"בשנה החולפת עשינו צעדים גדולים קדימה למען יהודה ושומרון, צעדים שלא נראו כמותם מאז שחזרנו לכאן אחרי ששת הימים", כך מסכם בסיפוק את השנה היוצאת יושב ראש מועצת יש"ע וראש מועצת גוש עציון, שלמה נאמן.
"בראש ובראשונה, מיום הקמתה של הממשלה הנוכחית, חבריי ואני עובדים עם כל הגורמים הרלוונטיים לפתרון בעיות ולהמשך פיתוח האזור. עם אנשי המקצוע אני עובד על שיפור התשתיות, הרחבת הבנייה ומיגור האפליה בזכויות התושבים שלנו", הוא מפרט את הנקודות העיקריות להתקדמות ההתיישבות בשנה החולפת.
"זכינו לסוף ההקפאה של הממשלה הקודמת. בשתי ישיבות מת"ע אושרו 5,700 יחידות דיור ויותר משבעת אלפים יחידות דיור. בסך הכול כמעט 13 אלף יחידות ברחבי יהודה ושומרון. זה נתון בהחלט חיובי. בתוך זה גם עשינו צדק למפוני נתיב האבות והפקדנו מאות יחידות דיור באלעזר. אותי זה בהחלט מרגש".
הייתה בעבר שנה עם נתונים כאלו?
"לא שאני זוכר, לא בתקופתי. אולי בכהונת טראמפ, כשעוד הייתה ממשלת נתניהו, אני חושב שהיו נתונים דומים, אבל אז זה היה לאורך שנה שלמה, והיום אנחנו מדברים בינתיים על כמה חודשים בלבד, ואני מעריך שעד סוף השנה האזרחית הנתון יעמוד על 16 אלף יחידות דיור. כך שאם אנחנו מביטים על ממוצע שנתי - שנה כזאת לא הייתה", הוא אומר בהתלהבות. "מבחינתנו יום כינון הממשלה הנוכחית הוא גם יום סיום ההקפאה".
עד כדי כך הממשלה הזאת טובה להתיישבות?
"הממשלה הזאת מצוינת להתיישבות", משוכנע נאמן. "כמובן יש עוד בעיות ואתגרים שעומדים לפתחנו. זה לא אומר שאין טרור משתולל, שאין השתלטות על שטחי C, השתלטות במדבר יהודה. יש המון בעיות, ואני מכיר בהן, נלחם עליהן ופועל כדי לתקנן. אבל אם אני משווה את כלל פעילויות הממשלה בתחומים השונים, אני רואה שהיא מצוינת להתיישבות, ואני מסיים את השנה הזאת באופטימיות גדולה", שב ואומר נאמן.
"אני מאמין שמעבר לאישורים של 13 אלף יחידות דיור, גולת הכותרת הנוספת היא תוכנית אב לתחבורה", הוא מוסיף. "סכום של 7 מיליארד שקלים תוקצבו לפיתוח כבישי יהודה ושומרון – זהו ההישג העיקרי שלנו, של השרים בממשלה ובראשם ראש הממשלה. הישג אדיר שטרם נראה כמותו ושישנה את פני יהודה ושומרון", הוא מצהיר. "בהסכמי אוסלו, כשמיהרו לבנות כבישים עוקפים כדי לוותר על חלקים ביהודה ושומרון, הייתה השקעה גדולה בתשתיות, אבל השקעה חיובית ומסודרת בסדר גודל כזה לא הייתה מאז מלחמת ששת הימים".
המצב כבר היה חייב להשתנות. תשתיות הכבישים הישנות לא מותאמות לצרכים היום, וזה עולה בחיי אדם.
"בהחלט. זה גבה מחיר יקר של חיי אדם וגם פגע בשגרת החיים. התושבים סובלים ממיליוני שעות בפקקים. בקרוב כל זה הולך להשתנות. אנחנו חנכנו את עוקף אל־ערוב, העבודות בחוסן־אלעזר שבו לפעילות, וכל כבישי האזור נמצאים בשלבים שונים של ביצוע. עוקף חווארה מתקדם בצעדי ענק, ויש עוד המון תוכניות פיתוח נרחבות. זו בשורה ענקית, כי תשתיות תחבורה נורמליות יביאו לצמיחה באזור, לתושבים חדשים ולעוד בנייה".
