למרות שנראה שעברה מאז תקופה ארוכה הרבה יותר, הממשלה הנוכחית נבחרה בז' במרחשוון תשפ"ג, ואולי ההישג הגדול ביותר שלה עד היום - והוא לגמרי הישג - הוא היכולת לשמור, למרות המהמורות הרבות שהיו בדרך, על היותה "ממשלת ימין על־מלא".
תוצאות הבחירות, שנערכו בפעם החמישית בארבע שנים כשעם ישראל משווע ליציבות ולממשלה ברורה, לא הותירו מקום לספק. 64 מנדטים קיבל גוש הימין והבטיח לעצמו רוב מבלי להזדקק לאופוזיציה כלל. וזה לא היה קל.
מצופף שורות בימין
ראש הממשלה בנימין נתניהו עבד במשך תקופה ארוכה כדי לצופף את השורות בימין עד כמה שאפשר ובאופן שיזהה את כל מי שאינו מהווה חלק אינטגרלי מהגוש - בצד השני. זה החל בתיאום הדוק עם יושב ראש ש"ס אריה דרעי, שנחשב לאחד מאדריכלי הממשלה הנוכחית, ונמשך בבדיקה שלמרות הוויכוחים החוזרים ונשנים מדי מערכת בחירות אגודת ישראל ודגל התורה ימשיכו לרוץ יחד במסגרת יהדות התורה.
המשימה המסובכת יותר של נתניהו הייתה מול מפלגות הימין המובהקות. בתחילת מערכת הבחירות שקלו ברצינות הן בעוצמה יהודית והן במפלגת הציונות הדתית ריצה נפרדת. היה מי שחשב להיעזר במפלגת הבית היהודי הגוועת, אבל התברר שבאותם ימים אף אחד מהצדדים לא בדיוק שש להחיות אותה.
פרט לכך, בתחילת הדרך היו בטוחים בעוצמה יהודית וגיבו את הטענה בסקרים שהעידו שריצה נפרדת תיתן למפלגה יותר כוח. בליכוד חששו מאוד שמעידה של עוצמה יהודית או מפלגת הציונות הדתית עלולה לסכן את ניצחון גוש הימין כולו ואת הסיכוי שבנימין נתניהו יחזור לכס ראש הממשלה. נתניהו החל להפעיל לחצים, אבל בשלב הראשון - שאולי יעיד על ההתנהלות גם בעתיד – יושב ראש מפלגת הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' הציע הצעה נדיבה אך לא מתפשרת. לעוצמה יהודית הוצעו המקומות 2, 5, 9 ו־10, והוחלט שהמקום השביעי ייקבע בהסכמת שני הצדדים. בן גביר דחה את ההצעה הזאת בעיקר בגלל המחלוקת על איוש המקום השביעי. נתניהו החל להפעיל לחץ חזק יותר, ולאחר דין ודברים עוצמה יהודית קיבלה גם את המקום השביעי. שתי המפלגות שמרו את המקום ה־11 למפלגת נעם, שבמקור איש לא חשב לשלבה (במפלגת הציונות הדתית ערכו פריימריז, אנשי נעם התעקשו להישאר במפלגתם ובעוצמה יהודית נקבעה הרשימה). מכבש הלחצים עבר לאבי מעוז וגם הוא לקח את הזמן. יומיים אחרי הודעת הריצה המשותפת של מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית החליטו ב'נעם' לרוץ לבד, עובדה שהדאיגה מאוד את נתניהו ואנשיו. כמעט שלושה שבועות ופגישה אחת בין יושב ראש הליכוד למנהיגה הרוחני של המפלגה הרב צבי טאו - וגם נעם הצטרפה לריצה המשותפת תחת מפלגת הציונות הדתית, שהתפלגה מיד לאחר הבחירות לשלוש הסיעות המרכיבות אותה.
איחוד הכוחות בין שלוש המפלגות הוביל לתוצאה מצוינת בבחירות, כשהרשימה המאוחדת גורפת 14 מנדטים ומביאה את נתניהו לפעול בדיוק ההפך מהגישה שנקט לפני הבחירות. אם הליכוד השקיע שעות נוספות באיחוד שלוש המפלגות לריצה אחת בבלוק טכני, הרי שלאחר הבחירות הוא השקיע את אותם כוחות בשכנוע להתפלג בחזרה לסיעות ובכך להקטין את כוחן במשא ומתן הקואליציוני. ראש הממשלה וסביבתו ידעו שמפלגה של 14 מנדטים, השנייה בגודלה בקואליציה, תדרוש דרישות בהתאם - כשברור שאיתמר בן גביר מעוניין בתיק ביטחון הפנים ובצלאל סמוטריץ' שואף לאחד התיקים הבכירים - הביטחון או האוצר. בנוסף לכך ידעו בסביבת ראש הממשלה שאחת הדרישות הקואליציוניות של מפלגת הציונות הדתית תהיה קידום התוכנית לשינויים במערכת המשפט. כל זה עוד לפני ששיערו שמי שישנה את כל התמונה בשביל הממשלה ואת מה שתעבור בחודשים הבאים עם רפורמה משפטית רדיקלית יהיה בכלל איש הליכוד - יריב לוין. בדיוק כפי שהיה מתואם עם דרעי לפני הבחירות - פעל נתניהו לאחריהן. המטרה ליצור ציר שיחסום את סמוטריץ' כך שדרעי יבחר את תיק האוצר בשביל מפלגתו והביטחון ילך לליכוד וכך תיאלץ מפלגת הציונות הדתית להסתפק בתיקים מדרגה נמוכה יותר.
