מנכ"ל רשות השירות הלאומי־אזרחי, ראובן פינסקי, הגיע לביקור באחד המוסדות היותר מפוארים של הציונות הדתית, מוסד שמטפל בנוער במצוקה ברמות הקשות ביותר. על צוות העובדים המקצועי והמסור נמנות גם לא מעט בנות שירות לאומי. "אנחנו מבקשים שתעניקו לבנות מערך הולם של ליווי רגשי, שיתאים לתפקיד המורכב שהן ממלאות כאן", דרש פינסקי. בהנהלת המוסד לא מיהרו להיענות. בניית מערך שכזה דורשת משאבים של זמן וכסף, והתכלית המדוברת לא בדיוק עמדה בראש מעייניהם. "לבנות אין זמן לקבל ליווי רגשי", ניסו להתחמק שם בתירוץ משונה, "הן צריכות לעבוד בזמן הזה". פינסקי המשיך ללחוץ, ובתגובה נזרקה אליו עצם יבשה: "ניתנה להן פגישה עם עובדת סוציאלית אחת לשלושה שבועות בשעה רבע לשבע בבוקר". זה כבר היה יותר מדי. פינסקי הודיע להם כי מתוקף סמכותו הוא נוטל מהמוסד את הרישיון להפעיל בנות שירות לאומי, ומעתה יתכבדו שם ויסתפקו בעובדים בתשלום בלבד.
זה לא היה המקרה הראשון שבו הפעיל פינסקי את השוט הזה. הוא אומנם יודע לספר על מוסדות רבים שמכבדים את בנות השירות המתנדבות בהם ומעניקים להן את המעטפת הנצרכת, אבל בהחלט ישנם גם כאלה שלא, ומולם – כמי שאמון על רווחתן של המתנדבות - הוא לא מוכן להתפשר. הוא מספר על מוסד מפואר אחר שמטפל בנוער בסיכון, ובמשך 15 השנים שבהן מתנדבות במקום בנות שירות לאומי המוסד מעולם לא העניק להן הכשרה מקצועית מינימלית שתאפשר להן למלא את התפקיד הרגיש והמורכב. גם המוסד הזה, שסירב לבקשה לתקן את המעוות ולהכשיר את הבנות מבחינה מקצועית, איבד את רישיונו לקבלת מתנדבי שירות לאומי. מקומות אחרים נכנעו רגע לפני, ופתאום יש מאין נמצאו פתרונות. "פנינו למוסד גדול ודרשנו שידאג לליווי רגשי לבנות. 'מאיפה נביא את הכסף?' הם שאלו. כשאיימתי בשלילת הרישיון, נמצא המקור לתקציב בתוך זמן קצר", מספר פינסקי. "אני לא מבין את הגישה הזאת, הרי הכוח שהבנות מביאות למוסדות הללו הוא לאין שיעור. אז להתקמצן דווקא עליהן?!" הוא תמה. "אני מתכוון להשתמש בכוח הזה בשנים הקרובות, כך שמי שלא ייתן את ההכשרה או הליווי הרגשי הנדרש למתנדבים שלנו – פשוט יאבד אותם. בזה אנחנו לא נוותר".
ללמוד מהמיון בצה"ל
אל הקו שמוביל פינסקי לטובת מתנדבי ומתנדבות השירות הלאומי התלווה השבוע מהלך גדול ומבטיח שקהל היעד ציפה לו כבר עשרות שנים. ביום ראשון השיקה השרה למשימות לאומיות אורית סטרוק את הרפורמה שבכוונתה לחולל בשירות הלאומי. האירוע, שהתקיים בירושלים בהשתתפות מחנכים, מנהלים, אנשי עמותות השירות הלאומי והרכזות בשטח, סקר בפני הנוכחים מהלך רחב ומובנה שאמור לתת מענה לכל הליקויים במערכת, שבהם נתקלו הבנות עד כה. הסטנדרט החדש אמור למלא ואקום שליווה בנות רבות, משלב המיונים ובחירת מקום השירות ועד לעבודה עצמה במהלך שנות ההתנדבות.
הרפורמה היא פרי עבודה משותפת של השרה סטרוק ומנכ"ל הרשות פינסקי. אצל כל אחד מהם בנפרד הבשילו כבר לפני שנים אחדות רעיונות שמטרתם לטייב את מערכת השירות הלאומי. אולם באין סמכות ותקציב הרעיונות נותרו על המדף - עד לקדנציה הנוכחית. כאן חברו לתוכניות המגירה שרה ממונה שמבקשת לקדם אותן, ושר אוצר שבמהלך לא טריוויאלי העניק כמיטב יכולתו מתוך התקציב הדרוש להשגת המטרה. מכאן נסללה הדרך לביצוע הרפורמה. חלק מהעקרונות יוגשמו כבר בשנה הקרובה, למשל בתהליך המיונים של בוגרות השמינית. חלקם יבשילו לכדי מעשה בתום עבודת מטה הכרחית ויתממשו בשנתיים הקרובות.