נאמן מונה עוד הישגים מהשנה המסתיימת: "הסדרת היישובים הצעירים. פעלנו להסדרת תשעה יישובים, מתוכם שלושה כבר התקדמו ואושרו בצו אלוף. נוסף על כך בוטל חוק צפון השומרון בכנסת וניתן אישור שר הביטחון להצבת מבנה לישיבת חומש. בנוגע למיגון ניוד ומיגון רכבים הצלחנו להכניס יותר מ־45 מיליון שקלים לכל שנה בתקציב 24-23 לצורך כך. בתחום הארכאולוגיה נתוקצב ב־120 מיליון שקלים לפיתוח ושימור אתרי עתיקות ביהודה ושומרון. זו החלטת ממשלה בהובלתו של שר המורשת עמיחי אליהו. מעבר לכול ישנה רוח הדברים: אנחנו עורכים פגישות עבודה וזוכים לעשייה משותפת עם כלל השרים בממשלה הנוכחית. לצערנו, זה ממש לא מובן מאליו, בייחוד לאחר הממשלה הקודמת שחלק משריה, כולל שר הביטחון דאז בני גנץ, לא נפגש עם ראשי רשויות ביהודה ושומרון לפגישת עבודה אחת", הוא קובל.
מה הציפיות שלכם מהממשלה לקראת השנה החדשה?
"אנחנו צריכים קודם כול להמשיך את תנופת הבנייה. זו התשובה שלנו לאויב. הבנייה משליכה גם על המצב הביטחוני, כי האויב שלנו צריך לדעת שאין לו סיכוי, וכשאנחנו מוקפאים אז האויב רואה אותנו ומתחזק. דבר נוסף, הסדרת ההתיישבות הצעירה כולה. התהליך המבורך התחיל עם תשעה יישובים, אבל הדרך עוד ארוכה וחלילה שזה יעצור או יואט. צריך אפילו להגביר את הקצב של ההסדרה".
נאמן מכוון בדבריו גם לשיפור המצב הכלכלי של הרשויות ביהודה ושומרון. "נדרש תיקון במצבם הכלכלי של הרשויות, כי בשל היעדר חקיקה מיוחדת, הרשויות ביהודה ושומרון מנועות מלהפעיל מנגנוני צמיחה כלכליים כמו שמקובל ב־257 הרשויות האחרות במדינת ישראל. למשל בניית אזורי תעשייה או מרכזי עסקים מניבים. כיום אנחנו באפליה", הוא מלין. "אני תמיד אומר שיש אפרטהייד והוא מופנה כלפי תושבים יהודים ביהודה ושומרון, שחיים תחת משטר צבאי שלא מאפשר להם להתפתח. הדבר הזה מחייב שינוי".
נאמן עדיין מצפה לקידום החלת הריבונות ביהודה ושומרון. "גם אם לא תהיה בקרוב החלטה על החלת ריבונות דה יורה, אזי החלטת ריבונות חייבת להיות החלטת ריבונות דה פקטו".
ואתה מאמין שזה יכול להיות בקרוב?
"דה פקטו בהחלט כן, אבל בינתיים זה בכלל לא דיון. הממשלה צריכה לייצר מצב שאני כראש רשות אמשיך להתנהל מול משרדי ממשלה ולא מול מינהל אזרחי. ואני חושב, מאמין ומצפה שהממשלה הנוכחית תחיל זאת. זו בסך הכול החלטה פשוטה לביצוע, שהיא לא מדינית ולא בין־לאומית".
לצד ההישגים שמנה נאמן, אחת הבעיות הכואבות ביותר שהתמודדו ומתמודדים איתן תושבי יהודה ושומרון בשנה החולפת היא גל טרור קטלני שמסרב לגווע. נאמן נחרץ בנוגע לצורך הדחוף בטיפול בו. "אנחנו לא מוכנים לשאת עוד שנה כזאת של פיגועים, קורבנות וטרור שמשתולל. המדינה צריכה להילחם על שלום אזרחיה, אם אי אפשר בפינצטה, אז בטנקים. זה לא משנה לנו. יש פה אזרחים שיורים עליהם, וזה היומיום של תושבי יהודה ושומרון, וזה חייב להיפסק", הוא קובע.
