חינוך לטרור

אחד מהעקרונות המרכזיים של הסכמי אוסלו היה ההצהרות המשותפות של שני הצדדים על עזיבת דרך הטרור וקץ הסכסוך. כבר בתחילת הדרך, כצעד בונה אמון, הכירה ישראל באש"ף כנציגו הרשמי של העם הפלשתיני, ואילו בהנהגה הפלשתינית התחייבו להכיר בישראל, לנטוש את דרך הטרור והאלימות ולחתור לסיום הסכסוך בדרכי שלום. במסגרת ההסכמים הונחו היסודות להקמת הרשות הפלשתינית, שכיום אחראית על ניהול חייהם של האזרחים הפלשתיניים ביהודה ושומרון.

ההבנה המשותפת הייתה ששינוי עמוק ביחס של העם הפלשתיני למדינת ישראל חייב לבוא דרך החינוך. במסגרת התחייבותה של ההנהגה הפלשתינית לעזוב את דרך הטרור וההסתה נגד ישראל, הובהר שתוכני הלימוד בבתי הספר שתפעיל הרשות הפלשתינית ישונו בהתאם. ואולם אם בוחנים כיום, ממרחק של 30 שנים, את מערכת החינוך שהקימה הרשות הפלשתינית, מתקבלת תמונת מצב מדאיגה. למרות התחייבותה של ההנהגה הפלשתינית, מערכת החינוך שהקימה מלאה בתוכני הסתה, הזדהות עם מחבלים והתכחשות לקיומה של ישראל.

עוד לפני הסכמי אוסלו ועד כשנתיים לאחריהם, הפלשתינים המשיכו ללמוד לפי תוכנית הלימודים הירדנית. כשכבר נבנתה תוכנית, היא שורטטה בקווים שדומים מאוד למה שאנחנו מכירים מהתקשורת הפלשתינית, שבה משתדלים להתעלם מהעובדה שיש גוף שנקרא ישראל. בתכנים המועברים לתלמידים מוצגות חיפה, יפו, עכו וערים ישראליות נוספות כערים פלשתיניות. בספרי הלימוד מציגים לתלמידים אתרים שחדלו להתקיים, כמו שדה התעופה בעזה שפעל שנה וחצי בקושי. הערכים המונחלים לתלמידים במערכת החינוך הפלשתינית משקפים את נקודת המבט לפיה האדמה הזאת שייכת לפלשתינים, ליהודים אין בה זכות, והחלטת בלפור היא החלטה קולוניאליסטית שגזלה את האדמה מהפלשתינים.

עם המקורות החשובים ביותר בספרי ההיסטוריה של התלמידים הפלשתינים נמנים כתביה של ביאן אל־חוט, היסטוריונית ממוצא לבנוני. אל־חוט היא בתו של המדינאי הלבנוני עג'אג' נויהד, שנולד בלבנון אך חי בארץ שנים רבות. אחת מעבודותיו הספרותיות הידועות היא התרגום והביאור שכתב לפרוטוקולים של זקני ציון. אל־חוט עצמה, בהתייחסה כהיסטוריונית אובייקטיבית לפרוטוקולים, הסבירה כי ישנן שתי דעות – של אלה המאמינים באמיתותם של הפרוטוקולים ושל אלה השוללים אותם. על כל פנים – קבעה – הציונות מבצעת בפועל בדיוק את מה שנכתב בפרוטוקולים.

תוכנית הלימודים הפלשתינית רוויית השנאה הובילה את האירופאים לנסות ולהפעיל לחץ על הרשות לשנות את ספרי הלימוד שלה בשנת 2016. הפלשתינים אכן ניסו לשנות את ספרי הלימוד, אך בשלב מסוים הבינו שחבל להתאמץ ועצרו את מגמת שינוי התכנים. הסיבה לכך היא בעיה יסודית – הם אינם יכולים להגיע לעמק שווה עם האיחוד האירופי, מפני שאינם יכולים להתכחש לערך העליון של סילוק האויב הציוני. בנוסף לכך הפלשתינים הבינו שללחץ האירופי יש גבול, והאירופאים לא ינקטו נגדם צעדים משמעותיים.