הרפורמה מיועדת בעיקרה לאוכלוסיית הבנות הדתיות המשרתות בשירות הלאומי, שכן האוכלוסיות המשרתות האחרות – חרדים, ערבים ובעלי מוגבלויות – כבר נמצאות במסלולים שמעניקים את המעטפת והתנאים הייחודיים הדרושים להם בתקופת השירות. האוכלוסייה שהופלתה בעניין זה הייתה הבנות הדתיות. נקודת המוצא של סטרוק בתכנון הרפורמה היא קודם כול המבט החינוכי על הבנות שיוצאות לעולם חדש. "זהו שלב מאוד משמעותי בחיים של בוגרי מערכות החינוך שלנו, שפורמלית הם נקראים בוגרים, אבל כולנו יודעים שבמובנים רבים הם עדיין מתבגרים", היא אומרת במבט של אם מנוסה. "מצד שני, השנה־שנתיים האלה הן שלב חשוב בתהליך ההתבגרות של הבנות שלנו. זה שלב המפגש שלהן עם החיים שמחוץ לבית, מחוץ לאולפנה, המפגש והחיכוך היומיומי עם החברה הכללית, לפעמים במקומות הכי מאתגרים שלה, עם עולם המבוגרים, עם התנהלות עצמאית בדירה, בסביבה כללית לפעמים מאתגרת במקום השירות ומול כל מיני גורמים. זה שלב מכונן בתהליך ההתבגרות, ואנחנו צריכים להיות שם עם הבנות ובשבילן. להדריך, ללוות, לתמוך, להעשיר ולהעצים".
גם התחרות מול צה"ל על ליבן של הבנות הדתיות נושפת בעורף. סטרוק מודה כי תהליכי הקליטה, המיון והליווי שמעניק הצבא לחייליו, וגם לחיילותיו, מקצועיים ומדויקים לאין ערוך מהמתרחש כרגע במסגרת השירות הלאומי. "יש שם מיון מקצועי, ליווי חינוכי בדמות סדרות חינוך, תהליכי הכשרה לכל חייל, ליווי רגשי שמעניק הקב"ן. המעטפת שלהם הדוקה יותר במובנים רבים. אני לא חושבת שטוב לבנות דתיות להתגייס לצבא, אבל אנחנו צריכים ללמוד מהם את הדברים הטובים".
הרפורמה תתבטא כבר בשלב הראשוני, שלב החשיפה. נקודת ההתחלה באולפנות לא תהיה כיתה י"ב אלא תוקדם לכיתה י"א, בדומה ללוח הזמנים של ההתייצבות לצה"ל. כך תקבלנה הבנות טווח זמן מספק להיחשף, להכיר ולהבין את האפשרויות שמציע השירות הלאומי. משם יחל תהליך מיון מקצועי ומדויק. פינסקי מתאר עבודה של כמה חודשים לפחות שתושקע בכתיבת "ספר תפקידים" של השירות הלאומי. לא עוד סיסמאות ערטילאיות בנוגע לתפקיד ואופי השירות המוצע לבת. "ספר התפקידים יהיה תשתית לכל שאר התהליך", מסביר פינסקי. "בספר יוגדר כל תפקיד בשירות הלאומי בארבעה קריטריונים: הגדרת התפקיד המדויקת, ההכשרה הנדרשת לתפקיד, הליווי הרגשי הדרוש לתפקיד, והכישורים הנדרשים למתנדב כדי למלא אותו".
שלב המיונים יחל במבחנים מעין פסיכוטכניים שיעברו הבנות, כרגע במתכונת און־ליין (זום), ובסופם יותאמו לכל בת על ידי המומחים המקצועיים ארבעה עד שישה תפקידים שמתאימים לה. עם ההמלצות שבידה היא תגיע לסיירות ממוקדות במקומות השירות בהתאם לאפשרויות שהוצעו לה. המערכת כולה תהיה מסונכרנת כך שלא ייווצר עומס פניות בתחום אחד וחוסר במקום אחר. על כל אלו אמונה חברה חיצונית שכבר זכתה במכרז ותתפעל את המערך כולו. לאחר בחירת המקום והתפקיד יימשך התהליך של כל בת בהתאם לספר הנ"ל: היא תעבור את ההכשרה המקצועית הנדרשת, ובמהלך השנה תקבל את הליווי המקצועי והרגשי המותאם לתפקיד שבחרה.
