הכרזתו של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן על תוכניות לבניית "מסדרון רכבות וספנות" שיקשר את הודו עם המזרח התיכון ואירופה - כולל ישראל - לא הפתיעה את המערכת המדינית בירושלים. במשך תקופה ארוכה שבה גובשה התוכנית הייתה ישראל בסוד העניינים, וקיבלה עדכונים שוטפים בעניין מצד פקידים בבית הלבן. יועצו של ביידן לביטחון לאומי, ג'ייק סאליבן, הודיע כי התוכניות כוללות את הודו, סעודיה, איחוד האמירויות, ירדן, ישראל והאיחוד האירופי.
מדובר ברעיון שמשתעשעים בו כבר כמה שנים, ואולי אחד ההוגים הראשונים שלו היה בכלל השר ישראל כ"ץ. בשנת 2017, תחת הכותרת "מסילות לשלום אזורי", הוא הציע להקים רשת מסילות רכבת שתחבר בין ישראל לסעודיה, ירדן ומדינות המפרץ. ההצעה הזאת הועברה לאמריקנים בימי ממשל טראמפ וזכתה לאהדה רבה ואף לצעדי קידום מעשיים ברמת התכנון. באופן חריג, ממשל ביידן לא גנז את התוכנית של קודמו, אלא הרחיב אותה - כמובן בשל אינטרסים אמריקניים - גם להודו. התוכנית הנוכחית כוללת לא רק מסילות ברזל אלא שיתוף פעולה שעוסק גם בתחומים כמו אנרגיה ותקשורת במטרה לייצר מסדרון כלכלי שמחבר בין הודו למזרח התיכון ולאירופה - וכל השותפים בו מרוויחים מהמהלך.
לדברי גורמים מדיניים, השקת המהלך אינה קשורה בקשר ישיר לשיח סביב נורמליזציה עם ערב הסעודית, והתוכנית תקודם גם אם לא תושג התקדמות. האמריקנים ממילא מתכוונים לרכז את התהליך, ולכן לא יידרשו פגישות ישירות בין ישראל לסעודיה - לפחות בינתיים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו לא הסתיר את התלהבותו מהמיזם. "ישראל נמצאת במוקד של פרויקט בין־לאומי חסר תקדים. פרויקט שיחבר תשתיות בין אסיה לאירופה. החיבור הזה יגשים חזון רב־שנים שישנה את פני המזרח התיכון, את פניה של ישראל וגם ישפיע על העולם כולו. החזון הזה מתחיל בהודו, עובר דרך איחוד האמירויות, ערב הסעודית, ירדן, ישראל ומגיע לאירופה.
"אני מברך על ההודעה שנמסרה היום על ידי ארצות הברית, הודו, ערב הסעודית, האיחוד האירופי, איחוד האמירויות וכן צרפת, איטליה וגרמניה. הם הודיעו על השקתו של מיזם פורץ דרך לפיתוח מסדרון כלכלי, מהודו דרך המזרח התיכון לאירופה, ואני שמח לבשר לכם, אזרחי ישראל, שהמדינה שלנו, מדינת ישראל, תהווה צומת מרכזי במסדרון הכלכלי הזה. מסילות הרכבת שלנו ונמלי הים שלנו יפתחו שער חדש מהודו, דרך המזרח התיכון ועד לאירופה, וגם בחזרה - מאירופה להודו, דרך ירדן, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות. מדינת ישראל תרתום את כל היכולות שלה, את כל הניסיון שלה, במלוא התנופה והמחויבות, למימוש פרויקט שיתוף פעולה שהוא הגדול ביותר בהיסטוריה שלנו. כל משרדי הממשלה יונחו על ידי להירתם להגשמת החלום הזה. הטלתי על המטה לביטחון לאומי במשרדי לרכז את עבודת המטה הלאומית, וגם לתאם תיאום הדוק עם ארצות הברית ומדינות אחרות, כדי שהחזון הזה יהפוך למציאות בהקדם האפשרי", הוסיף נתניהו.
הנשיא האמריקני ביידן כינה את התוכנית "ביג דיל", והוא לא מדבר רק על העלויות. למהלך הזה יש גם מטרות מובהקות שמחזקות את האינטרס האמריקני - תשובה לסין באמצעות יצירת דרך מסחר אלטרנטיבית, ותגובה גם לרוסיה, שרק בשבועות האחרונים השיקה קו רכבת שמחבר בינה לבין סעודיה ועובר דרך איראן.
גם לסעודים יש אינטרס לאחר החיבור המסילתי עם רוסיה - ליצור חיבור נוסף ולהפוך בעצם למדינה שהיא צומת מרכזי במסחר הבין־לאומי. לכן הפרויקט החדש מתאים מאוד לערב הסעודית, וייתכן שהאמריקנים רתמו אותם לנושא גם כדי שחלק ניכר מהמימון, המוערך במאות מיליארדי דולרים, יגיע מהסעודים.
