת ישראל.
הדוקטרינות היקרות שעל פיהן החליטה שיש לפסול את החוק מצויות עדיין בשלבי פיתוח בפסיקה, גרסת בטא. בית המשפט לא עשה בהן שימוש לפסילת חוק יסוד פר־אקסלנס, רק דברים ליד או בערך. דווקא מייצגת המדינה בערכאות החליטה שיש ליישם אותן כאן, ועוד בחוק שיש בו עקרוניות, שמומחי משפט רבים כולל כמה משופטי העליון תומכים בו, והוא לא נועד לפתור בעיה אד־הוק. אפשר לא להסכים עם החוק כמובן, אבל לטעון שהוא עומד במבחני "שימוש לרעה בסמכות מכוננת" – קרי שימוש בכותרת "חוק יסוד" כטריק לצורך קטנוני ומקומי - זו שטות.
מגוחך גם לקרוא את הפאתוס של בהרב־מיארה במסמך בן 150 העמודים. "לראשונה בתולדות מדינת ישראל נשללה סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק לדון ולהושיט סעד לפרט ולציבור, בהתאם לשיקול דעתו השיפוטי העצמאי", נכתב בו בהתרגשות. שמא כדאי להזכיר לה את הפעם הראשונה באמת, אי שם בשנות התשעים, כאשר רבין היה חייב להרגיע את ש"ס בעניין כשרות הבשר המיובא, וחוקק בעצתו של לא אחר מאהרן ברק פסקת התגברות, ובכך עשה את פסיקת בג"ץ כלא הייתה.
טרם יבש הדיו ממגדל הדפים של יום ראשון, וחוברת חדשה פרי עטה של היועצת המשפטית לממשלה נחתה במזכירות בית המשפט העליון ביום שני. הפעם על הפרק כינוס הוועדה למינוי שופטים. שר המשפטים, שבסמכותו לכנס את הוועדה, מעכב את העניין עד שישנה את הרכבה בחוק על פי השקפתו. יש דרכים די פשוטות להציג עמדה כזאת בפני בג"ץ. אבל היועמ"שית כבר לא מתיימרת לתפקד כמייצגת הממשלה, אלא כמחנכת שלה. תשובתה לבג"ץ הייתה שהעתירה יותר מצודקת, ולוין חייב לכנס את הוועדה מיידית. בהרב־מיארה אפילו לא מתיימרת לייעץ לממשלה, היא כבר שקועה עמוק בתפקידה החדש כרכזת מחאת היועמ"שים: במקום נאומי כיכרות - תשובות לבג"ץ, במקום מיצגים מגוחכים - מופעי התקרבנות פולניים. "איומים בפיטורין לא ירתיעו אותי מלהמשיך ולמלא את תפקידי", כתבה בהרואיות לשר המשפטים. סליחה, גברת, רק שאלתי איפה פה השירותים.
קיצור תולדות המרד
מצד האמת, פיטורין הם צעד מתבקש והכרחי כאשר עובד מדינה מועל בתפקידו באופן בוטה שכזה. זה לא חידוש של השבוע האחרון, מאז הקמת הממשלה ועד היום עוסקת היועצת המשפטית שלה בסיכול ומניעה של מדיניותה. הניצנים נראו בצלאח א־דין בינואר, וככל שנקפו החודשים תכפו הצרות. להלן היסטוריה קצרה של המרד הארוך:
2.1.2023 - עתירה נגד מינויו של חבר הכנסת אריה דרעי לשר הפנים והבריאות
הימים ימי צעדיה הראשונים של ממשלת נתניהו השישית, וכשרות מינויו של יושב ראש סיעת ש"ס הובאה לפתחו של בית המשפט. הוי, זיכרונות דמוקרטיים נוגים מהימים שבהם נהגה עילת הסבירות בישראל. היועמ"שית הקדימה את בית המשפט, והודיעה כי לא סביר למנות את מרשה לשר ויש להשליך אותו לכל הרוחות. בבית המשפט עצמו, אגב, הוכח שפסילת המינוי מכוח סבירות אינה דרך המלך. רוב השופטים סברו שמטעם סבירות אין לפסול את השר, אלא מטעמים משפטיים סבוכים אחרים.
27.3.2023 – טרפוד הניסיון לבלום את שביתת ההסתדרות
בוקר של יום שיבוש זרח על מסדרונות משרד האוצר. ההסתדרות מודיעה על שביתה כללית במחאה על הכוונה לחוקק את חוק הרכב הוועדה למינוי שופטים. אין אף בר דעת ביקום שסבור שהשביתה הזאת חוקית, ולשם כך בדיוק קיימים בית הדין לעבודה ומייצגי המדינה בערכאות. השר סמוטריץ' מרים טלפון לפרקליטות המדינה, אך משום מה לא הייתה אף יד שתרים את השפופרת. בצר לו פנה שר האוצר ליועמ"שית שתאשר לו ייצוג פרטי שיעצור את החרפה. "נשקול", "נכנס ישיבה", "נדון". הביטה מיארה בשעון, ראתה שנגמר לו יום העבודה, וחייכה בסיפוק.
17.4.23 – הדחת מפקד מחוז תל אביב ניצב עמי אשד
במסגרת המגמה התל־אביבית של העדפת הולכי הרגל על פני כלי הרכב המזהמים והפוקקים, החליט ככל הנראה מפקד המחוז שנתיבי איילון צריכים להיות ידידותיים לצועדים. מדי מוצאי שבת, ולעיתים גם באמצע השבוע, הפך הציר המרכזי לרחבת כינוס של המוחים נגד הרפורמה המשפטית. בן גביר, השר הממונה, החליט באופן מתבקש שאשד צריך לעבור מתפקידו. שעות ספורות לאחר הפרסום התפרסמה הודעתה של היועמ"שית: קיימת מניעה משפטית להעברת ניצב אשד מתפקידו. אחוות המורדים.
