מעטים במערכת הפוליטית היו מוכנים לפצצה שהוטלה ביום שני השבוע, עם פרסום דבר מתווה חדש שנוצר בבית הנשיא לאחר בקשתו של נתניהו מהנשיא הרצוג שיסייע למצוא נוסחת פשרה.
כל זה רגע לפני הדיון בבית המשפט העליון בשבוע הבא בדבר עילת הסבירות. עיקרי המתווה, שהוצג כהסכם פשרה, כללו ארבעה סעיפים: חקיקה בחוק יסוד משוריין את עצירת המשך החקיקה בהוראת שעה לשנה וחצי, הגדלת הדרישה לרוב של 7 מתוך 9 שופטים בוועדה לבחירת שופטים בכל נושא שיעלה בוועדה, ולא רק בבחירת שופטי עליון כמו במצב שנוהג כיום, שינוי חוק צמצום עילת הסבירות, והשארת הרכב הוועדה לבחירת שופטים כמו שהוא כיום. במסגרת הפרסום נאמר כי לסעיפים הללו ניתנה הסכמה מאת ראש הממשלה נתניהו.
כצפוי, המתווה החדש הסעיר את הרוחות במערכת הפוליטית.
הליכוד, שכאמור העומד בראשו יזם את המהלך, הכחיש מיד שהגיעו להסכמות בנושא, אלא שככל שחלפו השעות, במיוחד ביום שלישי, כבר היה ברור לכול כי היוזמה יצאה ממשרד ראש הממשלה. בה בעת שבר שר המשפטים יריב לוין בצורת תקשורתית ארוכת חודשים ויצא לבליץ ראיונות במטרה לקבור את המתווה, ודיבר נגדו בשורה של תחנות רדיו. באופוזיציה לפיד, ליברמן ומיכאלי דחו על הסף את המתווה. היחיד ששידר מסר שונה, ואליו הופנו כל העיניים במהלך שלישי, היה יושב ראש כחול לבן בני גנץ, שמראש תכנן להתייחס למתווה בנאומו בכנס לקראת השנה החדשה עם פעילי מפלגתו. נתניהו פרסם סרטון, שעתיים לפני הנאום, ובו הוא קורא לגנץ להגיע לשיחות מיידיות על המתווה במטרה להגיע להסכמות. גנץ דחה בנאומו את ההצעה, בדרישה שנתניהו ישיג את תמיכת חברי הקואליציה לפני שיתחיל בשיחות עם האופוזיציה.
"כבר היינו בסרט הזה"
מאחורי הקלעים הקולות היו סוערים הרבה יותר, במיוחד בשורות הקואליציה. לאחר ההפתעה הראשונית עם דבר הפרסום, החלו להישמע הקולות מטעם אנשי ליכוד תומכי הרפורמה, הציונות הדתית ועוצמה יהודית, שהביעו התנגדות עזה למתווה. "זה לא מתווה פשרה, זה הסכם כניעה. חוץ מלהניף דגל לבן ולהתנצל על קיומנו יש כאן הכול", אמרו אותם חברי כנסת. אחרים הוסיפו את התהייה הבאה: "בשביל מה הלכנו לכל המהלך הזה, שילמנו מחירים כבדים, אם בסוף התוצאה גרועה יותר ממה שהיה ביום שלאחר הבחירות?".
"כבר היינו בסרט הזה בפעמים הקודמות. נתניהו אומר לנשיא אמירה כללית על כך שהוא רוצה להגיע להסכמות, הרצוג מפרש את זה כאישור לצאת לדרך ומביא הסכם שאף אחד לא באמת מסכים עליו. זאת אחת הסיבות לכך שלא יצא כלום מהשיחות בבית הנשיא כשהן התקיימו בסבב הקודם", אומר בכיר בקואליציה.
ובכל זאת, הפעם זה נראה רציני יותר, כולל הסכמות קונקרטיות יותר של נתניהו ומסמך שנכתב על ידי אנשיו.