קריטריון נוסף המוסיף שמן למדורת ההסתה הפלשתינית הוא העובדה שמספר בתי הספר הפרטיים ברשות הוא די מצומצם. רוב בתי הספר הפלשתיניים הפרטיים נמצאים במזרח ירושלים. בשאר האזורים יש מעט מאוד בתי ספר פרטיים, לרוב יהיו אלה בתי ספר אסלאמיים. בתי ספר פרטיים שאינם אסלאמיים הם נדירים, לכן למשרד החינוך הפלשתיני יש השפעה רבה על תוכני הלימוד, בטח בהשוואה למשרד החינוך הישראלי, שנאלץ להסתדר עם הרבה רשתות פרטיות המובילות קו שונה. בשל כך כמעט כל התלמידים הפלשתינים נחשפים לתוכני ההסתה שמפיצה הרשות.

ללמוד זריקת אבנים עם ניוטון

מי שעוקב מקרוב אחרי הספרים שמוציאה לאור מערכת החינוך הפלשתינית הוא אריק אגסי, סמנכ"ל מכון המחקר והמדיניות הבין־לאומי IMPACT-se, החוקר ומנתח ספרי לימוד ברחבי העולם לעידוד חינוך לשלום וסובלנות. בשיחה עימנו הוא מספר על הידרדרותם של המסרים בספרי הלימוד של הרשות בשנים האחרונות, בהשוואה לאלה שהופיעו בספרים מאז הסכמי אוסלו והיו בעייתים גם אז.

"ספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית הם הקיצוניים ביותר שראינו באזור, לא רק כלפי ישראל אלא גם כלפי היהדות, כלפי יהודים כדת וכעם, בלי קשר לסכסוך או לציונות", הוא טוען. "בשנת 2000 יצאו ספרי הלימוד הראשונים של הרשות הפלשתינית. עד 2016 אותם ספרי לימוד נלמדו פחות או יותר במתכונת דומה עם שינויים קלים של גרפיקה או עריכות קטנות פה ושם. ב־2016 החליטו על ביצוע רפורמה, שיצאה לפועל בתוך שנתיים, וב־2018 הם כתבו מחדש את כל ספרי הלימוד שלהם מכיתה א' עד כיתה י"ב. ואז זיהינו שני שינויים עיקריים ובעייתיים מאוד לעומת הספרים הקודמים. הדבר הראשון הוא שמחקו את האזכורים להסכמי השלום עם ישראל. לא שלפני כן הם הוצגו בצורה מעוררת כבוד יותר מדי, אבל לפחות תלמידים פלשתינים היו חשופים באופן קבוע לפרקים שלמים על ניסיונות להגיע לשלום עם 'אויב אכזר' שכובש את אדמתם ועושה להם עוולות. כל הזדמנות להגיע לשלום ולמשא ומתן עם ישראל נמחקה, ולכן התלמידים היום בכלל לא יודעים שההנהגה שלהם ניסתה לעשות שלום עם אותו אויב אכזר. מבחינת עשיית שלום ופתרון סכסוכים זהו קושי לא קטן".

הדבר השני שמאפיין את החלפת תוכני הלימוד ברשות הפלשתינית הוא המעבר מסכסוך טריטוריאלי לשנאה אנטישמית. "לספרי הלימוד דוגמאות רבות נגד הדת היהודית ונגד יהודים באשר הם, כעם וכדת. לאו דווקא בהקשר של ציונות ושל ישראל. למשל באחד מספרי ההנחיות למורים ניתנה להם ההוראה להוריד נקודות לתלמידים שאינם קושרים את היהדות לרצח המונים. יש תמונה של יד עם מגן דוד שמחזיקה גלובוס. יש הרבה דוגמאות אנטישמיות למסרים על האופי של העם היהודי ועל כך שהם חמדנים, אוהבי כסף ושולטים בתקשורת. כל האנטישמיות האירופית הקלאסית מופיעה שם, מתוגברת מאוד מבחינת כמות הדוגמאות".