סבסוד לשילוב לימודים במדרשה
הרפורמה ממשיכה גם אל עומק שנת השירות. הליווי הרגשי חוזר ועולה בשיחה עם סטרוק ועם פינסקי, כנושא שעומד בראש מעייניהם. "חילקנו את הליווי הרגשי לשלוש דרגות: אולטרה, בינוני ונמוך. ברור שמישהי שעובדת באונקולוגית ילדים זקוקה לליווי רגשי יותר אינטנסיבי מאשר מדריכה באולפנה למשל", מסביר פינסקי. הגדלת התקציב, שהוענקה בזכות שר האוצר סמוטריץ', אפשרה בין השאר להגדיל את מספר העובדות הסוציאליות שילוו את הבנות. "אם עד היום הייתה עו"סית אחת ל־750 בנות, מעתה תהיה עו"סית לכל 500 בנות", אומרת סטרוק, "וזה משהו שהבנות ייהנו ממנו כבר השנה".
פרויקט נוסף שייקרא 'הקומה הנוספת' עוסק בליווי הערכי־רוחני־חינוכי שיקבלו הבנות. כל בת, לפי בחירתה, תוכל להצטרף לתוכנית שתעניק לה אחת לשבוע או לשבועיים הרצאות בעלות תכנים ערכיים, ציוניים או תורניים. "זה יתאים לכל בת לפי המקום הרוחני שלה", מדגישה סטרוק. אבל הרפורמה תעניק גם הרבה יותר מזה: התקציב הייעודי יסבסד לבנות לימודים במדרשות שילוב (מדרשות תורניות שבהן לומדות בנות שירות לאומי כמה פעמים בשבוע מחוץ לשעות העבודה). "זה יתחיל כבר השנה. אנחנו רוצים לאפשר לבנות שרוצות בכך ללמוד יותר תורה, ושלא יצטרכו להתלבט בגלל שיקולים כספיים". הסעיף האחרון בפרויקט הקומה הנוספת הוא הכשרות שיקבלו הבנות לקראת היציאה לחיים: קורסי הכנה לזוגיות, לכניסה לשוק העבודה ולהתנהלות כלכלית נכונה.
המעטפת החדשה תכלול גם ליווי הלכתי. למשל, נושא כשרות הדירות זוכה לשדרוג, כאשר דירות השירות הלאומי יעברו הכשרה של המטבחים, והבנות עצמן יקבלו חומרי הסברה הלכתיים שידריכו אותן בהלכות הנצרכות לחיי היומיום בדירת השירות הלאומי. בנוסף לכך יקבלו הבנות מספר טלפון שאליו יוכלו להפנות שאלות בהודעות ווטסאפ ולזכות למענה הלכתי מיידי מרבנים.
את כל המעטפת הזאת מקביל פינסקי למסגרת הצבאית, ומציג תמונת מראה שבה בנות השירות יזכו כעת למענה שגם החיילים זוכים לו: "אם עד היום היו לבנות רק רכזות, שזה כמו קצין שלישות, אז כעת הן תקבלנה גם מש"ק דת – ליווי הלכתי, קצין חינוך – תוכנית הקומה הנוספת, ומש"ק ת"ש – ליווי רגשי". לאלו נוסף תחום המוגנות והביטחון האישי, שגם בו משקיעים פינסקי והשרה סטרוק משאבים וחשיבה, הן בהסברה לבנות והן בליווי מקצועי־טיפולי בשעת הצורך. פינסקי מציין כי גופים שלא עמדו מבחינתו בתקן המוגנות הנדרש לבנות השירות, נשללו מהם רישיונות המפעיל למתנדבי השירות הלאומי. "כל מה שתיארנו פה אינו באוויר, לא דברים ערטילאיים", מסכם פינסקי. "הכול כבר מעוגן בלוחות זמנים, בתקציבים, ויש אנשים שגם אחראים לבצע. יש לנו עוד שנתיים עד שתסתיים כל עבודת המטה, אבל אני מאמין שביום שאחרי – השירות הלאומי יהיה במקום אחר לגמרי".