18.5.2023 - העתירה נגד שביתת הרשויות המקומיות
ההיסטוריה חוזרת על עצמה כפארסה, וכך גם המקלות שתוקעת היועמ"שית במאבקיו של שר האוצר בשביתות לא חוקיות. הפעם אלו ראשי הרשויות שהודיעו על שביתה בשל אי שביעות רצונם מקרן הארנונה שהקים שר האוצר, ועתירה שהגיש נגדם איחוד התעשיינים. בבוקר צח מגלה שר האוצר שעמדתו, כלומר ההפך מעמדתו, הוגשה על ידי היועמ"שית ללא ידיעתו. גישה סלחנית משהו לשביתות לא חוקיות עלתה ממנה. שוב הממשלה זכתה לייצוג לקוי.
16.7.23 - מסמך אכיפה בהפגנות בעקבות ישיבת ממשלה
הנתונים ברורים: כמעט אפס כתבי אישום נגד מאות הפרות חוק של מפגינים נגד הרפורמה. הגיעו מים עד נפש, והממשלה זימנה את היועמ"שית ושאר גורמי האכיפה הרלוונטיים לישיבת ממשלה מיוחדת ודרשו תשובות לנוכח אוזלת היד והאנרכיה. בהרב־מיארה "לא נרתעה", כדרכה. בתוך הישיבה התעקשה שאין מקום לאכיפה נגד המפגינים, וגם במסמך שניסחה לבקשת ראש הממשלה שבוע לאחר מכן הציגה את אותו קו. אלו אנשים אחרים, ושהממשלה תקפוץ.
25.07.23 – עתירה נגד חוק הנבצרות
ממשלת ישראל, בתגובה לרעיונות עוועים שעלו בתקשורת, העבירה בכנסת חוק יסוד שמבטיח מניעת פוטש בכיסוי של נבצרות. בנוהל, עתירה הוגשה לבג"ץ. העותרים גם ידעו שיש להם על מי לסמוך. היועצת המשפטית לממשלה הודיעה לבג"ץ שלטעמה יש לבטל את החוק, על אף היותו חוק יסוד, מפני שהוא... אינו עומד במבחני הפסיקה! תירוץ מנצח לא מחליפים.
26.7.2023 – בג"ץ חוק טבריה
כשפוסלים אוטומטית כל חוק ופעולה של הממשלה, הסטטיסטיקה מחייבת שאחת לזמן מה הפסילה תהיה גם מוצדקת, או לפחות יהיה בה איזשהו טעם. זה יכול להיות המקרה בחוק טבריה, שגם אותו סברה היועמ"שית שיש לפסול בבג"ץ. היות שהוא פרסונלי ונחקק סמוך מדי לבחירות המקומיות, ייתכן שגם צדקה בכך.
22.8.23 – התנגדות לוועדת בדיקה בעניין תוכנות רוגלה בשירות המשטרה
בשבוע שעבר הארכנו בחוות דעתה של היועצת המשפטית לממשלה, שבה התנגדה להחלטת הממשלה להקים ועדת בדיקה בפרשת פגסוס. הכשלים בטיעונים פורטו, אבל מעל הכול מרחף הניחוח הרע של מעורבותה האישית כעומדת בראש מערך התביעה. מה לעשות, כאשר ההתנגדות לכל פעולה ממשלתית נעשית רפלקס מותנה, עניינים פעוטים כמו מראית עין נשכחים מלב.
מחסום הפחד נשבר
מבחינה פוליטית אפשר להבין את החשבון שעושה בהרב־מיארה. בקבוצת הייחוס שלה, החוגים שבהם היא מסתובבת, שיתוף פעולה עם הממשלה הוא חטא בל יסולח. נותרו לה שתי ברירות – להתנגד מבפנים או להתפטר. מבין השתיים, התנגדות מבפנים מיטיבה איתה תדמיתית. כיום היא נישאת על כפיים בידי קברניטי המחאה כאישה שעומדת בפרץ, ואם תפוטר תנסוק למעמד של קדושה מעונה. ניצחון־ניצחון סיטואציה. גם ראש הממשלה מבין את זה, ולכן לא ימהר לפטר אותה.
ובכל זאת, ועל רקע הדיבורים המתגברים על "פשרה" שהיא קבירת הרפורמה, צריך להתבונן ולראות את הטוב שיוצא מכל זה. בשנה האחרונה הוסרו המסכות. השחקנים הפוליטיים, אלו שהסתתרו מאחורי המסכות המקצועיות, נחשפו לחלוטין. כתוצאה מכך גם השרים קיבלו אומץ לפעול בניגוד להנחיות הייעוץ המשפטי בלי להיבהל מקודש הקודשים – המניעה המשפטית. כלי הנשק העיקרי של היועץ המשפטי, אי הייצוג בבג"ץ, הופעל פעם אחר פעם על ידי היועמ"שית, וממילא איבד את יכולת ההרתעה. לא תייצגי – ניקח ייצוג פרטי, אומרים לה השרים, דבר שנחשב עד לאחרונה כחריג למדי.
גם את זה צריך לזכור בחשבון של היום שאחרי. הרפורמה אומנם לא הושלמה, אך מחסום הפחד נשבר. זהו מאבק פוליטי, ויש לפעול בהתאם.
לתגובות: yoniro770@gmail.com
***