בראיון לאילנה דיין בגלי צה"ל חוזר הרב יעקב מידן ליום הכיפורים ההוא, לפני חמישים שנה, בו פרצה בשעת צהריים המלחמה.
הרב מספר כיצד יצא למלחמה מביתו כאשר אמו מונעת ממנו לקחת את נעליו הצבאיות הקרועות ומתעקשת שלא יסמוך על האפסנאות וייקח נעליים אזרחיות טובות. ההתעקשות הזו שלה הצילה את חייו, מספר הרב מידן שגילה בהגיעו לבסיסו שאין אפסנאות שתדאג לנעליים שלמות עבורו.
בקרבות עצמם מצא הרב מדן את עצמו עם חבר שנפצע קשה בתוך הטנק ודמו זורם במהירות רבה. תוך כדי קרב היה על הצוות לעצור את הדם ולהמשיך בלחימה כאשר ממרחק 25 מטרים טנק סורי מכוון לעברם. בשלב זה אמר הרב מדן 'שמע ישראל'. "הפקדתי את נשמתי. הוא כיוון ולא ירה. אני לא יכול להסביר את זה", הוא אומר.
הפלוגה בה לחם הרב מדן הייתה חציה בני קיבוצים ומושבים, אנשי השומר הצעיר חילוניים לחלוטין, וחצייה בני ישיבות, אך בהמשך הקרבות לאחר שעבר מטנק לטנק מצא את עצמו הרב מדן כשומר המצוות היחיד, ובו מפקד הטנק שכל צוותו נפגע, מ"מ חילוני, חיים איילון, חיפש "איפה יעקב, איפה יעקב, שיברך איתי ברכת הגואל", כשלא ידע לומר 'הגומל'. ביום שלמחרת נהרג המ"מ.
הרב מדן סבור שהמלחמה שינתה לא רק אותו אלא את כל מי שלחם בה. באשר לו עצמו הוא אומר שהשינוי בא לידי ביטוי במערכת היחסים האישית שלו עם ריבונו של עולם. "במלחמה הזו ניהלתי אתו שיח כאילו פנים אל פנים. אמנם אין לו גוף ואין לו דמות הגוף, אבל הרגשתי שניהלתי אתו שיח פנים אל פנים וגם הוא ניהל אותו איתי. הרגשתי ומאז אני מרגיש איזה קשר בינינו, איזה קליק בינינו שלא עזב אותי חמישים שנה".
בנוסף, אומר הרב מדן כי כמי ששייך למגזר הדתי לאומי "באותה מלחמה התברר לי חד משמעית שהשאלה המגזרית היא שאלה משנית ואנחנו קודם כל עם אחד. הקב"ה עזר לנו הרבה מאוד במלחמה, אבל זה היה גם בזכותם של צדיקים רבים שהיו חלקם אנשים שהניחו תפילין, התפללו שלוש פעמים ביום ושמרו שבת, וחלק מהם אנשים שלא הניחו בחיים שלהם תפילין ולא שמרו אף פעם שבת, והם היו צדיקים שבזכותם הקב"ה הציל את עם ישראל. הם היו פשוט צדיקים ואין לי מילה אחרת", אומר הרב ומציין את מסירות הנפש של אותם שלחמו עם טנקים בוערים באש ויצאו מהם עם ארבעים אחוזי כוויות וייסורי תופת שהם עוברים עד היום. "הם נכנסו לתוך התופת, הם ידעו למה הם נכנסים וידעו שהם מוכנים לשלם את המחיר הזה כדי להציל את עם ישראל ממה שעלול היה לקרות לו מהצבא הסורי ואני מרגיש מחובר לאנשים האלה בחיבור בלתי רגיל".
הרב מדן מותח קו מקשר וישיר בין ימי המלחמה ההיא לבין המציאות המפולגת של ימינו אלה. "אין לך מושג כמה כואב לי הלב ונשבר לי הלב מהצורה האלימה של ההפגנות שאותן אני רואה כשתקפו חבר שלי במקלות ואני מתכוון גם לישראל זעירא וגם לרב יגאל לוינשטיין, תקפו אותם במקלות על ידי ציבור שטוען כלפי המדינה דברים איומים".
"עם כל הכעס הגדול שיש לי עליהם, אני בטוח שאם מחר פרוץ מלחמה דומה למה שהיה אז, הם ירוצו אל תוך התופת כדי להגן על עם ישראל וימסרו את נפשם כדי שעם ישראל לא יינגף על ידי הסורים או כל עם אחר", אומר הרב בביטחון מלא, וקובע כי עובדה זו היא המעצבת בו את ההתייחסות לאותם מפגינים על אף הכעס הגדול שהוא חש כלפיהם.