בספרים החדשים גם ההסתה לטרור מתגברת מאוד בכמות ההופעות ובנושאים שאליהן היא משתרבבת. "בספרים יש ממש פוליטיזציה ואלימות במדעים ובמתמטיקה, שלא ראינו בעבר", אומר אגסי. "בחיבור וחיסור לומדים לספור מחבלים מתאבדים באינתיפאדות או שהידים שמתו באינתיפאדה הראשונה והשנייה. זו דוגמה אמיתית, אני יכול לשלוח לך צילום מסך. כאשר מסבירים את כוח הכבידה של ניוטון, מוצג איור של נער פלשתיני עם קלע דוד מעל הראש ואבן המכוונת לעבר חיילי צה"ל. השאלה לתלמיד היא על התהליך הפיזיקלי שעוברת האבן, כדי ללמד על פיזיקה וכוח משיכה. זו רק דוגמה אחת מני רבות לדברים בסגנון הזה".

נתונים אלה לא גורמים לאירופים לרצות להפסיק את מימון הפלשתינים?

"זה בהחלט בעייתי. אלה דברים שגם בעולם המערבי לא אוהבים כל כך לשמוע, ואלה מדינות שתורמות כסף לרשות הפלשתינית. ספרי הלימוד של הרשות נכתבים על ידי משרד החינוך הפלשתיני שיושב ברמאללה. יש בתוך המשרד גוף שנקרא 'משרד פיתוח התכנים הפלשתיני'. הפקידים של המשרד הזה, אלה שמחליטים מה נכנס בכל פרק ובכל ספר, מקבלים את המשכורות שלהם בעיקר מהאיחוד האירופי. כמובן, גם המורים ופקידי חינוך אחרים שמלמדים ברחבי הרשות ובעזה מקבלים את המשכורת שלהם מהאיחוד האירופי. מה שמעניין הוא שגם חמאס בעזה, אף שהוא בסכסוך עם פת"ח, אהב מאוד את הספרים האלה או לפחות לא ראה בהם בעיה כשהם פורסמו ב־2018 לכל הכיתות, ולא אמר שהם לא מספיק פטריוטיים ודתיים. הוא אימץ את הספרים, נתן להם חותמת כשרות. בבתי הספר של אונר"א ובכמה בתי ספר פרטיים במזרח ירושלים של הווקף או בתי ספר קתוליים גם לומדים בהם".

המילים והציורים שבספרי הלימוד לא נשארים בתיאוריה. הם חודרים לתודעת התלמידים, ומניעים אותם לטרור באופן ברור ומובהק. ניתן לזהות מגמה של ירידה בגיל המחבלים מאז כניסת הספרים החדשים לתוכניות הלימוד. "בשנה-שנתיים האחרונות אנחנו רואים עלייה במספר המחבלים הקטינים, שהושפעו ממערכת החינוך הפלשתינית", אומר אגסי. "אנחנו רואים את הכוח של ספרי הלימוד להיות דלק לרדיקליזציה, בדרך כלל הרבה יותר מרשתות חברתיות, ואנשים לא יודעים את זה או לא מודעים לזה. ילדים לא יודעים לתפעל סמארטפון בכיתה א' ולא חשופים עדיין לפייסבוק או למחשב, ובאופן טבעי אם הם לא היו מוסתים מגיל צעיר מאוד, סביר להניח שגם היו פחות נוטים לעסוק בתכנים האלה בהמשך ברשות החברתיות. כשהם עוברים רדיקליזציה מגיל צעיר מאוד, אז כל מסר אלים שמתפשט כמו אש בטיקטוק נקלט הרבה יותר בקלות, מפני שהרעל כבר נמצא בפנים".

