לקראת גיל ארבעים הרגישה ליאת פישר שהחיים מאירים לה פנים. היא מיילדת בבילינסון, המתגוררת ביישוב לשם, נשואה ללירן (44), ואם לשלוש: ליאל (18), נעמה (16) וגילי (13).
"תמיד שילבתי את הכול - את הקריירה עליה חלמתי ואת כל מה שסביבי, והגעתי לשלב בחיים בו הבנות ברוך ה' גדלו, והנה אני כובשת את העולם, ומחפשת מה עוד לעשות ובמה עוד לגעת, עושה ספורט, רצה. כבר הייתי לקראת מרתון, והרגשתי יותר טוב מאי פעם."
ואז הגיע הרעיון של אימהּ, פיני קליין, לנסוע לתאילנד יחד עם האחות הדר מילר, אשת התקשורת מערוץ 14, חברת הנפש של ליאת. כחמש שנים לפני כן, האב נפתלי נפטר מסרטן. "אבא שלי היה דמות מאוד דומיננטית בחיינו. הוא היה האבא והסבא הכי מסור בעולם, עמוד התווך של המשפחה. וזו הייתה באמת הזדמנות של שלושתנו, לבלות ביחד ולעשות טיול מרענן ומשמח".
בואו לקחת חלק בפעילות ארגון עזר מציון
כשלושה חודשים לפני הנסיעה שתוכננה לחורף, ליאת החליטה לבצע בדיקת שד בעקבות פרסומים שעלו בחודש המודעות. "קבעתי תור לכירורג, רק כדי לעשות וי. כשהוא חשד בממצא, הייתי בטוחה שהכול בסדר, ובכלל לא התרגשתי מזה. הוא אמר שכדאי לעשות בדיקות- ממוגרפיה ואולטרסאונד, אבל לא דאגתי."
בעקבות הבדיקות הללו, היא נשלחה גם ל-MRI, אבל עדיין לא חשבה שמדובר בממצאים רציניים ומדאיגים, והתוכנית לנסיעה לתאילנד עמדה בעינה. הרופאה שכנראה הבינה שמשהו לא תקין, ביקשה ממנה לעקוב אחר התוצאות מכל מקום שבו תהיה.
ליאת המשיכה בחייה כרגיל, סמוכה ובטוחה שהכול יהיה בסדר, והשאירה בקשה לרופאים - שאת התוצאות יעבירו ישירות לבעלה לירן שנשאר בארץ. "נסעתי בשמחה וברוגע, והתחלנו בטיול המהמם עם הנופים המדהימים. הייתי הכי שלווה בעולם."
כמה ימים לאחר שטסו, הדר קיבלה הודעת ווטסאפ מגיסה לירן: "הוא שאל איפה אנחנו," מספרת הדר, "לא יודעת למה - הייתה לי הרגשה, ומיד הבנתי. שאלתי אותו: 'קיבלת תשובות? הן חיוביות?', והוא ענה שכן. בנקודה הזו היינו בדילמה האם לספר לליאת ולהרוס בכך את הנסיעה, או להמשיך לבלות ולספר לה על כך רק בארץ. אלה היו עבורי 24 השעות הכי קשות בעולם. בסוף החלטנו לספר לה, כדי שלא תקבל את ההודעה דרך המייל. ומעבר לזה, חשבנו על כך שלעבור דברים ביחד, זה תמיד יותר קל. שאלתי את ליאת אם תיאורטית, במידה והתשובה הייתה חיובית, האם היא הייתה רוצה לדעת את התוצאות. היא אמרה שלא הגיוני שיקרה דבר כזה, אבל אם כן, אז היא הייתה רוצה לדעת."
כל זה קרה בחוף בפוקט, במקום הכי קסום. ליאת: "לירן התקשר באותו יום, ובישר לי וקרא לדברים בשמם. הוא לא ידע כלום, וכל אי הוודאות הייתה מאוד קשה לכולנו. התחלתי לבכות, והייתי בהלם מוחלט. היה גם פרט שהתכחשתי לו – ידעתי שמצאו שלוש נקודות על הכבד, וההבנה שלי הייתה שאם זה כך, מדובר בגרורות, ואני בתוך סיפור אחר לגמרי."
הדר זוכרת רגעים מורכבים ועם זאת עוצמתיים "ליאת הלכה לים לכמה דקות, חזרה והודיעה לי ולאמי שהיא הולכת לקבל את הבשורה הזו בשמחה".
בואו לקחת חלק בפעילות ארגון עזר מציון
רציתי להספיק לחתן את הבנות
ביום למחרת החזרה לארץ, הדיאגנוזה הראתה שליאת בסרטן שלב 4 ושלא נותר לה הרבה זמן לחיות. "לאורך כל המחלה, לא השוויתי את מצבי למצבו של אבא שלי ז"ל. אבל זה היה שלב שבו היה לי קשה מאוד, כי דיברו על כך שאין ריפוי, וזה מה ששמענו בזמנו במקרה של אבא - מה שקרה באמת במציאות."
