1.
זכיתי השבוע ועורכי העיתון הכלכלי 'דה-מרקר' מבית העיתון האנטי-ישראלי 'הארץ' בחרו בי במקום ה-25 ברשימת 70 מחריבי הכלכלה הישראלית, לצד עמיתי הצעירים יוסף רוסו עורך 'עולם קטן' וישי פרידמן עורך 'שביעי'.
כמו בלעם בשעתו, עורכי הפרויקט באו לקלל את עורכי עיתוני הימין ונמצאו מברכים, שהרי אין כמו ביקורת משתלחת שנמתחת עליך בביטאון השמאל הקיצוני כדי להוכיח שאתה הולך בדרך הנכונה. זאת ועוד: זכינו לקבל את המקום המכובד בפרויקט לצדם של ראש הממשלה, נשיא המדינה, רוב שרי הממשלה, יו"ר הכנסת, כלכלנים מובילים, אנשי תקשורת בכירים כמו עמית סגל, דני זקן, גולן יוכפז ויעקב ברדוגו, ואפילו ראשי מפלגות האופוזיציה. כבוד.
כותב הערך אודותינו בפרויקט, כתב 'דה מרקר' נתי טוקר, גדל במגזר החרדי. הטקסט הקצר ורצוף אי-הדיוקים שלו מסגיר התמצאות בינונית ומטה בבמות התקשורת ובהלכי הרוח במגזר הדתי-לאומי. לא אלאה אתכם בפירוט טעויותיו וסילופיו.
אבל כדאי להתייחס לשאלה מרכזית אחת: איך בשבע, עולם קטן ושביעי קשורים לנושא הכלכלי? הרי לא מדובר בבמות תקשורתיות שנושאי משק וכלכלה תופסים בהן מקום מרכזי. אז מה הנימוק של טוקר ודה מרקר להכללתנו ברשימת מחריבי הכלכלה?
ובכן, העניין הוא כזה: טוקר מייחס לנו "השפעה אדירה על דעת הקהל, בעיקר בקרב קבוצה מסוימת שנהנית מכוח פוליטי אדיר בממשלה הנוכחית", ועל כך לא אתווכח איתו. אבל איך זה קשור לחורבן הכלכלה? ובכן, טוקר קובע שהייתה לנו השפעה דרמטית על הפלת הממשלה הקודמת, וגם על כך לא נחלוק. כמו כן, לטענתו, אנו מפעילים "לחץ אדיר על הפוליטיקאים מהציונות הדתית לקדם את ההפיכה המשטרית בכל מחיר". והרי ידוע שהממשלה הקודמת הייתה טובה לכלכלה, ואילו זו הנוכחית עם ההפיכה המשטרית שלה פוגעת בכלכלה, בצמיחה ובאיכות החיים. לכן אין צורך להיות איש כלכלה או איש תקשורת שעוסק בכלכלה כדי להיות ממחריבי הכלכלה. מספיק שתרמת להפלת הממשלה הקודמת ותמכת ברפורמה לתיקון מערכת המשפט, ואתה נושא באחריות לפגיעה בכלכלת המדינה. מה שהיה להוכיח.
2.