מושכים את הודו מערבה
ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק ממרכז דיין באוניברסיטת תל אביב וממכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון חושב שמדובר בבשורה מעולה - גם אם ייתכן שהוצאתה לפועל תיקח זמן רב.
"בעיניי זה משקף חזון מדיני, וזו גם תשובה אמריקנית לסין. במהלך הזה אנחנו רואים שהודו ממקמת את עצמה בגוש המערבי וממצבת את עצמה עם בעלי ברית של ארצות הברית במזרח התיכון ובמיוחד עם ישראל. זו יוזמה של I2U2, כלומר גוף משותף לישראל, הודו, ארצות הברית ואיחוד האמירויות - בסיס שנוסד בשנה שעברה וגם ערב הסעודית מצטרפת אליו. זה דבר מבורך מאוד. מנסים להרים פה דבר שאפתני שגם יוכל לתרום לכלכלה האזורית", הוא אומר.
פרויקט כזה שם את ישראל במקום אסטרטגי מאוד בשרשרת שבין הודו לאירופה.
"אם נסתכל באופן מדיני, זה דבר מבורך בהחלט שיוצר שותפות נוספת בין ישראל לעולם הערבי. אנחנו הופכים להיות גורם מרכזי ולא תלויים באחרים, אלא הם תלויים בנו כגשר בין האיחוד האירופי למדינות ערב. מהלך כזה מגדיל את החשיבות האסטרטגית של מדינת ישראל".
נראה שהאמריקנים מובילים את הנושא כי יש להם שורה של אינטרסים שהפרויקט הזה מממש.
"נכון שהאמריקנים אומנם הם אלה שעומדים מבחינה פוליטית מאחרי היוזמה, אבל אפשר לומר שכל המזרח התיכון והודו ירוויחו היטב מהיוזמה הזאת. אם כל הסחורות שמיוצרות בהודו ובמדינות ערב יועמסו ויועברו לישראל וממנה, ממדינות הבלקן ועד צפון אירופה יזרום המון כסף, וכל הצדדים ייהנו".
והפרויקט הענק הזה יכול להיות מעשי? אין יותר מדי מהמורות בדרך?
"אני מעריך שלא תהיה בעיה אמיתית מבחינה ביטחונית בשום שלב של הקמת הרכבת, כי כל המדינות מסוגלות לאבטח אותה. ייתכן שהיוזמה הכלכלית הזאת יכולה להיות 'גזר' לסעודים במסגרת נורמליזציה עם ישראל, ואם זה המצב ייתכן שהדבר ייתן דחיפה של ממש למגעים".
ד"ר ינרוג'ק מעריך גם שמה שיכול לעכב את הפרויקט הוא הטינה שנוטר יורש העצר הסעודי לנשיא ארצות הברית המכהן. "להערכתי מוחמד בן סלמאן מחכה לשלטון רפובליקני, משום שהדמוקרטים נהגו כלפיו בצורה לא ראויה - מזווית המבט שלו - בעקבות רצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י. ג'ו ביידן עשה לו דה־לגיטימציה. לדעתי מוחמד בן סלמאן ימתין לעזיבת ביידן ולאפשרות שיעלה נשיא רפובליקני ויייפתח דף חדש".
מהניירות אל השופלים
החוקר לב ארן, מומחה להודו ואסיה, חושב שאם החלום שמציבה התוכנית האמריקנית יהפוך למציאות - הדבר יהיה משמעותי מאוד למדינת ישראל. "אם אכן יהיה המסדרון הזה מהודו דרך המפרציות וסעודיה ודרכנו לאירופה, ברור שזה משנה את המהות האסטרטגית של ישראל, את היחסים שלנו עם הודו, את תשתיות היחסים שלנו עם מדינות ערב הסוניות ואת תשתיות הנפט".
השאלה העיקרית היא אם החלום יכול בכלל להפוך למציאות, ואם התוכנית כפי שהוכרזה אינה נשמעת דמיונית מדי, הן בהקשר המדיני והן בביצוע בפועל. "תוכניות המגירה קיימות כבר הרבה מאוד זמן. גם כשבזמנו שר התחבורה ישראל כ"ץ פעל בכל כוחו להקמת תחנת הרכבת של בית שאן, הוא דיבר על מונחים דומים של קשירת ישראל למזרח התיכון דרך ירדן. הרעיונות קיימים כבר הרבה זמן, אבל בניגוד למסדרון הסיני דרך פקיסטן, שבו סין אומרת שהיא המממנת היחידה ונותנת הלוואות לכל הגורמים הרלוונטיים, כאן יש שותפות מורכבת של הודו, האיחוד האירופי, האמירויות, סעודיה ועומאן, ולא פשוט להכניס את כל זה לשלב יישומי מתוך שאלות של מי נותן כמה ואיך התוכנית תיושם בפועל".