"ברור שנתניהו רוצה להגיע להסכם פשרה. מי לא רוצה בזה בכל בשורות הקואליציה? העניין הוא שאני מתקשה לראות פשרה שיוצאת מבית הנשיא. כל מה שהיה שם עד עכשיו זה שנסגרו דברים אצלו, ורבע שעה אחר כך הונח הסכם גרוע יותר. זה גם המתווה הזה, שכל בר־דעת מבין שיש בו דברים שאין שום סיכוי שמישהו בקואליציה יסכים להם. לכן זה היה נראה כמו ספין מהרגע הראשון, ולא סתם במהירות שבה הסיפור הזה נחשף הוא גם יתרסק".
הוא באמת ייגנז? הרי אנחנו רואים שנתניהו מנסה לדחוף אותו בכל הכוח.
"בסוף השאלה היא כמה אצבעות יהיו להצעה הזאת בקואליציה, וזה תלוי בשאלת הפרטים הקטנים שאני לא חושב שראינו עדיין. אם כמכלול נראה שמדובר בתוכנית טובה, תהיה לזה תמיכה בקואליציה, אם הפרטים הסופיים ייראו כמו שההצעה נשמעת כרגע, אתה תראה התנגדות נרחבת גם בציונות הדתית, גם בעוצמה וגם בליכוד. יריב לוין לא יהיה היחיד שיתנגד ויצביע נגד זה".
מאז שהמתווה נחשף, וחשיפתו הובילה למה שנראה כמו עימות פומבי בין נתניהו ללוין לראשונה מאז הקמת הממשלה, מכחישים הן בסביבת ראש הממשלה והן בסביבת שר המשפטים כי יש מחלוקות ביניהם, וכי נתניהו הלך מאחורי גבו של לוין. לפי גורמים המעורים בשיחות שנערכו בין השניים, הפגישה ביניהם ביום שלישי לא עסקה בתוכן המתווה, אלא בניהול הפוליטי של המצב מול בני גנץ.
"יש כאן מציאות בעייתית, כי למעשה הקואליציה משחקת מול עצמה, כשהאופוזיציה כלל לא מתייצבת. זה הרי לא הגיוני שהאופוזיציה מוכנה לסגור דילים עם חיזבאללה על מאגרי הגז שלנו, אבל לא מוכנה לשבת ולדבר עם ראש הממשלה. הם אומרים כל הזמן שישראל חשובה להם, אבל לא ככה מתנהל מי שהמדינה חשובה לו. מה כל כך קשה לגנץ לשבת עם נתניהו או לוין?" אומר גורם בשיחות.
הוא נכווה ברותחין מנתניהו.
"נכון, אבל לא מיריב. אפשר להגיד על יריב הרבה דברים, אבל הוא ישר. וחוץ מזה, מה יקרה אם ישבו לשיחה? אף אחד עוד לא סוגר כלום. רק לשבת ולדבר בצורה ישירה על ניסיונות לפשרה. איך אפשר להשיג פשרה בצורה אחרת?".
נתניהו מבקש לנקות שולחן ולהתקדם עם סעודיה
בצמרת הקואליציה חולקים על הטענה שנשמעת בימים האחרונים כי לוין עשה חיסול ממוקד בשורת הראיונות שנתן ביום שלישי. לטענת גורמים המעורים בפרטים, הראיונות הללו נקבעו עוד ביום שני, ולפני הפרסום. בסביבת לוין התעוררה התלבטות אם לבטל את שורת הראיונות, אך התגבשה שם ההבנה שאם יעשה זאת, הדבר עשוי להתפרש כאילו הוא מסכים עם המתווה המוצע. במקום זאת הוחלט לקיים את הראיונות כסדרם, ולהוסיף הערה בנושא. בסביבת לוין סבורים כי התייחסותו למתווה הייתה מתונה למדי, אך בפועל היא חיזקה את דרישתו של גנץ מנתניהו להשיג תמיכה פנים־קואליציונית לפני שמתחילים לדון בו עם המחנה הממלכתי.
"מה שהרג את המתווה זה לא הראיונות של לוין, אלא העובדה שהוא דלף. הוא לא נאפה עד הסוף, לא נבנה כמו שצריך, ולא הגיע לשלב שבו מדברים עליו ברצינות. בסוף שום דבר לא ילך אם לא ישבו וידברו יחד. זה גם מה שהנשיא אומר שוב ושוב, ובחלק הזה הוא צודק", אומר בכיר במגעים.