נוכח גל ההסתה בספרי הלימוד, האיחוד האירופי נשבר וכבר ניסה להפסיק את המימון. הניסיון לא צלח. "במאי 2021 האיחוד האירופי הקפיא את כל המימון שלו לרשות, יותר מ־200 מיליון יורו. הוא הצהיר שזה בגלל ספרי הלימוד, והודיע שההקפאה תקפה ל־14 חודשים, עד שיבוצעו שינויים. הפלשתינים התחייבו לשינויים, ובגלל ההבטחה הזאת הופשרו הכספים לאחר כמעט שנה. הקפאת הכספים יצרה משבר של משכורות. המשבר יצר לחץ בין־לאומי כבד מאוד, כי הוא פגע גם בתקציבים לבתי חולים, ובעקבות כך האירופאים הפשירו את הכספים. בפועל דבר לא השתנה, אנחנו לקראת פרסום של מחקר חדש שבדק אם בוצעו שינויים כלשהם, והתשובה היא לא – אין שום שינוי בספרי הלימוד".

ניהול כושל

בראי הזמן, נראה כי מלבד הכישלון לבנות מערכת שתתמוך בשיתוף פעולה ובחיים של שלום לצד מדינת ישראל, נכשלה הרשות הפלשינית גם ביצירת מנגנון מנהלי שיעמוד בפני עצמו ויצליח לתפקד. המורים הפלשתינים אינם מקבלים את משכורותיהם במלואן, ומפעם לפעם מכריזים על שביתות. בשבועות האחרונים התפטר שר החינוך הפלשתיני מרואן עורתאני, שמאס בניהול המערכת הכושלת.

למערכת החינוך הפלשתינית יש בעיה יסודית – היא אינה מפסיקה לגדול. האוכלוסייה הפלשתינית צעירה יחסית, ומתרבה בצורה טבעית. המערכת נדרשת להגדיל את המענה כל הזמן, והרשות לא עומדת בקצב. בעיה נוספת נוצרת שם מקיצוץ התקציבים של כל עובדי המדינה, כולל המורים, כדי לפתור קשיים. היו כמה וכמה שביתות של המורים. לא של איגוד המורים הרשמי, שהוא זרוע של אש"ף, אלא של התאגדויות פרטיות של המורים. הממשלה הפלשתינית הבטיחה למורים שהיא תשתדל למצוא פתרון לבעיה, או לתת להם כל מיני העלאות שלפחות ישפרו קצת את מצבם. בפועל היא לא עשתה זאת, משום שצעד כזה לטובת מגזר אחד, ייאלץ אותה לנקוט צעדים דומים לכל המגזרים. בדיוק משום כך התפטר שר החינוך ברשות. הוא יודע היטב שהשביתה הבאה היא רק עניין של זמן, כי המורים שמעו הרבה הבטחות ובסופו של דבר כמעט ולא קיבלו דבר ממה שהובטח להם. כרגע אין לשר החינוך מחליף, ויכול להיות שהוא פשוט יישאר, כיוון שאיש אינו מעוניין להכניס את הראש למיטה החולה של משרד החינוך הפלשתיני. עורתאני חתום על ההבנות שמבטיחות למורים ניסיון למצוא פתרון, והוא יודע שאין אחד כזה. במילים אחרות הוא נתן צ'ק שהוא אינו יכול לפרוע.

עורתאני הוא איש מקצוע, והיה אקדמאי באוניברסיטת כדורי בטול־כרם. הוא מתמחה בחינוך טכני, ולכן נבחר לתפקיד שר החינוך. אצל הפלשתינים יש בעיה: מערכת החינוך מעודדת לימוד מדעי הרוח ומנהל, ואחר כך אין מה לעשות עם בוגרי מסלולים אלה בשוק העבודה. הפלשתינים יודעים שהם צריכים לחזק את החינוך הטכנולוגי, ולכן הביאו את עורתאני, אך במקום להתעסק בחינוך טכנולוגי הוא מתעסק במריבות עם המורים על המשכורת.

***