כמו שתשע"א תיזכר בעיקר כשנת מחאת האוהלים והדיור, כך תשפ"ג תיזכר כשנה של ניסיון המהפכה המשטרית: המחאה המאורגנת ביותר שידעה המדינה, עתירת משאבים וקמפיינים שמוערכים במאות רבות של מיליוני שקלים, בניסיון להפיל את הממשלה מיד אחרי שנבחרה. מחאה שבאצטלה של התנגדות לרפורמה משפטית יצאה נגד "הכיבוש", נגד החרדים, ובעיקר נגד ראש הממשלה והימין.
המחאה הזו חצתה את כל הקווים שהיו מקובלים קודם לכן, בעיקר את המוסכמה שלפיה מפגינים בבית, נגד הממשלה, אך לא נגד המדינה. לכן מארגניה הרימו קמפיין גם באנגלית, ומרבים להתראיין בתקשורת הזרה ולעורר לחץ על הממשלה מצד ממשלות זרות ומוסדות כלכליים בעולם.
לראשונה בהיסטוריה של המחאות החברתיות בישראל, ראשי המחאה ניתקו עצמם מהאופוזיציה, ויתרו מראש על ניסיונות השפעה פרלמנטריים, והעבירו את ההתרחשות לרחובות, לתקשורת, לבית המשפט ולמערכת הביטחון, כי בניסיון הפיכה כל האמצעים כשרים ומקדשים את המטרה.
בריאיון למגזין 'אפוך' הסבירה החוקרת סטלה מוראביטו, לשעבר אנליסטית ב־CIA, את ההבדל בין מחאה אורגנית למחאה מלאכותית, סינתטית, כשתיארה את האחרונה ככזאת שבה לא רק שהמוחים אינם משלמים מחיר על מחאתם, הם גם מתוגמלים עליה חברתית. זאת בשונה ממחאה אורגנית, שבה המוחים יוצאים באופן ספונטני ולא מאורגן נגד הריבון, ומוכנים לשלם מחיר בעבור כך, לעיתים אפילו בחייהם.
המשקיעים הזרים לא ברחו
אם נבחן את אמירות מארגני המחאה, נגלה שאחרי שני שלישים של השנה תחזיותיהם האפוקליפטיות על הכלכלה התבדו. הם תיארו בריחת כספים משמעותית מהארץ, קריסה של השקל, הורדה של דירוג האשראי ולמעשה קריסה כלכלית כוללת, שאמורה הייתה לבוא לידי ביטוי בנסיגה דרמטית בצמיחה, ובזינוק באבטלה. אך למרות שהם הצליחו לגייס חלק גדול מהמגזר העסקי למחאה, ואת חלק הארי של התקשורת, עיקר הפגיעה התבטאה בהעברת כספים מהארץ לחו"ל של הגופים המוסדיים המקומיים – קרנות הפנסיה, קופות הגמל והקרנות, בעוד המשקיעים הזרים לא דיללו את השקעותיהם בארץ. המחאה ורוח הנכאים שהנחילו מארגני המחאה לא היו הסיבה היחידה לכך, אבל התופעה הזו הייתה הגורם המרכזי לפער שנוצר בין מחירי הנכסים בבורסה בארצות הברית למחירים הנמוכים יותר בישראל.
המס על השקעות בנדל"ן בארץ המשיך להבריח את המשקיעים בתחום לארצות הברית ולעולם. המהלך שהתחיל בזמנו שר האוצר משה כחלון, המשיך לפגוע בענף החשוב לצמיחה, ותרם אף הוא להיחלשות השקל. עם זאת, כפי שבנק ישראל הודה, לא נרשמה יציאה משמעותית של כספים מישראל.