נתניהו עוד מחויב לרפורמה?
"הוא מחויב בדיוק כמו כל אחד אחר בקואליציה. ברור שכראש ממשלה יש לו עוד דברים שהוא מביא בחשבון, אבל גם הוא רוצה שתהיה לו קואליציה. נכון שהמפלגות החרדיות אמרו שהן ילכו איתו בכל מקרה, גם אם ילכו להקפאה או לביטול מוחלט של הרפורמה, אבל זה לא נכון לגבי השותפות האחרות, וגם לא לגבי חלקים בליכוד. אבל יש כאן משהו עמוק יותר, כי הוא מבין שמערכת המשפט חייבת לעבור שינוי. לכן הוא מציע כל הזמן הצעות ורעיונות מה לעשות, בדיוק כמו הדיווחים על הליכה למהלך ריכוך חד־צדדי".
יועץ התקשורת אביב בושינסקי, לשעבר יועצו של נתניהו, אומר כי "מבחינה אידאולוגית אין לנתניהו בעיה אמיתית שהרפורמה תעבור. הוא ישמח לכך, והיא גם תשרת אותו, אבל מה שיותר חשוב לנתניהו זה לנקות שולחן. הוא רואה שהמשך קידום הרפורמה פוגע לו בדברים אחרים שחשובים לו יותר, כמו הנסיעה לוושינגטון והתקדמות מול סעודיה, והוא עושה סדרי עדיפויות. לכן ההצעה הזאת באה לעולם".
זה מהלך מתוכנן ואמיתי להגיע לפשרה, או התנהלות שמעידה על תבהלה?
"זאת שאלת השאלות. אין ספק שהיא באה מוקדם מדי לעולם. היה ברור לכולם שההצעה הזאת, כמו שהיא מנוסחת כרגע, תעורר התנגדות בתוך הקואליציה מצד חלקים לא מעטים. היה גם ברור שמיכאלי, לפיד וליברמן יתנגדו לה. היה ברור שהדובר הלא רשמי של כוח קפלן, אהוד ברק, יוביל את הקו הנגדי. כל זה סנדל את בני גנץ, שקשה לו פוליטית לקדם דבר כזה לבד בשלב הזה. ההקלטה של נתניהו שעתיים לפני הנאום של גנץ שידרה פניקה. זה פתטי מאוד להגיד לגנץ משפטים כמו 'לשנינו קוראים בנימין, אז בוא נשב ונדבר על פשרה'. זה התנהלות שאנחנו לא מכירים מנתניהו בדרך כלל. זה היה ניסיון נואש למסגר את האירוע, וזה היה פארסה מוחלטת".
עד כמה המהלך הזה פגע בנתניהו עצמו?
"הרבה. הרי מה כולם אמרו לו? אנחנו לא מאמינים לך. בקואליציה כועסים עליו, כי אחרי חודשים של מאבק הוא מנסה לסגור עסקאות במחשכים, ובאופוזיציה אומרים שאין עם מי לעשות עסקים, כי הוא שקרן. אז בפועל מה שקרה זה שכולם זרקו אותו מכל המדרגות. מה שכן חשוב לומר, שיש כאן משהו לא הוגן, וספין תקשורתי שעושים על נתניהו".
באיזה מובן? הרי בעיית האמינות של נתניהו היא לא דבר חדש.
"נכון, אבל העובדה היא שבני גנץ כן ניהל איתו מגעים על המתווה הזה. הם כן ניהלו דיאלוג עם אנשי נתניהו בבית הנשיא. אז אם נתניהו שקרן כל כך עד שאי אפשר להאמין למילה שיוצאת לו מהפה, למה גנץ ואנשיו בכלל ישבו איתם לשיח וניהלו מגעים? יש פה התנהלות של טהרנות על חשבון הציבור".
הכחשת הליכוד מיד לאחר הפרסום לא תרמה לתגובתו של גנץ, ולתחושה ששוב נתניהו משקר?
