סיפור העקידה תופס מקום מרכזי בימים הנוראים: בקריאת התורה, בתפילת זכרונות, ובפיוטים מרכזיים בסליחות ובתפילה.
אחד הפיוטים המרכזיים הוא 'אם אפס רובע הקן', שנכתב על ידי ר' אפרים בן יצחק מרגנשבורג – בן המאה ה-12, מבעלי התוספות בגרמניה. וכעת, לקראת ראש השנה, זוכה הפיוט לחידוש מרענן ולדואט מרגש של יוחאי בן אב"י ויוסף נטיב.
הפיוט המרגש שמושר בפי עדות המזרח בכל ימי הסליחות, ונאמר גם בקהילות אשכנז באחד מימי עשרת ימי תשובה, משלב בין סיפור העקידה לבין תפילה לישועה בזכות אבות.
"את הפיוט 'אם אפס רובע הקן' הכרתי מימי הסליחות, ונזכרתי בו דווקא בנסיבות אחרות", מספר יוחאי על הלחן שישב כמה שנים במגירה, "באחד מימי הזיכרון לחללי מערכות ישראל הופעתי עם שירי זיכרון מרגשים. לאחר שסיימנו את הערב שאלתי את עצמי איך יכול להיות שבתוך שלל שירי הזיכרון, אין כמעט שירים שעוסקים בצד האמוני של יום הזיכרון, ורציתי ליצור שיר שעוסק בהתמודדות הרוחנית מול האובדן וההקרבה. בהתחלה חשבתי לכתוב מילים משלי, ואז נזכרתי בפיוט המרגש הזה, ובחרתי ממנו כמה בתים מרכזיים".
"אני חושב שלא לחינם יום הזיכרון לחללי צה"ל דומה בשמו לראש השנה, ושאותם הורים ששכלו את ילדיהם ואותם חיילים שמסרו נפשם, קיימו בעצמם את העקידה, רק בלי מלאך שקורא 'אל תשלח ידך אל הנער'. אני מקווה שהשיר יעורר לתפילה ויחד עם זכות אבות נזכיר את זכות העוקדים והנעקדים בני זמנינו ונתפלל מכל הלב: 'עוררה גבורתך להקיץ נרדמים, אל מלך יושב על כסא רחמים'".