כמובן שעל פי אותו היגיון אפשר באותה מידה לכלול אותנו גם ברשימת 70 הפוגעים במשפט, בביטחון, ברפואה, בתרבות, באקדמיה, באיכות השינה בלילה ובכל פגיעה אחרת, אמיתית או בדיונית, שמיוחסת להפיכה המשטרית הדיקטטורית. לעומת זאת לא ייכללו ברשימת מחריבי הכלכלה המשקיעים שמיהרו להעביר את כספם לחו"ל, האנרכיסטים שיצרו אווירת כאוס מצולמת היטב בחסימות נתיבי איילון ונתב"ג, או מנהלים בכירים בענף ההייטק שבמקום להמשיך לייצר ולפתח את הכלכלה הפכו לאקטיביסטים בשירות הדיקטטורה המשפטית. גם לא ראשי האוניברסיטאות שהכריזו על סכסוך עבודה ללא הצדקה, או ראשי הסתדרות הרופאים שהורו לרופאים לנטוש את מטופליהם, ובכך תרמו לאווירת הטלטלה ואי הוודאות שלא עושה טוב לכלכלה. ומעל לכול, לא ייכללו ברשימת המחריבים של 'דה מרקר' מי שאחראים יותר מכל אחד אחר למצב הקשה שאליו נקלעה המדינה. אלה הם המשפטנים הבכירים של ישראל, מהנשיא לשעבר ברק ועד לנשיאה חיות, מהיועמ"ש לשעבר יצחק זמיר ועד ליועמ"שית גלי בהרב-מיארה. יותר מכל דבר אחר, ההתנהלות שלהם היא הגורם המרכזי למצב הקשה אליו נקלעה ישראל בשנים האחרונות, ובפרט בשנה האחרונה. תאוות הסמכויות הבלתי מרוסנת של בכירי משפטני ישראל, נטייתם הפיראטית לנכס לעצמם עוד ועוד סמכויות, להשליט את עמדת המיעוט על הרוב ולייסד כאן משטר לא באמת דמוקרטי שנשלט בידי אריסטוקרטיה משפטית, משטר יוריסטוקרטי, היא הסיבה העיקרית לכך שהגענו לאן שהגענו.
3.
כאשר נוצר עימות סמכויות חריף בין הרשויות בישראל שמאיים להביא אותנו למשבר חוקתי ופוגע בביטחון, בכלכלה, בלכידות החברתית ובעוד שלל ערכים ונכסים של מדינת ישראל, היית מצפה שבכירי המשפטנים יתפקדו כמבוגר האחראי. הם הרי משכילים ומיושבים בדעתם. המשרה שלהם מובטחת עד הפנסיה, בלי שיזדקקו לבחירה מחודשת התלויה לפעמים בצעדים והתבטאויות פופוליסטיות. יש להם כל התנאים הנדרשים כדי לנהוג במתינות וביישוב הדעת. והנה, אנו עדים לכך שדווקא בכירי המשפטנים מגלים נוקשות, כוחנות, חוסר נכונות להקשבה, גמישות ופשרה. הם לא מראים שום מחויבות להרגעת הרוחות, לחתירה להסכמה. במקום לתרום להנמכת הלהבות, הם מתנהגים כפירומנים ומלבים את האש.
בראש מערערי הסדר המדיני והחברתי כתוצאה מהעימות שנוצר בין הרשויות בישראל עומד מחולל האקטיביזם המשפטי ונביא שלטון המשפטנים, הנשיא לשעבר אהרון ברק. במהלכיו הפוליטיים הערמומיים וביומרה האינסופית שלו הוא יסד במו פיו וידיו את המהפכה החוקתית, חולל הפיכה משטרית, העניק יש מאין לחוקי היסוד מעמד של חוקה, וניכס לבית המשפט בראשותו את הסמכות לבטל חוקים שהתקבלו בכנסת. ההתערבות הבוטה של בית המשפט בכל החלטה של גורם ממשלתי מבלי שהוסמך לכך בחוק, גם היא חלק בלתי נפרד ממורשתו של אהרון ברק, שהפכה לקו המוביל גם בדרכם של יורשיו שנבחרו על ידו בשיטת חבר מביא חבר.
גם בגיל 86 ממשיך אהרון ברק להיות מקור סמכות והשראה לממשיכי דרכו. הוא ממשיך לבטא את עמדותיו האימפריאליסטיות, שרק הולכות ומקצינות עם השנים. את הרפורמה המשפטית של לוין ורוטמן, שביקשה לא יותר מאשר להחזיר אותנו לשנים של שפיות משפטית שהיו כאן לפניו, אהרון ברק היה מהראשונים לכנות 'הפיכה משטרית' שתוביל לדיקטטורה. בכך הוא העניק הכשר לחוסמי איילון, לסרבני הגיוס, למובילי השביתות הבלתי-חוקיות, למסיתים ולמשניאים, למאיימים במלחמת אחים, לשוטרים ומשפטנים שנמנעו מלאכוף את החוק, ולכל האמצעים המטורפים והמסוכנים שנוקטים תומכי הדיקטטורה המשפטית השוקדים על הרס המדינה בשם הדמוקרטיה.