"אני לא מזלזל באיום של איראן, אבל בינתיים יש כאן אזרחים שיורים עליהם, וזה צריך להיפסק. מתגוררים כאן אזרחים חזקים, שיודעים לספוג, אבל בקרב ולא כברווזים במטווח". מערכה הכרחית נוספת, אומר נאמן, זאת המערכה על שטחי C. "בימים אלו מתקיימת מערכה גדולה על שטח C. אנחנו מרגישים ורואים שהממשלה הזאת מנסה לעצור את ההפקרות, אבל עוד לא רואים שהסדר שב לרחובות. הרשות הפלשתינית נוכחת בכל פינה וממשיכה לגזול את אדמות הלאום, ואנחנו מצפים מהמדינה לפעילות נחושה יותר בנושא הזה. ואחרי כל האתגרים האלו, אני סוגר את השנה הזאת באופטימיות גדולה. נעשו השנה צעדים גדולים ומשמעותיים קדימה. אנחנו עם הפנים להתקדמות עוד יותר גדולה".
"שנת גאולה של ממש"
אליהו עטיה, חבר פורום ההתיישבות הצעירה, שניהל יחד עם חבריו מאבק ציבורי ארוך ועיקש למען הסדרת ההתיישבות הצעירה, מברך על השינוי הדרמטי שהתחולל בשנה האחרונה בנושא: "בהיבט של ההתיישבות הצעירה השנה הזאת היא בהחלט שנת גאולה של ממש, חד־משמעית", הוא אומר בהדגשה.
"בפברואר השנה התקבלה החלטה היסטורית מרגשת, שתיקנה עוול מוסרי מתמשך של שנים, וההתיישבות הצעירה הוסדרה. תשעה יישובים קיבלו החלטת ממשלה על הקמתם, ויתר היישובים נכנסו להליך הסדרה שיאפשר קידום תכנון, ביצוע תשתיות ועוד". עטיה מציין את גודל הבשורה: "מדובר בכמה עשרות יישובים, סדר גודל של 70 יישובים, שהוקמו פחות או יותר משנת 98' עד 2004. היישובים החדשים קמו, אבל בעצם עדיין לא הוסדרו. היישובים האלו החלו הליכי הסדרה אחרי שעלו לקרקע באופן מלא ובתיאום עם משרדי הממשלה, אבל בשנת 2004, כחלק מהפרסה האידיאולוגית שעשה אריאל שרון, הוא גם ביקש מעורכת הדין טליה ששון להוציא דוח מאחזים. בדוח הזה ששון הכריחה את המדינה לנתק את כל צינורות החמצן שלה מהיישובים האלו, בטענה שנעשה פה הליך לא קביל של עלייה לקרקע טרם השלמת הליכי ההסדרה, ומבחינה פרוצדורלית הוא לא מקובל".
אבל ככה היה נהוג תמיד בישראל.
"נכון. כך היה תמיד. גם בישראל הקטנה יישובים קמו ככה. להרבה מאוד יישובים עשו תב"ע עשרות שנים אחרי שכבר גרו בהם. אבל טליה ששון ביקשה להחמיר, וברור מאיזו אג׳נדה היא באה. היא הוציאה הנחיות מחמירות מאוד ומרחיקות לכת, שבעצם לא אפשרו לאף גוף ממשלתי לטפל בהסדרת היישובים האלו וגם לא לתקצב אותם".
למעשה נגזר עליכם להיות בסוג של כף הקלע, לא פה ולא שם, בלי כל יכולת להתקדם ולפתור את העניין?
"בדיוק. היינו סוג של יצורי כלאיים הרבה מאוד שנים. יישובים שמצד אחד המדינה הקימה בשלל זרועותיה, ורוצה אותם, מבינה את ההכרח והנחיצות שבהם, מבינה שגרים בהם אזרחים שלה, ומצד שני לא עושה את המינימום הנדרש להסדיר אותם. וככה במשך עשור פלוס שנים הם חיו כיצורי כלאיים בשטח. לכל יישוב היה מה שהספיק לקבל עד אז מבחינת תשתיות, מבנים וכו׳, וזהו".