במפלגת הציונות הדתית לא מצמצו. ההערכה שדרעי לא יוכל לכהן בסופו של דבר בתפקיד שר לא סייעה לנתניהו וגם לא הייתה לו אופציה אמיתית אחרת. הקמת ממשלה עם מפלגתו של בני גנץ הייתה נתפסת כבגידה אמיתית בבוחרים שציפו לממשלת ימין אמיתית ולא היו מסתפקים בפחות.
נתניהו ניסה לייבש את סמוטריץ', ובתרגיל נוסף החליט לסגור עם עוצמה יהודית שהבטיחה שלא תיכנס לממשלה בלי מפלגת הציונות הדתית. בהסכם בין הליכוד ומפלגתו של בן גביר ניתנו תופינים שדרש סמוטריץ' באופן מכוון כדי להותיר אותו עם פחות בעיני ציבור בוחריו. ההישגים של עוצמה יהודית היו מרשימים: בן גביר קיבל את המשרד לביטחון לאומי וכן את תפקיד ממלא מקום יושב ראש ועדת השרים לחקיקה. הוא דרש וקיבל תקציבים לחיזוק המשטרה וסמכויות משמעותיות, וקיבל גם את המשרד לפיתוח הנגב, הגליל והחוסן הלאומי.
לצד זאת סוכם כי ראש הממשלה יעמוד בראש צוות שרים להסדרת ההתיישבות הצעירה ביהודה ושומרון, כאשר ביצוע החלטות צוות השרים ייעשה על ידי הרשות לתכנון ופיתוח החקלאות, ההתיישבות והכפר במשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי.
עוד סוכם כי בתוך 60 ימים מהקמת הממשלה תובא לאישורה החלטת ממשלה להסדרת מעמדם התכנוני של כל יישובי ההתיישבות הצעירה, ויאושרו הקמה ומתן סמלי יישוב ליישובים קיימים, וכי היישובים יחוברו לתשתיות מים וחשמל, בין היתר באמצעות צו חשמל שיוצא על ידי אלוף הפיקוד, וכן ישונה עיקרון צמוד הדופן בכל הנוגע ליישובים אלו.
אלא שהוא לא הבין שמבחינת יושב ראש מפלגת הציונות הדתית הדרישה לקבלת תיק בכיר היא לא עניין של כבוד אלא רצון לחלוקה הוגנת ושווה לאור הישגי הבחירות. במשחק הפוליטי נתניהו מצמץ ראשון כשהבין שהתרגילים שניסה לעשות כדי להרחיק את סמוטריץ' ממשרד האוצר - יגרמו לכך שהוא יגיע לרגע האמת בלי ממשלה וכשהאופוזיציה מחכה לראות את הרגע הזה ולקבל הזדמנות מהנשיא.
נתניהו, בסופו של דבר, נכנע והעניק לסמוטריץ' לא רק את האוצר אלא גם תפקיד של שר במשרד הביטחון האחראי על ההתיישבות - תפקיד שעוצמתו הורגשה מאז הקמת הממשלה. עוד סיכומים היו על קידום רפורמה "לתיקון מערכת המשפט" ומינוי רב ראשי דתי לאומי. בנוסף לכך קיבלה המפלגה גם את תפקידי שר העלייה והקליטה, ותפקיד חדש שהולם את מידותיה של השרה אורית סטרוק - שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות - תפקיד שכלל בתוכו גם עיסוק בסוגיות התיישבותיות מעבר ליהודה ושומרון וגם אחריות על פרויקטים לאומיים ובהם השירות הלאומי־אזרחי.
בהודעה שהוציאה מפלגת הציונות הדתית לאחר הסיכום עם הליכוד צוין כי תקודם "תוכנית אזרחות שווה, שתעביר את סמכויות אזרחי ישראל ביהודה ושומרון מהמינהל האזרחי למשרדי הממשלה", אבל בעניין הזה ראש הממשלה נתניהו לא היה מעוניין מאז כינון הממשלה לעשות צעדים משמעותיים, בעיקר מסיבות מדיניות ולחץ אמריקני. נושא נוסף שסוכם היה קידום האכיפה נגד הבנייה הפלסטינית בשטחי C.
