בשבוע שלפני ראש השנה עולה השבוע הסרט החדש 7 ברכות. סרט נפלא על השבוע של 'שבע ברכות' שהופך לקומדיה עצובה על פשעי משפחה, מחילה והחמצה.
אין כמעט עדה במדינה שלנו, מזרח או מערב, שלא סוחבת צעקה שהושתקה. דורות של מהגרים הורגלו לחנוק את זהותם ואת מכאובי העבר. הסרט הוא מכתב אהבה ופרידה לדורות האלה, אנשים חד פעמיים שלא יהיו יותר, שפות שכבר עכשיו נעלמות מהאוזן, טעמים וריחות שלא ניתן יהיה לשחזר גם אם המתכונים ישנם. אבל יותר מכך הוא סיפור אוניברסלי על "פשעי משפחה" ועל הבחירה שנתונה תמיד בידינו, אם לחיות את העבר שוב ושוב ולחפש אשמים, או למצוא בתוכנו סליחה שתאפשר לנו לחיות את ההווה.
"הסרט מבוסס על תופעה אמיתית של הלוואת ילדות בתוך המשפחה, גם במשפחה המרוקאית המורחבת שלנו, התסריטאיות. בעקבות המסע של עשיית הסרט, נחשפנו לאין ספור סיפורי הלוואה כאלה, שנשמרו בסוד, הבנו את גודל התופעה, ויותר מזה את גודל הפצע", אומרות יוצריו.
בסרט, כל הדמויות רואות עצמן קורבנות, ובאותה נשימה מגינות על המעשה ועל עוצמת הנתינה שהייתה כרוכה בו. יצאנו לדרך מצוידות באהבה עצומה לשריטות שלהן, לחשבונות, לעלבונות, למשפחתיות העוטפת, החונקת, המשביעה, במטרה לחמול, להצחיק, לחשוף ולעזור ולו במעט לאוורר את הפתולוגיות המשפחתיות.
שבע סעודות שבהן מתכנסים כל בני המשפחה עם המטען העודף שלהם, בבתים שצרים מלהכיל את העושר הרגשי והתרבותי, היה אתגר קולנועי של בניית סצנות דינמיות, כוריאוגרפיה של אוכל, של צלחות, של כיסאות, של יצרים, שהמצלמה הפכה בו לעוד דמות הנמצאת בתנועה מתמדת ועצבנית.
יוצרי הסרט והבמאית איילת מנחמי אומרים "לחבר יחד שחקנים עם נון-אקטורס בתפקיד עצמם, ולראות אותם מתגבשים למשפחה מרוקאית עד כדי טשטוש גבולות בין מציאות לדמיון, הפך לחוויה חד פעמית ויוצאת דופן שהעצימה את אופיו האותנטי של הסרט, עד כדי כך שלמביט מבחוץ קשה להחליט אם לצחוק או לבכות, ולא נותר לו אלא להתאהב.
ובסרט עצמו אנו מגלים את מארי היתה בת שנתיים כשאמה ברוכת הילדים נתנה אותה לאחותה העקרה, מנהג נפוץ באותם ימים במרוקו. ארבעים שנה מאוחר יותר, בישראל של שנות ה-90, מארי שבה מצרפת אחרי נתק ארוך כדי להתחתן עם בחיר ליבה, מובלת לחופה על ידי שתי "אימותיה".
משפחתה החמה והנרגשת נערכת למנהג "שבע ברכות", שבוע של ארוחות חגיגיות, בהן פותחים שולחן לכבוד הכלה. אבל מארי באה לפתוח את הפצע. בין טעמים משכרים מתגלים סודות ושקרים. מארי נואשת לסליחה. משפחתה בטוחה שהיא צריכה להגיד להם תודה. השבוע הופך לקומדיה עצובה על פשעי משפחה, מחילה והחמצה. 108 דקות מהנות, כואבות ומרגשות כאחד.