"אני לא חושב. כי מה יצא לנתניהו מלשקר כאן? נתניהו לא משקר סתם. כשהוא משקר זה בשביל להשיג משהו. מה הוא יכול להשיג משקר כאן? הרי אם גנץ היה מסכים לשבת ולדבר ובסוף זה היה מתפוצץ, מה בדיוק נתניהו היה משיג? הרי הוא היה נתקע שוב באותה סיטואציה בדיוק כמו עכשיו. זה לא היה משרת אותו. ויותר מזה, אם היו מגיעים להסכמות ואז נתניהו היה מתקפל, זה היה גם פוגע בו מול רוטמן ולוין ותומכי הרפורמה, כי הוא היה מוכן להתפשר, וגם לא היה מגיע להסכם. ובסוף, גם מי שאמר שנתניהו שקרן ישב איתו למשא ומתן. יש כאן הבנה שנתניהו נמצא במצוקה, תהיה הסיבה אשר תהיה".
מי שכבר ברור כי הרוויח רבות בזירה הפוליטית מיוזמת הנשיא החדשה הוא בני גנץ. כבר תקופה ארוכה שבמערכת הפוליטית משווים את בני גנץ של היום ליאיר לפיד של 2015. בשנים ההן לפיד היה יושב ראש האופוזיציה בפועל, אף שהרצוג כיהן בתפקיד באופן רשמי והיה ראש המפלגה הגדולה יותר. גנץ כבר שבועות מסתמן כיושב ראש האופוזיציה בפועל, כאשר הוא הכתובת של הקואליציה לניהול מגעים, בעוד יש עתיד, לה יש מספר כפול של חברי כנסת מלמחנה הממלכתי, נותרת בצד.
"ברור שיש כאן רווח פוליטי עצום לגנץ. הוא באמת ממצב עצמו בראש המחנה מול נתניהו. קשה היה שלא לשים לב שבזמן שלפיד נפגש עם בכירי ממשל בבית הלבן, כולם מחכים ומדברים רק על הנאום של גנץ. גנץ הגיע למצב שעל פיו יישק דבר. אבל לא רק העובדה שכולם חיכו לשמוע מה הוא אומר שירתה אותו. גם מה שהוא אמר תרם לזה רבות. הוא הותיר את נתניהו מתבוסס בבוץ המשפטי, וגם הוא הראה לבייס שלו שיש לו עמוד שדרה. ושוב, זאת קצת רמאות, כי איך אתה יכול להגיד שיש לך עמוד שדרה, ושלא תדבר עם נתניהו עד שימולאו כמה תנאים, כשכן דיברת עם נתניהו?".
התנגדות האופוזיציה לא עניינית
כדי להבין מדוע מבחינת תומכי הרפורמה מדובר בהצעה שהופכת את המצב כיום לרע אף יותר, מה שתרם רבות לקריסתו המהירה של המתווה, צריך לצלול לפרטי המעטפת של ההצעה שכוללת כאמור ארבעה חלקים, שבראשם הקפאת חקיקה עתידית בשנה וחצי. "לא רק שהקואליציה לא מקבלת כלום במתווה הזה, היא חוזרת אחורה. ההתחייבות של הקואליציה לא לחוקק היא מהלך שאין לו אח ורע במדינות דמוקרטיות. וזה לא שמדובר שייתנו משהו לקואליציה ואז היא תתחייב לא לחוקק, אלא שהיא תתחייב בלי לקבל כלום. התיקון היחיד שייעשה הוא רק תיקון לרעה, כי הוועדה לא תשתנה, והווטו שבגללו יצאו בכלל לדרך רק ילך ויתחזק", אומר עורך הדין זאב לב, היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה.
לכאורה לכל החלטה כרגע, כולל מי יהיה נשיא העליון הבא, יצטרכו הסכמה של כולם, קואליציה ומערכת המשפט.