ארן מציין שבכל מקרה מדובר בשלב ראשוני מאוד. "ההחלטה העקרונית נעשתה, אבל היו לא מעט פרויקטים תשתיתיים גדולים מאוד בעבר, שכשהגיעו לשלב הטרקטורים והשופלים הכול הפך מורכב יותר. כאן אנחנו בשלב ראשוני. נכון שביידן לא היה מעז להצהיר על הפרויקט בלי כמה הסכמות עקרוניות, וסביר להניח שנעשתה הכנה לקראת ההכרזה".
לדעתו, "בתוך סעודיה ומדינות המפרץ ובאיחוד האירופי, וגם בממשק בין הודו למדינות הללו, אנחנו עדיין לא עם מכחול דק שיסמן איך הדברים יעבדו, אבל זה שיש הסכמה וזה שלא תולים את הדבר בגורמים גאופוליטיים אחרים ולא מתנים את האירוע במהלך כלשהו, יש לכך משמעות. עומאן והאמירויות לא חברות ב־G-20, ובכל זאת הן זומנו להודו כדי לעסוק בפרטים הקטנים של הפרויקט, כדי שלא יהיה טרפוד מצידה של עומאן לתהליך הראשון. משום כך מדובר בצעד גדול מאוד קדימה, אבל ייקח זמן עד שנראה תשתיות לכך בשטח. התשתיות הימיות יהיו פשוטות יותר, ואילו התשתית המסילתית תהיה מורכבת הרבה יותר".
ישראל הוכרזה אומנם כחלק מהפרויקט המדובר - אך נראה כי היעד שלו הוא הרצון האמריקני לייצר אלטרנטיבה לסין. "אין ספק שזו אצבע בעין הסינית, גם מבחינת התחרות בפרויקט שהסינים מקדמים כבר כמה שנים וגם מבחינת המימון שלו. "הסינים מואשמים בכך שהם משעבדים מקומות שבהם הם משקיעים ולא שולחים צבא שלהם למשימות רחוקות. זה הפך מדינות לבעלות חוב ולפשיטת רגל כמו שקרה לסרי לנקה. למסדרון הנוכחי נכנסות מדינות עם כסף. לישראל, לארצות הברית ולהודו יש כסף, וכך גם למדינות הנפט ולאיחוד האירופי. יש כאן מסדרון שוויוני מבחינת ההשקעה הכלכלית, גם אם עדיין לא יודעים כמה ישים כל אחד כשהעבודות יתחילו", אומר ארן.
הוא גם גורס שהקשרים בין הרשות הפלשתינית לסעודיה לא יכולים לפגוע ביישום הפרויקט - אם וכאשר. "הפלשתינים לא הצליחו לטרפד את חידוש היחסים בין ישראל לסין ולהודו בתקופת יצחק שמיר, הם לא הצליחו לטרפד את הסכמי אברהם. ניתן להניח שישראל תצטרך לשלם משהו לסעודיה במישור הפלשתיני כדי ליצור לגיטימציה סעודית ליחסים קרובים עם ישראל, אבל ברור שהסכם כזה שמחזק את סעודיה והציר הסוני הוא מעל המחויבות המוסרית של הסעודים לפלשתינים".
גורם מדיני אומר לנו שאף שהתוכנית שהעלו האמריקנים נשמעת כמשהו רחוק - הרי שלארצות הברית יש עניין לקדם אותה בצורה מואצת - והדבר הובהר גם לבכירי המערכת המדינית בירושלים. השאלות שנותרות פתוחות, לפחות בינתיים, הן כמה זמן לוקח לפתח יוזמה כזו - גם מבחינת הצד הישראלי והבירוקרטיה הענפה אצלנו וגם במדינות אחרות. שאלה נוספת היא מה יעשה הממשל הבא אם יהיה רפובליקני ואם ירצה להמשיך לקדם את היוזמה. ברמה העניינית התשובה צריכה להיות חיובית. ברמה המעשית לפעמים ממשלים עושים צעדים הגיוניים פחות רק כדי לא להמשיך משהו שהתחיל נשיא מטעם המפלגה היריבה.
לדברי הגורם המדיני, "אנחנו מעריכים שכל ממשל עתידי יהיה מעוניין לקדם את התוכנית, מכיוון שמעבר ליעילותה לישראל, היא משתלבת עם אינטרסים רבים של ארצות הברית. ייתכן שהתוכנית הזאת היא גם אמירה מדינית מצד ביידן, אחרי אמירות פחות נעימות של הממשל כלפי ישראל, המביעה את ההערכה האמריקנית למעמדה האסטרטגי של ישראל ולחשיבותה".
"אנחנו בכל מקרה נעשה כל מה שנידרש לו כדי שהתוכנית הזאת תצליח, שכן היא בשורה גם ברמת היחסים בין ישראל למדינות ערב וגם ברמה הכלכלית הבין־לאומית", מסכם הגורם.
***