שנת מבחן בתחום המשפטי
ועדת השרים לענייני התיישבות בראשות נתניהו לא קמה עד עצם היום הזה, ואולי בכך יש הישג גדול לממשלת הימין. בהיעדר הוועדה ובקידום מואץ של שרי מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית אושרו החלטות לקידום ההתיישבות, כולל הסדרת תשעה מיישובי ההתיישבות הצעירה וכינוסים תכופים של מועצת התכנון העליונה לאישור מספרים גדולים מאוד של יחידות דיור ביהודה ושומרון. כמו כן הוקמה במשרד הביטחון מנהלת התיישבות לטיפול אזרחי וקידום רפורמת אזרחות שווה לתושבי יהודה ושומרון. למרות התנגשויות שהיו לאורך תקופת כהונת הממשלה בין שר הביטחון יואב גלנט לשר סמוטריץ' עד כה הצליחו השניים בסופו של דבר לקדם גם שיתופי פעולה.
רפורמת המשפט שהפכה להיות "רפורמת לוין" שואבת חלקים ניכרים מהיוזמה המקורית של מפלגת הציונות הדתית. מי שקידם את החלקים ברפורמה שקודמו עד כה היה גם יושב ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן, שהפך לשם מוכר בכל בית בישראל.
גם במישור הביטחוני לראשונה החליט שר האוצר לבצע קיזוז כפול של כספי הרשות הפלשתינית, וכן לקזז מכספי המיסים של הרשות לשם העברתם לנפגעי טרור - מה שקודמיו לאורך השנים נמנעו מלעשות. הממשלה גם מקדמת חוק לשלילת אזרחות ממחבלים.
לצד זאת היו גם הישגים לציבור הדתי־לאומי: תקציב מוגדל לשירות הלאומי והגדלת דמי הכלכלה של בנות השירות, הוספת עשרות תקנים לרבני יישובים, העלאת שכר הבלניות והגדלה בהשקעה בזהות היהודית.
אומנם יש מי שטוענים תמיד שמה שנעשה טוב אבל לא מספיק, אבל כדאי להסתכל לאחור ולראות מה עברה ממשלת הימין מאז כינונה. חודשים ארוכים של השמצות והסתה בלתי פוסקת, ניסיון להצביע על כל דבר שנעשה - גם אם הוא טוב - כצורך פוליטי, ניסיון להצביע על הדת בישראל כבעיה וכמובן הניסיון לתייג את הממשלה כאנטי־דמוקרטית, לפגוע בכלכלה הישראלית כדי להצביע על כך שהממשלה פוגעת במדינה והרשימה עוד ארוכה.
מול הגל העכור הזה, שבמונחים פוליטיים של עשרות שנים הוא פשוט חסר פרופורציות, הממשלה העבירה תקציב, ניהלה משברים, השיגה הישגים שכמובן היה מי שניסה לגמד, ומתקרבת לסיכום של שנת כהונה ראשונה עם הרבה מאוד תהפוכות - אבל עם ממשלת ימין מתפקדת ופעילה.
שנת תשפ"ד תהיה שנת מבחן בעיקר בתחום המשפטי. נכון לעכשיו נראה שהרפורמה של השר לוין הולכת להקפאה עמוקה. נתניהו יתקשה לעבור שנה נוספת כזאת, כשהוא מבין שגם הניסיון ליצור בידול ממפלגות הימין האחרות, כדי אולי להכניס את בני גנץ לממשלה, אינו ריאלי בשלב הזה וייתכן גם שלא יהיה מעשי לאורך הקדנציה הקרובה.
הימין קיבל בממשלה הנוכחית הזדמנות להוכיח את יכולתו. בתחומים מסוימים זה עבד, גם אם לאט וגם אם חלקם עדיין לא ניכרים. בתחומים אחרים - המשפטי הוא אולי הבולט בהם - זה צלח פחות.
המטרה של הממשלה בשנה הקרובה היא קודם כול לשמור על לכידותה למרות הבדלי הגישות שיש בין חלקיה. לא צריך לאיים בפירוק הקואליציה סתם, אבל אין זה אומר שצריך לוותר על עקרונות. אם נתניהו יצליח לעצור את הרפורמה ולייצר לעצמו שקט (מה שסביר להניח לא יקרה, כי המחאה אינה נגד הרפורמה בלבד אלא נגד עצם קיומה של הממשלה והעומד בראשה), בשנה הבאה תתמקד עבודת הממשלה בעיקר בנושאים שאינם משפטיים. זו תהיה הזדמנות נהדרת להפגין עשייה מואצת עוד יותר בתחום ההתיישבות, בתחום הביטחון האישי ובכלכלה.
אם שנת תשפ"ג מסתיימת בסימן הרפורמה, בנימין נתניהו ושרי הממשלה מקווים שבסוף שנת העשייה הבאה השיח יהיה אחר ואולי גם מצב האחדות בעם יהיה שונה לגמרי.
***