"זאת אשליה. הרי אנחנו יודעים שהיחידים שמשתמשים בווטו שלהם בצורה אפקטיבית אלה השופטים, כי הם תמיד מצביעים כגוש אחד. לעומת זאת הפוליטיקאים לא מצביעים כגוש, כי זאת השיטה שלנו. הקואליציות שלנו הטרוגניות, ולא כולם חושבים אותו דבר, וזה יוצר מצב שבו לימין לא יהיה וטו ולשמאל כן. וצריך לזכור שכאשר הקואליציה הנוכחית תהיה באופוזיציה, אפילו מראית עין של וטו לא תהיה. לא צריך בכלל שיהיה וטו למישהו. זאת הייתה הבעיה במינויים לעליון, ורק מרחיבים אותה".
לכאורה אנשי המחאה היו אמורים לתמוך בזה לחלוטין, ובכל זאת הם מתנגדים לה. מה אנחנו מפספסים כאן?
"כלום. ההתנגדות היא לא משהו ענייני. המחאה היא לא נגד הרפורמה, אלא נגד הממשלה, וכל מה שכביכול ייתן לגוש הימין עוד אורך נשימה וייתן לגיטימיות לשלטונו הופך להיות עילה להתנגדות. הרי מבחינתם מדובר ברווח טקטי מול הפסד גדול, שבו הם לא יהיו בשלטון".
אז למה בקואליציה יש בכלל תומכים לצעד הזה?
"יש חלקים בקואליציה שלא מעניינות אותם הרפורמה והשלכותיה לטווח הארוך. אותם מעניין הכאן ועכשיו. הם לא רוצים הפגנות מתחת לבית, הם רוצים שקט תעשייתי ולגיטימציה זמנית. זאת הבטחה על הקרח".
בושינסקי מוסיף כי "מבחינה פוליטית היחיד שיכול להוציא את הערמונים האלה מהאש זה בית המשפט העליון. ולדעתי זה גם מה שנתניהו היה צריך לעשות. הוא היה צריך להודיע שהסוגיה עוברת עכשיו לדיון בעליון, ומה שיוחלט שם יהיה מקובל עליו, גם אם הוא לא מסכים עם ההחלטה".
אבל על זה בדיוק הרפורמה, אם ההחלטה נמצאת בידי בית המשפט או בידי הכנסת ונבחרי הציבור.
"ומה המצב עכשיו? עכשיו זה מצליח למישהו? פוליטית זה יהיה לכולם הכי טוב, כי אנחנו גם לא באמת יודעים מה יכריע בית המשפט, אם הוא יבטל את החקיקה או לא. במידה שכן, המחאה קיבלה מה שהיא רצתה והאירוע נגמר מבחינתם. הבייס שלו יתאחד שוב מול בית המשפט, והשולחן יהיה נקי לקראת הנסיעה לוושינגטון. ואם בג"ץ לא יבטל את החקיקה, איזו חותמת כשרות טובה יותר אפשר לקבל? איך המחאה תוכל להמשיך להתנגד? מבחינה פוליטית זה הפתרון הכי טוב שנמצא לו על השולחן".
ותישאר לו קואליציה אחרי זה?
"מי יעזוב? מי יפיל את הממשלה על זה שבג"ץ פסל את החקיקה? הרי זה לא שהם יכולים לעשות משהו אחרת בממשלה אחרת, אז מה תעזור הפלת הממשלה? הרי במצב כרגע הוא חלש מאוד, אף אחד לא סופר אותו. זה יוציא אותו טוב יותר מהביזיון שהוא עבר השבוע. זה הזכיר את ימיו האחרונים כראש ממשלה ב־99', בזמן הצבעת אי האמון.
"צריך להבין שמהלך כזה יהיה הענקת הניצחון לבית המשפט במערכה שהוא פתח נגד הכנסת. זאת מערכה שכל כולה מתרחשת במישור הלגיטימציה הציבורית. כל צד נאבק כרגע על הלגיטימציה הזאת. היכולת של בית המשפט להוציא פסק דין שפוסל חוק יסוד היא כלי נשק חלול, שהדרך היחידה שלו להתמלא היא שהציבור ייתן לזה לגיטימציה. להביא לצעד דרסטי כל כך שמוביל למשבר חוקתי חסר תקדים, זאת הכרזת מלחמה על כל החברה הישראלית. התערבות בית המשפט, במיוחד אם מדובר בפסילת החוק, לא תפתור כלום, אלא רק תחמיר את המצב עוד יותר", מסכם לב.