אחרי שהייתה מועמדת לזמרת השנה במצעד של כאן מורשת והפכה לאמא לראשונה, מה שהוביל לכך שתקופה ארוכה היא לא הגיעה לאולפן לעבודה על חומר מקורי, אוריה, זמרת ויוצרת בת 24 מחריש, משחררת סינגל חדש בשם "כמה נחכה".
"הופעתי בשנה האחרונה, כתבתי והלחנתי ושמרתי על הגחלת כל הזמן, ועכשיו סוף סוף חזרתי להוציא לאור את המוזיקה שלי, וזו התחושה הכי טובה שיש!" אומרת אוריה, שהשיר הנוכחי שלה מדבר על הציפייה לגאולה, ומה דורשת המתנה לישועה.
"יש משהו חזק במסע שכל אדם עובר, בדרך שלו, בחלום ובמטרה שלו. זכיתי לכתוב שיר שמבין לליבם של כל אלה שמחכים לגאולה שלהם. שזה בעצם- כולנו. מתוך זה כמובן גם לגאולה הכללית".
לא סתם אוריה מדברת בשיר על "צירים", שכן את השיר היא כתבה חודשיים בערך אחרי לידת בנה, וגם הלחן שלו ממש בא תוך כדי הטיפול בבנה. ""הלחן ירד אליי ממש תוך כדי שגרת בוקר כזו בדיוק סיימתי להחליף טיטול ותוך כדי אני שרה לי את הטקסט".
"השיר הגיע מתוך סיטואציה בה עזרתי לחברה שלי באיזה עניין, הרגשתי שאני מלאת ניסיון באותו עניין, ואני יכולה לייעץ לה ולתת לה טיפים. וכמה זמן אח"כ את קולטת שבעניין הזה היא עקפה אותך בסיבוב. לא כעסתי חלילה, אלא פשוט הבנתי שלכל אחת יש את הדרך שלה ואין מה להתקרבן או להתמסכן. את מבינה שיש מישהו אחד שהוא מנהל את העניינים".
"וכמי ששומעת את חברות שלה הרווקות מדי שבוע עם סיפורי דייטים, את מבינה שכמה שלא תשקיעי ותצאי לאלף דייטים ותלכי ליועצות זוגיות הכי טובות, יש מישהי אחרת שזה מגיע לה בדייט אחד בלי לעבוד קשה. כך גם בפרנסה, יש אנשים שעובדים בכמה עבודות ובכל זאת לא סוגרים את החודש, ויש אנשים שבלי לעבוד קשה הם רואים שפע לא נורמלי, וכן הלאה".
"אני מבינה שאני לא אמצא צדק במסלולים האלה, וזה סתם מייאש אותי לחפש צדק. פשוט להיות באמונה. וזה מה שאני אומרת בבית האחרון בשיר. אפשר לראות אנשים שמתנהגים זוועה ומקבלים כבוד, ואנשים שאוכלים מה שהם רוצים ונשארים רזים, חתונה, פרנסה, ילדים וכו".
"רק להחזיק באמונה, ולא להפסיק לאבד את התקווה, כי הדברים יגיעו. להיות בתודעה של אמונה, לקבל את המסלול שלי ואת הדרך שאותה אני צריכה לעבור. הצירי לידה, הם אלה שנותנים תקווה. כל קושי מקדם אותי ליעד".
"להמתנה יש את המתיקות שלה", היא מוסיפה, "להאמין באמת, שכל דקה וכל רגע הישועה שלי יכולה להגיע. מניסיון. פעם הייתי זקוקה לישועה מסוימת, אחרי המון תפילות , הגיע רגע אחד, שבריר שניה שהאמנתי שהכל יכול לקרות, ולהתהפך לטובה, ברגע הזה הסתכלתי לשמיים ואמרתי, ה' יש מצב שזו הגאולה שלי? ובום זה קרה. ההמתנה שווה את זה, הצירים כואבים, אבל הכלי מתרחב, וזוכים לישועה".