תחילת המאבק הייתה בהתאגדות היישובים לדרישה משותפת להסדרה. "בשנת 2015 נפגשנו כמה חברים מכמה יישובים שונים, העלנו מצוקות ואתגרים, ולראשונה התחלנו להבין שמדובר באירוע רוחבי. עד אז כל יישוב התמודד עם הבעיות שלו לבד, וברגע שהתאספנו יחד בעצם החלטנו שאנחנו מתייחסים לפורום כמו לעוד מועצה ביהודה ושומרון. לא מועצה גאוגרפית אלא רוחבית של 70 יישובים בסדר גודל של כ־20 אלף תושבים שפשוט תקועים ודורשים הכרה ותיקון עומק", הוא מתאר את ליבת המאבק.
"יצאנו למאבק ציבורי מסיבי ואינטנסיבי מאוד. השיא שלו היה סביב שביתת רעב ארוכה של ראשי המאבק ותושבים מול משרד ראש הממשלה. בעצם יצרנו לובי פוליטי גדול וגם לובי תודעתי שהטמיע את המסר שלנו: במקום להגיד תודה שלא מפנים אותנו, להבהיר שהממשלה רוצה בנו ומעוניינת ביישובים האלו ושלממשלה יש אחריות להסדיר אותם ולהעניק לנו חיים נורמליים, בדיוק כמו ליתר אזרחי המדינה. הפסקנו להתנצל. ומעבר לכול יש פה אלמנט שמהותו משילות של מדינה. מדינה לא יכולה לאפשר מציאות של עשרות יישובים שתקועים בכף הקלע והיא מתעלמת ולא מסדירה אותם. לכן יצרנו קמפיין גדול מאוד, גם ציבורי וגם פוליטי. הדגשנו את המסר שהמציאות הזאת מחייבת פתרון בהקדם, וסביב הקמת הממשלה הזאת עיגנו את הפתרון בהסכמים הקואליציוניים. והשנה ברוך ה' זה קרה", הוא אומר בהתלהבות. "כמה חודשים אחרי אני יכול לומר, יש לנו עוד הרבה עבודה, אבל חד־משמעית עברנו את הרוביקון".
עטיה מתאר את ההחלטה שבישרה על הצלחת המאבק. "הייתה החלטת קבינט בפברואר שאישרה הקמת תשעה יישובים חדשים על מלא והסדרה לכל שאר היישובים, ומערכת צווים שתאפשר להם פיתוח והקמת תשתיות. היום אנחנו ממש בעיצומם של התהליכים. אני יכול לומר שכיום בהתיישבות הצעירה ביהודה ושומרון רוב היישובים בהליכי הסדרה בכל הרמות, אם זה קרקע, תשתיות, תב"ע ועוד. נכון, יש לנו עוד הרבה עבודה ויהיו עוד מחסומים ואתגרים, אבל בגדול מה שקרה השנה בהתיישבות הצעירה זאת מהפכה על מלא. קרה הבלתי יאומן. ועם כל הנחישות והמאבק לא חלמתי בחלומות הכי ורודים שלי שזה יקרה ככה. שוב, יש עוד דברים משמעותיים שצריך לעשות, אבל בגדול החלטת הקבינט ההיא העבירה אותנו את הרוביקון, ויש לה כבר הרבה מאוד השלכות בשטח".
זאת אומרת רוח המפקד השתנתה? הייתה הוראה מלמעלה לשנות כיוון ולעשות הכול כדי להסדיר את היישובים?
"בדיוק. רוח המפקד השתנתה, וזו הייתה החלטת קבינט שהיה לה תוקף של החלטת ממשלה, ולכן זאת החלטה מעשית מאוד שמכוחה הוסדרו יישובים באופן מלא והחלו הליכים לשאר היישובים. אלו יכולות שלא היו לנו פעם. אנחנו בעולם אחר, עולם שבו ממשלת ישראל עוסקת בהסדרת יישובים, ומבחינתנו בגדול ברמת המהות המאבק הצליח".