בראש השנה תשפ"ג הדולר עמד על 3.51 שקלים – 10% יותר מבראש השנה תשפ"ב, כששער הדולר היה 3.16 שקלים. כזכור, אז, כשראש הממשלה בנימין נתניהו לא היה בשלטון, אף אחד לא היה מוטרד במיוחד מהצניחה הדרמטית הזו של השקל. כעת, כשהדולר עלה מעל ל־3.8 שקלים – התחזקות של כ־8% מאז תחילת השנה – הכותרות קושרות בין הרפורמה המשפטית ובין היחלשות השקל, כאילו מדובר בתופעה שאינה מוכרת לנו משנה קודם לכן
גם סוכנות הדירוג פיץ', שפרסמה את הדוח שלה על ישראל בחודש שעבר, חתמה את פרק "הסיכונים הכלכליים של ישראל" בכך שהסוכנות מאמינה שלא הייתה בריחה של הון והון אנושי מענף ההייטק בארץ – בניגוד לכל הציפיות של ראשי המחאה והערכותיהם ההחלטיות. בסוכנות ציינו לטובה את ההתאוששות המהירה של כלכלת ישראל ממשבר הקורונה, וכתבו כי היא הפגינה איתנות שבאה לידי ביטוי בהורדת יחס החוב-תוצר של ישראל אל מתחת ל־60% - נמוך מהממוצע במדינות המפותחות וכמחצית מהיקף החוב של ארצות הברית. גם האבטלה חזרה לממדיה טרום הקורונה, ושיעור ההשתתפות בעבודה המשיך במגמת עלייה.
תחזית הצמיחה ל־2024 לפי חלק מהמוסדות העולמיים עומדת על 4.3%, ולפי ה־OECD ההערכה היא שהצמיחה ב־2024 תעמוד על 3.8% – יותר מהערכות הצמיחה הממוצעת במדינות המפותחות, וזאת בתנאי השוק הנוכחיים.
הריבית מזנקת
פרט להשפעות המחאה, שהפרשנים מגזימים בהיקפן, השפעה מכרעת הייתה לשינוי המדיניות המוניטרית בארצות הברית, בישראל ובעולם. אחרי שנים שהריבית הוחזקה באופן מלאכותי ברמה אפסית, אך צפוי היה שהמגמה הזו תתהפך והריבית תזנק. בנק ישראל עקב אחר מדיניות הבנק המרכזי בארצות הברית (הפדרל ריזרב, "הפד"), והביא לשרשרת עליות ריבית, שהביאו אותה בתוך זמן קצר מעשירית האחוז ל־4.75% בישראל ול־5.5% בארצות הברית. המהלך הזה הזניק את החזרי המשכנתאות ב־1,000 שקלים ויותר בחודש. משקי הבית בישראל ידועים ככאלה שנסמכים על הלוואות, ולכן ההכנסה הפנויה הצטמצמה באופן משמעותי מאוד, מה שהצליח לרסן את האינפלציה, אך גם פגע ברמת החיים.
הממשלה הגיבה בשורה של מהלכים להתמודדות עם הבעיה, כמו ספיגת חלק מהתייקרויות הדלק על ידי ויתור על חלק מהבלו, ביטול מכסי יבוא על החלב, רפורמה של הקלות על יבוא מקביל ויבוא בכלל. במקביל, למרות הירידה בגביית המיסים, ולמרות ההתחייבויות הקואליציוניות, ההסדר היקר עם המורים והתוספת למערכת הביטחון - הממשלה נמנעה מהעלאות מיסים על יחידים וחברות.
ממשלות רבות בעולם העלו את נטל המיסים. למשל, נורבגיה העלתה את מס העושר וגרמה לבריחה של עשירים והון לשווייץ. בגרמניה הממשלה הטילה "מס סולידריות" נוסף על מס ההכנסה, בשיעור של 19% עד 45% (על הכנסות של יותר מ־11,000 יורו בשנה). זאת נוסף על פנסיה חובה בשיעור של 10%, 8% מס בריאות, 1.5% ביטוח אבטלה ו־1% ביטוח סיעודי. בבריטניה בוטלו הקלות מס המכונות שם "מס לבעלי הכנסות גבוהות", אף שמדובר בהכנסות של מעמד הביניים.
אך למרות שבהשוואות הבין־לאומיות כלכלת המדינה נראית טוב מאוד במרבית המדדים, ישראל מובילה גם ביוקר המחיה. האתגר הזה ממשיך ללוות אותנו – אתגר פירוק המונופולים והכלכלה הריכוזית המסורתית. ישראל מובילה בריכוזיות המערכת הבנקאית, הביטוח, המזון והתוצרת החקלאית. בניגוד להמלצת הבנק העולמי לסבסד את החקלאות באופן ישיר ולפתוח את השוק לתחרות, אזרחי ישראל ממשיכים לממן את החקלאות, שחשוב לממן באופן ישיר מהקופה הציבורית.
הכותב הוא ראש דסק הכלכלה בערוץ 14
***