מנהג ישראל דין הוא, ולכן כחלק מהכנת בית הכנסת לתפילות ראש השנה הקפיד יעקב, גבאי בית הכנסת 'משכן אוהלים', לכוון את המזגנים כמה מעלות נמוך יותר מאשר בשבת רגילה.
למה דווקא בתפילות של ימים נוראים צריך לתת למזגן לעבוד במלוא המרץ? אף אחד לא באמת ידע להגיד, אבל כידוע - שאלות זה לכופרים.
אז תפילת שחרית של ראש השנה יצאה לדרך ולאחריה מוסף. ובערך בשעה רבע לארבע אחר הצהריים, כשאף אחד מהמתפללים עדיין לא יצא את בית הכנסת, התחילו חלק מהנשים שנשארו בבית עם הילדים (ואבנר שסיפר לכולם שהוא מתפלל אצל הספרדים) לדאוג.
"כנראה הם מתפללים מוסף של ראש השנה בנוסח קרליבך", מלמלה לעצמה בלהה, אשתו של ראובן רואה החשבון, והמשיכה לחכות. אבל איפשהו בין שש לשבע בערב גם הסבלנות שלה פקעה והיא הלכה לראות כמה זמן בדיוק בעלה חושב שיוכל להתחמק מלעזור עם הילדים.
כשנכנסה לבית הכנסת שמה לב, למבוכתה, שהמתפללים הצדיקים עדיין בתפילת עמידה. אז היא התייסרה על החשד הפוגעני שלה והמשיכה לחכות בחוץ.
עוד שלוש שעות חלפו ונשים נוספות (ואבנר) התגודדו מחוץ לבית הכנסת בהערצה לתפילה האדוקה שהם עדים לה.
"אצלנו בספרדים תקתקנו את התפילה הזאת", הוא אמר בקול כדי לנעוץ את השקר בתודעת הציבור והלך הביתה.
מפה לשם אחרי שלושה ימים התברר שלא צדיקים ולא נעליים. מתפללי בית הכנסת 'משכן אוהלים' פשוט קפאו במקומם ושקעו בשינה קריוגנית. שינה קריוגנית, למי שלא מכיר, היא תחום מדעי שנחשב היה למדע בדיוני עד אותו הרגע ממש: היכולת להקפיא בני אדם לתקופת זמן ארוכה מבלי לפגוע בהם בריאותית. בהחלט, מה שהמדע לא הצליח לעשות, עשה יעקב הגבאי עם צמד מזגנים של אלקטרה. המתפללים היו בריאים ושלמים וקפואים. היחידים שלא קפאו היו משה חלימי שישב ליד חלון פתוח והתמוטט אחרי שמונה שעות שבהן עמד יציב כי לא היה לא נעים לו לסיים שמונה עשרה לפני כולם, אבנר השקרן, וכמה מביך - יעקב הגבאי עצמו, שבכלל היה באותו זמן בחוץ ודיבר עם עצמו על נדל"ן.
מדענים ממכון ויצמן הוזעקו למקום כדי לפענח כיצד ניתן להפשיר את המתפללים מבלי לפגוע בהם (ובמקביל גם מדענים ממכון צומת הוזעקו למקום סתם כדי להפגין את האוריינטציה הדתית של האירוע כמו גם לתקן את החגז של בלהה ששבק חיים). המדענים לא היו אנשי בשורה - לא ניתן היה להפשיר את המתפללים בלי לסכן את בריאותם ולא נותר אלא להשאיר אותם כפי שהם, עדות אילמת להגזמה של גבאי בתי הכנסת באשר הם.
אבל אם החיים נותנים לך אתרוגים אתה עושה מהם ריבה, ומהר מאוד הניצולים של בית הכנסת נזכרו שהם יהודים ושמכל סיטואציה אפשר לעשות רווח. בתוך כמה חודשים נפתח במקום מוזיאון בסגנון מדאם טוסו המציג לתיירים מהארץ ומהעולם את חווית התפילה היהודית באופן אותנטי ומיוחד. הסיור במוזיאון הציג למבקרים את בית הכנסת היהודי על כל פרטיו: רב בית הכנסת חמור הסבר, צמד מתפללים רוכנים מעל עלון שבתון ומצביעים בלהט על פסח בתאילנד, מתפלל קצר רוח שבודק במחזור כמה עוד נשאר ועוד.
בהתחלה העסקים לא שגשגו במיוחד, אבל כל חצי שנה מנהלי המוזיאון נטלו לעצמם את החירות להוסיף לקרחונים היהודים תארים מיוחדים, מה שהוסיף לאטרקציה של המוזיאון. רב בית הכנסת הוצג כנכדו של שפינוזה, עורך הדין גלברד הוצג כממציא עגבניות השרי, וכהנמן המורה לספורט שקפא בעודו מחלק טבק הוצג ככימאי זוכה פרס נובל. במשך מאה וחמש שנים הקהילה התפרנסה היטב מהמוזיאון האקסקלוסיבי, וניהולו עבר במסורת מאב לבנו. אלא שיום אחד, בשנת 2128, הבחין פוגל מנהל המוזיאון בתזוזה קלה אצל החזן הקפוא, כאילו הוא מנסה לעשות שלושה צעדים אחורה ולסיים את תפילתו הנצחית. מיותר לציין שפוגל המזועזע מיד הוריד שתי מעלות במזגן. סוף סוף מדובר בביזנס.
אבל כמה ימים אחר כך כבר לא היה ניתן להתכחש לעובדה שהחבר'ה, לא עלינו, מפשירים. מסתבר שמה שלא עשה המדע בחוכמתו עשתה ההתחממות הגלובלית ברשעתה, וביום שני אחד, באחת בצהריים, התנערו כל הקרחונים היהודים משנות החורף שלהם למורת רוח חברי הקהילה שהבינו שיצטרכו לרכוש מקצועות אמיתיים כדי להתפרנס.
באשר למתפללים עצמם, בטרם הצליחו לצאת את בית הכנסת אסף אותם הרב המופשר ועדכן שמאה וחמש שנים של קיפאון באמצע שמונה עשרה נחשבות הפסק לכל הדעות (אפילו לספרדים), ולכן יש לחזור לראש ולהתפלל שוב מוסף של ראש השנה. המתפללים המסכנים נאנחו בצייתנות והתפללו שוב.
הפעם הם הרביצו את שאר התפילה בשלושים דקות ויצאו לעולם כשהם רעבים כפי שלא היו מעולם. הם חזרו איש לביתו והתיישבו לסעוד סעודה ראשונה מזה עשרות שנים. אבל לפני שהספיקו לקחת ביס, קיבלו הודעה קולית מהרב שעדכן אותם שרצה הגורל והם הופשרו בצום גדליה. ביש מזל.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***