בפברואר, כשעברה החלטת הקבינט, עטיה וחבריו למאבק חשו התרגשות עצומה. "בפורום ההתיישבות הצעירה הבנו שמדובר בצעד היסטורי. אני נעמדתי ובירכתי בשם ומלכות 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'. בירכתי ממש בדמעות. האירוע הזה, מעבר להיבט האסטרטגי שלו, ששינינו את המפה של ההתיישבות ביהודה ושומרון, גם התודעה של יהודה ושומרון קפצה קדימה. אנחנו כבר לא רק מתקדמים באופן שוטף, אלא ביצענו קפיצת דרך ועליית מדרגה של ממש", הוא מדגיש.
"ההבנה שזכינו להיות חלק מזה היא מרגשת. זהו מאורע היסטורי בכל קנה מידה. כמה מעט אנשים זוכים להקים יישובים חדשים ולהיות חלק מקפיצות דרך בהתיישבות. תושבי ההתיישבות הצעירה כולם, כל 20 אלף התושבים, שבמשך 20 שנה היו נתונים בתנאים לא נורמליים ולמרות הכול נאחזו בקרקע, בלי כלום, בלי תשתיות או מבנים ובלי אופק הסדרה - ראויים לכל מילות ההערכה. לאורך כל הדרך זו הייתה נראית משימה בלתי אפשרית. מסביב התייחסו אלינו כאל בעיה, ובכל זאת אנשים נאחזו בקרקע במסירות לאורך שנים בלי שהם יכולים לדרוש משהו מרשויות המדינה, כי הם יישובים לא חוקיים. ולמרות הכול, בסופו של דבר, את כל האנרגיה הזאת אנחנו מצליחים לממש למהפכה ההתיישבותית ביהודה ושומרון. זה באמת מאורע היסטורי גדול".
"אבן בוחן לדבר הגדול"
חברת הכנסת לימור סון הר־מלך, יושבת ראש שדולת ארץ ישראל וממובילות המאבק לביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון, היא אלמנתו של שולי הר מלך הי"ד ומגורשת חומש בעצמה. השנה זכתה יחד עם חבריה להיות חלק ממאורע היסטורי, כאשר אחרי מאבק ממושך בוטל חוק צפון השומרון בכנסת והתקבל אישור שר הביטחון להצבת מבנה לישיבת חומש. השבוע (ראשון) עמדה בחופת בנה הבכור על אדמת חומש וחשה במלוא העוצמה את הגאולה מתגשמת לנגד עיניה: "ברוך ה' אני נלחמת על חומש כבר הרבה מאוד שנים. את הכנסת הכרתי עוד לפני הגירוש מהמאבק שערכנו נגד הגירוש ואחר כך מהמאבק לשיבה לשם אחרי הגירוש. לא היה חבר כנסת או שר שלא פגשנו ושלא ניסינו לדבר על ליבו לעצירת הגירוש והחורבן. עשינו כל מה שיכולנו כדי למנוע את הגירוש, ולבסוף החורבן קרה. הגירוש בעיניי הוא אסון לאומי", היא נאנחת. "אבל השבוע ערכנו את החופה של הבן שלי בחומש, וקורה שם משהו מיוחד מאוד. הרוח איתנה. יום יבוא ואנחנו נחזור ליישובי צפון השומרון כולם, ונשוב גם ליישובי גוש קטיף. נזכה לגאולת אדמת הארץ הזאת".
מיד בפתח דבריה חוזרת חברת הכנסת סון הר־מלך ליום הגירוש מביתה בחומש, שהיה אירוע מכונן בעבורה: "ביום של הגירוש, כשראיתי את החיילים עוברים מבית לבית וקורעים את האנשים מהבתים שלהם, זה היה שבר גדול מאוד בשבילי. שם, בעומק השבר והחורבן, כשהעיניים שלי נפוחות מבכי ומכאב, נאמר לי: 'העיניים שלך שרואות היום את החורבן ובוכות את החורבן, העיניים האלה עוד יזכו לראות את חומש בבניינה ואז אלו יהיו דמעות של שמחה'. זה היה הרב דניאל סטבסקי שאמר לי את מילות הנחמה האלה, שהעניקו לי פרספקטיבה ותקווה והבנה שבורא עולם כבר אז בונה את הבניין".