לאחר שהניח את היסוד הרעיוני וגם חולל בפועל את המהפכה החוקתית הראשונה, אהרון ברק הוא גם זה שנותן גיבוי אינטלקטואלי ומוסרי לחתירה של הנשיאה הנוכחית וחבריה לנכס לעצמם את הסמכות לבטל גם חוקי יסוד, ובכך לחולל את ההפיכה המשטרית השנייה. כדי להעביר את השלב הראשון של ההפיכה המשטרית, הוא עוד נזקק פורמלית להצבעה בכנסת. את השלב השני הוא מתכוון שממשיכי דרכו יעבירו בהחלטה שיפוטית בלבד. הם יהפכו יש מאין את מגילת העצמאות למקור סמכות, שמכוחו הם רשאים לבטל גם חוקי יסוד. זו אותה מגילת עצמאות שהמילה דמוקרטיה אפילו לא מוזכרת בה, אבל תסמכו עליהם שהם ימצאו את הדרך לפרש אותה בדרך המוסמכת היחידה – הדרך שלהם.
4.
הנשיאה הנוכחית אסתר חיות היא תלמידה נאמנה לדרכו היהירה, האימפריאליסטית, המפלגת, המסוכנת והאנטי-דמוקרטית של מייסד הדרך והשיטה. לאחר שהכשירה את הקרקע במשך זמן רב להחלטה שתעניק לה ולחבריה לבטל גם חוקי יסוד, בשבוע הבא היא מתכוונת לקיים דיון בעתירות נגד חוק היסוד שביטל את עילת הסבירות. לא מרתיע אותה ניגוד העניינים שבמסגרתו היא וחבריה קובעים לעצמם את גבולות הסמכות שלהם.
גם לא העובדה שהיא כבר פרסמה ברבים את עמדתה בנושא עוד בטרם הדיון. שהיא תפסול את עצמה מלשבת בדין הזה? הצחקתם אותה. היא הרי מיהרה לחזור מחו"ל ודילגה על כמה שלבים בהליך המשפטי התקין כדי להבטיח שההפיכה החוקתית הזאת תהיה רשומה על שמה. במקום להיות גורם מאזן, מפשר ומרגיע, מערכת המשפט בהובלת והשראת ברק ובראשות אסתר חיות היא מערכת משפט פירומנית, מחוללת מדון וכאוס. אבל השופטים לא אשמים בכלום, כמובן. יש להם מאה אחוז סמכות ואפס אחוז אחריות.
ביום צאת הגיליון הזה, יום חמישי, תתקיים הפגנה גדולה של המחנה הלאומי נגד הניסיון להשמיד את ערך פתקי ההצבעה של הבוחר הישראלי בידי מערכת המשפט. על אסתר חיות ושותפיה לדעה ספק רב אם ההפגנה הזאת תשפיע. אבל יש הבדל גדול אם ההכרעה בבג"ץ תתקבל כמעט פה אחד, או שתעבור רק ברוב קטן. חיות תהסס אולי לחולל הפיכה שקרוב למחצית שופטי בג"ץ יתנגדו לה. ובכל מקרה, עמדת מיעוט משמעותי בבית המשפט תיתן הצדקה לכנסת לפעול לשינוי ההחלטה. למרות שנראה כאילו הפגנות הימין לא נספרות, זה לא באמת המצב. לשמרנים מבין השופטים יהיה קל יותר לגייס אומץ כשהם יראו באופן מוחשי שמאות אלפי מפגינים המייצגים מיליוני מצביעים דורשים מהם לכבד את הכרעתם הדמוקרטית.
לתגובות: [email protected]
***