במשך חודש, ליאת התהלכה כשהיא חושבת שימיה ספורים - מה שהתברר בהמשך כדיאגנוזה מוטעית. בינתיים, היא התחילה לשתף במצבהּ את העוקבים שלה באינסטגרם, כי החליטה לא לבזבז אנרגיות על ההסתרה. "אני לא מתכוונת לוותר על החיוך, על האופטימיות ועל שמחת החיים," היא כתבה, "אז יש דמעות, ומלא. ויש פחד - כמה פחד! אבל החלטתי, ועכשיו זה כתוב - אז תזכירו לי אם אשכח. מה שלא יהיה, זה יהיה בשמחה כמה שאפשר."
אחרי הימים המתוחים הללו, הסתבר שהאבחנה של שלב 4 מוטעית - מה שגרם לאנחת רווחה ולהקלה גדולה. "באותו רגע הרגשתי שאני מקבלת את החיים שלי בחזרה. כבר קיבלתי את האפשרות הזו- שכנראה אמות. כל הזמן אמרתי לעצמי שיש שני דברים שאני רוצה: להספיק לחתן את הבנות שלי ולפגוש את הנכדים שלי. תמיד אמרתי בעבודה שאני רוצה ליילד את הבת שלי. לא האמנתי שזה יילקח ממני. שלב 3 מדבר על ריפוי, והנה ברוך ה', אחרי כמה טיפולים עם הפרשים של שלושה שבועות, היום אני בשלב שבו אני יודעת שנרפאתי. אני עדיין בתוך הסיפור, כי יש לי עוד טיפולים לעבור, אבל הנה כבר רואים את האופק, וזה יקרה בעזרת ה' בקרוב."
ליאת הכירה את נושא הסרטן מהצד השני של המתרס: בנותיה התנדבו בעזר מציון. היא כלתה של טובה פישר, תומכת רווחה בעזר מציון, המלווה משפחות של חולי סרטן. "בוודאי שזה היה מטלטל ומשמעותי עבורה. כל חייה היא שם, תומכת בנשים, מכירה את הצד הנותן, והנה זה קורה בתוך המשפחה. את הידע והכלים שהיא מעניקה לנשים אחרות במסגרת עזר מציון, היא מעניקה גם לי. היא מאוד עוזרת ועוטפת, והידע שלה נתן לי הרבה ביטחון. לאורך כל הדרך היא נתנה ונותנת תחושה שכולה 100% בשבילי, וזה המון בכזו סיטואציה. היא חיברה אותי לעזר מציון, ובזכותה הגעתי לחוגי הריקוד שמהווים אי של שפיות עבורי - תמיכה עוטפת ברגעים קשים. בכלל, העמותה מלווה אנשים ונותנת להם את הכוח והפנאי להתרכז בהחלמה שלהם. עזר מציון נמצאת שם ברגעים הכי קשים".
הרבה מהריפוי של המחלה זו הנפש
בינתיים, ליאת המשיכה לשתף את העוקבים שלה בנעשה. היא העלתה סרטון שבו היא נפרדת מהשיער שכל כך אהבה, רגעים מלפני ואחרי הטיפולים ועוד. "לא עשיתי זאת כדי להתבלט או להתפרסם. מה שאני מעלה, זה מתוך שליחות, כי ראיתי שלא רק המכרים שלי מגיבים, אלא גם אנשים זרים, וקיבלתי הודעות מרגשות על כמה שאני מחזקת והופכת את הנושא הכבד לקליל, וכמה כוח זה נותן לאנשים. אז איך אפשר להפסיק? מעבר לזה - ראיתי בזה מזכרת, שיום אחד אוכל לחזור לתמונות ולסרטונים ולראות איזו דרך עברתי, להיות גאה בעצמי, ושהבנות שלי יוכלו לראות ולהיזכר. זה תיעוד מאוד חשוב."
הדר מבקשת לחדד: "מזמינים אותה לדבר ולהרצות, כי יש בה משהו מיוחד - הגישה השמחה שלה נדירה. היא הולכת לטיפולים מאופרת ובשיא הטיפוח, עם חיוך. זוהי השראה ענקית לכל מי שמתמודד עם כל דבר בעולם, ולא רק עם מחלת הסרטן. אין אדם שאין לו אתגר. היא גם מכניסה לפרופורציות. ניגשים אליה אנשים עם אתגרים מסוגים אחרים, ומספרים איך היא נתנה להם כוח."