ההבטחה שהתקיימה
אחרי שקולות התזמורת שככו, הזוג הטרי הובל לחדר הייחוד והאורחים החלו להתפזר, סיפרה חברת הכנסת לימור סון הר־מלך – אם החתן, לקומץ חברות שהקיפו אותה, את הסיפור הבא: "אני זוכרת את עצמי הולכת פה, ברחוב הזה, ביום הגירוש מחומש. לעת ערב אני צועדת בתוך יישוב חרב והרוס, צמיגים בוערים מפוזרים בכל פינה. רוב הבתים ריקים ושוממים מאדם, זבל ופסולת בכל מקום, והזעקות של השבר והבכי של אלו שנקרעו מביתם עוד מהדהדות באוזניי. הלב שבור והעיניים לא מפסיקות לזלוג. אני מרימה את העיניים מבעד למסך הדמעות ורואה את השמש שוקעת, השקיעה הכי איומה בעולם: שמיים אדומים־צהובים של חורבן. אני צועדת לכיוון הבית שלי, יודעת שעוד רגע יפנו אותו. בדיוק בנקודה שבה עמדה עכשיו החופה, אני רואה אדם בדמות מלאך צועד לעברי. כשאנחנו נפגשים, האיש שעומד לצידו לוחש לו שאני אלמנתו של שולי הר־מלך הי"ד.
"ואז הוא מישיר אליי את העיניים הכי טובות ונקיות שראיתי מימיי ואומר לי ברכות אין קץ: 'העיניים שלך שראו את החורבן ובוכות אותו עכשיו, העיניים האלה גם יראו את הבניין והתקומה. וגם אז את תבכי, אבל אלו יהיו דמעות של שמחה'. באותו רגע קיבלתי נחמה". את המילים הללו שמעה אז מפי הרב דניאל סטבסקי, "ובערב הזה המפגש ההוא צף אצלי מחדש", היא אומרת בעיניים לחות, "ההבטחה שלו התקיימה".
חופת המקרמה התנופפה ברוח, למרגלותיה נפרש הנוף האינסופי שנשקף מחומש באור השקיעה המוזהבת. זה המקום שבו עמד ביתם של שולי הי"ד ולימור הר־מלך בחומש, שנחרב זמן קצר אחר כך בכפות הדחפורים; זה המקום שבו נולד בנה הבכור אהוביה יאיר, היחיד שהברית שלו נערכה בחומש בעודה בבניינה. זה מקום הבית שעל חורבותיו ערכה לימור את הברית לבן הראשון שנולד לה ולבעלה יהודה סון, באחת העליות הגדולות לחומש. זה המקום שאליו עלתה רק לפני חצי שנה, הפעם כפוליטיקאית שמתכוונת להילחם על החזרה לחומש מהכנסת. וכאן, במקום הזה בדיוק, הוצבה ביום ראשון האחרון חופתו של בנה הבכור אהוביה יאיר, בנו של שולי הר־מלך הי"ד, המייסד והרוח החיה בגרעין הדתי שהתפתח ביישוב חומש.
לימור מחויכת ומאושרת, אבל מגלה בסוד שהלב שלה דופק בקצב של שלושת אלפים פעימות בדקה. אי אפשר לספור כמה מעגלים נסגרים בשבילה בחופה המיוחדת הזאת. אבל זו לא רק היא. בכל חופה מזילים האורחים דמעות, אבל כאן קשה היה לדעת ממה הן עשויות: מהגעגוע לשולי הי"ד, מהשמחה על השיבה לחומש, מהצער על החורבן שעדיין נוכח, או מההתרגשות על בניין נדבך נוסף של המשפחה.
רבנים לא חסרו בחופה הזאת, אבל דומה כי כל אחד מהם היה אסיר תודה על הזכות ליטול חלק במעמד. פסוקי הנביאים ריחפו באוויר, כמעט אפשר היה למשש אותם. הרב יהושע שפירא, שערך את החופה, קרא בקול חנוק מתוך ספר ירמיהו: "כה אמר ה' עוד יישמע במקום הזה, אשר אתם אומרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה, בערי יהודה ובחוצות ירושלים, הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה. קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צבא־ות, כי טוב ה' כי לעולם חסדו, מביאים תודה בית ה', כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה". הרב שמואל אליהו כמעט המשיך אותו בהמשך ישיר, כשנתן שוב לאותו נביא לדבר בקולו: "והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרוס ולהאביד ולהרע, כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע - נאום ה'".
החופה התארכה והחושך עטף את ההר של חומש. אבל דווקא כאן, מול חופה שמוארת בפנסים מאולתרים, עם הרחובות שעדיין שוממים וחשוכים, שלמרגלותיהם קורצים באלפי עיניים אורות הכפרים הערביים שממלאים את המרחב באין מפריע, אפשר היה לשמוע בקול דממה דקה, רגע לפני ראש השנה: "אין לנו מלך אלא אתה".
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
***