סון הר־מלך מתארת כיצד שאבה מהאירוע הזה את הכוחות במאבקה לחזרה לחומש. "מכוח המילים האלו במשך 18 שנה אנחנו נאבקים לשוב ולתקן את הפשע של הגירוש. בתחילת הדרך אף אחד לא האמין שנצליח. הסתכלו עלינו כעל הזויים וחולמים. גם בתוך המגזר היו כאלו שאיבדו את האמונה שההתיישבות היא חזקה ושמשהו טוב עוד יכול לקרות. השבר היה גדול", היא מציינת. "אבל למרות הכול, האמונה בערה. היה כוח דוחף שהבין שחייבים מענה אמיתי לעוול ולפשע של הגירוש. הרגשנו שאם לא - זו תהיה בכייה לדורות. האמנו שחייבים לתקן את החטא. עם הזמן הצלחנו לגייס עוד ועוד גופים מסורים שנאבקו למען ארץ ישראל. התכנסנו יחד לפעול למען הדבר הגדול הזה".
כחברת כנסת בקדנציה האחרונה היא שמה את חומש בקדמת הבמה. "מבחינתי זה היה ה־נושא", היא אומרת בהדגשה. "ראיתי בחומש סמל, שבעבור הרבה מאוד אנשים הוא תקווה ואבן בוחן למפעל ההתיישבות בכלל. ישנה הרמה האישית שלי, חומש זה הבית שלי. היום אני גרה בשבי שומרון, אבל הבית שלי שם צופה ומצפה לחומש. הכמיהה הזאת בוערת בנו. גם כשבנינו את הבית תמיד ידענו שבית הקבע שלנו עוד יהיה בחומש. גם הברית של בני אהוביה יאיר הייתה בחומש בשנים שלפני החורבן, והבן הזה התחתן השבוע על אדמת חומש. בחופה שלו חשתי שנבנתה עוד קומה. רק מי שהיה שם יכול להבין את רוממות הרוח שהורגשה באוויר", היא אומרת וקולה רועד מהתרגשות. "אני עומדת בזמן החופה ומביטה סביבי ורואה את הגאולה מתגשמת לנגד עיניי. הנה, אנחנו חוזרים. והנבואה מתקיימת לנגד עינינו".
חברת הכנסת סון הר־מלך רואה בחלקה בביטול חוק ההתנתקות השגחה פרטית. "איך היה אפשר בכלל לדמיין בזמן שהבית שלי חרב, כשחשתי שבר וחורבן נוראי, שבעוד 18 שנה אני אכהן כחברת כנסת בכנסת ישראל ואתקן את הפשע הנורא הזה? מה הסיכוי שאת התיקון לדבר הזה אני אעביר יחד עם חבריי בכנסת ישראל? ובמקום שממנו יצאה הגזרה אני אהיה שותפה לתיקון של הדבר הזה. הקב"ה בחסד וברחמים גואל אותנו, וחומש בעיניי הוא אבן בוחן לדבר הגדול. זו נקודה ראשיתית לתיקונים רבים שעוד יבואו".
סון הר־מלך מדגישה כי מדובר באנשים רבים שפעלו יחד למען המטרה העיקרית לשוב לאדמות הארץ: "פעלו לשם כך הרבה אנשים טובים, שדולת ארץ ישראל, אורית סטרוק, יולי אדלשטיין ועוד. יחד הובלנו את התיקון הזה שזכה להיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל", היא מציינת.
"יש לי עדיין ביקורת על מה שקרה אחרי שהחוק תוקן. ומבחינתנו עדיין לא נאמרה המילה האחרונה", היא מבקשת לסייג. "המאבק עוד לא תם. ממש לא. אבל היום אפשר לעלות לחומש, יש ישיבה ומשפחות נפלאות. רואים את התנועה של היהודים למקום, ומראות כאלו הם גאולה, וזו רק ההתחלה".
***