ליאת מדגישה גם את נושא המודעות לסרטן השד: "דרך סיפור כמו שלי, מבינים כמה שזה חשוב וכמה שזה עלול להיות לא צפוי. הרי הייתי הבן אדם הכי חיוני שיש. נשים אומרות שהן לא הולכות להיבדק, כי הן לא אוהבות את הפולשנות שבדבר. אבל הן חייבות להבין שאם הן לא תיבדקנה, וחלילה משהו יתפתח, הן ייכנסו למסע הרבה יותר מורכב ולא נעים."
ליאת, מניסיונך ומתוך גישת החיים שלך, מה היית אומרת לאדם שמתמודד עם מחלה?
"שיזכור שהרבה מאוד מהריפוי של המחלה, כרוך בנפש. מה שנרגיש ואיך שנקרין את זה- ישפיע מאוד על מה שיקרה. למדתי את זה כבר קודם דרך היולדות שטיפלתי בהן. ראיתי שמי שהגיעה בחרדות, ודיברה על כמה שהולך להיות לה קשה- הלידה אצלה נתקעה ולא התקדמה. ומי שהגיעה ממקום של גיבורה ואלופה- הלידה שלה נראתה אחרת. אף פעם לא אמרתי שאני חולה. יש לי מחלה, אבל לא התייחסתי אל עצמי כחולה- אלה תאים שגדלו ותו לא. זה עזר לי אישית להתמודד והעניק לי אנרגיה."
ומה היית אומרת לאנשים שנמצאים בקרבתו של אדם שמתגלה אצלו מחלה?
"לגלות הרבה אמפתיה. אצלנו ביישוב, החברות מיד נרתמו. לא היה לי קל לקבל, זה לא תמיד פשוט, אבל הרגשתי מאד עטופה, וזה המון. כל אחד חווה את זה אחרת, והכלל הוא להיות הכי אמפתיים ולהבין מה החולה רוצה ומה אפשר לעשות כדי שירגיש שהוא מוקף אהבה."
הדר: "כאחות שממש חווה את זה, העצה שלי לסביבה היא לא להקטין את הדברים. לדבר על המחלה ולהבין שהיא קיימת. לא לבטל את הקושי, ועם זאת, להדגיש את נקודות האור ואת הדברים הטובים שקורים בזכות זה."
לפני מספר חודשים יצאה ליאת לטיול באיטליה מטעם עמותת עזר מציון, יחד עם עוד 42 חולות. הן נהנו מפעילות חווייתית ומשלל אטרקציות, יחד עם חיבור נשי מיוחד בין כלל חברות הקבוצה. בין נופים נפלאים, חוו הנשים רגעים של שמחה, צחוק, רגיעה, וגם של קבלת כוחות וגילוי כוחותיהן הפנימיים. חלק מהנשים הגדירו את המסע כמשנה חיים, והדגישו כי לאחריו הן אינן אותו האדם שהיו לפניו.
ליאת: "חשוב גם שהאדם עצמו יידע לקבל כי הסביבה רוצה לתת לו. בהתחלה, כשדיברו איתי על הטיול באיטליה במסגרת עזר מציון, היו לי חששות. הייתי חלשה עם בחילות, ובקושי אכלתי. אבל אמרתי שלא אגיד 'לא' לדבר כזה. באמת נסעתי מאוד חלשה ועם כל הסימפטומים, אבל השמחה עשתה את שלה, וזה היה טיול קסום וחשוב מאוד, שבו כולן מבינות זו את זו. זו הייתה נקודת מפנה אצלי, כי קלטתי שלמרות כל מה שמעכב ומאתגר ולמרות הקושי- אני יכולה לעשות זאת. זה נותן כוח ואמון בעצמי, שהנה אני יכולה."
את רואה היום את החיים אחרת?
"אין ספק שכן. אני מעריכה הכול יותר. אני רואה את הטוב. שום דבר לא מובן מאליו. אני בוכה מהטבע. עברתי גם תהליכים מדהימים עם עצמי. כמיילדת, תמיד הייתי המטפלת, והרגשתי שאני בעמדה של כוח. להפוך ממטפלת למטופלת, זה לא פשוט. הפעם הראשונה שבה הגעתי לבית החולים והמזכירה אמרה לי 'תחכי בתור', היממה אותי. כל התקופה הזאת עשיתי עם עצמי הרבה עבודה. למשל, הפרידה מהשיער, שהייתה עבורי טרגית ממש. בעקבותיה, לא אהבתי את עצמי, ועשיתי לעצמי תרגיל: בכל בוקר הייתי קמה, מביטה במראה, ואומרת לעצמי: 'אני אוהבת אותך', ופתאום הרגשתי שאני אוהבת את עצמי ללא תלות בדברים חיצוניים, בצורה נקייה."
בואו לקחת חלק בפעילות ארגון עזר מציון