הניסיונות שעוברים על הילדים שלנו קשים פי אלף מהניסיונות שעוברים עלינו. כאמא אני חווה את מה שעובר עליהם בלי הסייעתא דשמיא שהם מקבלים, בלי כל ההגנות שיש להם בנפש, רק מסתכלת על הקושי ולוקחת ללב הרבה יותר מדי. בראש השנה התארחה אצלי חברה יקרה ששיתפה אותי בניסיון מאתגר שעברה עם הבת שלה – ולמדתי ממנו המון. וכך היא סיפרה:
"הבת שלי הייתה נשואה כבר שלוש שנים ועדיין... לא זכתה לבשורות טובות. השתדלתי באמת, בכל כוחי, להסתכל לכיוון אחר, לא לעשות חישובים של חודשים וזמנים, לא להיכנס לתוך הפצע שלה, במיוחד שהיא ממש לא הייתה מעוניינת שאעשה זאת. אבל הלב, הלב שלי לא הצליח להיות ממושמע, לא שמע בקולי. כמעט בלי לרצות ספרתי שבוע ועוד שבוע, הצצתי עליה מהצד כשנדמה היה לי שהיא לא רואה, רק להביט ולבדוק אולי כן יש משהו חדש... לשאול מפורשות כמובן לא העזתי, אבל לא הצלחתי לעצור את זרם המחשבות הקשות. מה שהפך את המצב להרבה יותר קשה היה המשבר שהגיע יחד עם ההמתנה. הבת שלי הלכה ודעכה מול עיניי. היא לא עבדה וגם לא הסכימה לחפש עבודה, ישנה כל יום עד שעה מאוחרת מאוד, עלתה במשקל ובאופן כללי נכנסה לדיכאון. ראיתי שגם לחתן שלי קשה מאוד, אך מכיוון שהוא טיפוס סגור הוא לא דיבר על כך איתנו ורק שקע בעצמו ובכאבו.
"ניסיתי לדבר איתה, אבל זה לא עזר. היא הפכה להיות רגישה בצורה כמעט לא הגיונית. כל הערה הכי קטנה וכל דיבור הכי פשוט הקפיצו אותה, היא לא הסכימה שנדבר עליה או שנעיר לה. כשניסיתי להסב את תשומת ליבה למצב שלה ולשאול איך אפשר לעזור לה, להציע כל מיני רעיונות והצעות ייעול, היא התנגדה בכל תוקף ולא אפשרה לי להתערב. הצעתי לה גם לקבל עזרה נפשית וזה היה עוד יותר גרוע. היא לא הסכימה לשמוע על כך וכעסה עליי שהעזתי להציע זאת. אין לתאר את התסכול והקושי שעברתי. היא מילאה את מחשבותיי ללא הרף ותחושת חוסר האונים וחוסר היכולת לעשות משהו למענה עמדה להטריף את דעתי. לא הפסקתי להתפלל עליה כמובן, לבקש מאחרים שיתפללו עליה, אם היא לא עושה סגולות - לפחות שאני אעשה...
"התפללתי הרבה להשם שיושיע אותה, והאמת? באיזשהו שלב התחלתי להתפלל אליו שיושיע גם אותי. הרגשתי שאני ממש נהרסת מהניסיון הזה, לוקחת אותו הרבה יותר מדי ללב, נכשלת פעם אחר פעם ובעיקר - מתוסכלת כל כך!"
למצוא את הטוב
ותפילתה נענתה. וכך היא המשיכה לספר:
"הגיעה אלינו לשבת משפחה מקסימה שלא הכרתי, חבר של בעלי ואשתו המיוחדת – לאה. מהרגע שאני ולאה נפגשנו היה לנו חיבור חזק ביותר. מצאתי את עצמי משוחחת איתה כל השבת, ולאחר מכן המשכנו בקשר טלפוני. לאה סיפרה לי לפי תומה על ניסיון קשה שהיא עוברת עם הבן שלה, והדברים שהיא סיפרה לי היו בשבילי כמו תשובה משמיים על הניסיון שלי, וכך היא אמרה:
"'גיליתי שהקושי העיקרי שלי הוא שאני תולה את כל האושר שלי, את כל החיות והכוחות שלי בעובדה שהוא כבר ישתנה וייגאל. הפעלתי עליו לחץ אינסופי שהוא יזוז, שיתקדם, שיצא מהתקופה הקשה – והכול בעצם כדי שאני כבר ארגיש בסדר. בנוסף לכך, לא ראיתי שום טוב בו, כל הזמן חיפשתי עוד ועוד סימנים עד כמה המצב שלו קשה ונורא וממש נהרסתי מזה. עד שיום אחד אמרתי לעצמי: לא עוד. עזבתי אותו לגמרי במחשבה. הפסקתי לראות את הרע שלו, הפסקתי לחפש עד כמה קשה ורע לו והשתמשתי במידת הביטחון. בורא עולם הוא זה שברא את בני ואת הקושי שלו, והוא זה שיעזור לו לצאת מזה. כשדיברתי איתו רק אמרתי לו מילים של אמון – אין לי ספק שאתה יכול להתגבר, אין לי ספק שזה עוד יעבור. שידרתי לו ולעצמי לא פחות – הילד שלי מתמודד עם ניסיון, וזה לא קל, אבל זה מה שצריך לעבור עליו. הוא לא מסכן ואני לא מסכנה והאושר שלי בשום פנים ואופן לא תלוי בזה שהוא ייצא מזה'.
"דבריה פקחו את עיניי. הרגשתי שזה בדיוק מה שאני עוברת עם הבת שלי. נכנסתי למקום של קטנות הדעת ומסכנות, ראיתי רק את הרע, לא האמנתי בטוב שלה ולא האמנתי בהשם. רציתי רק שהכול כבר יסתדר, כי אני לא יכולה לשאת את זה יותר.
"את השינוי עשיתי קודם כול בלב שלי פנימה. עודדתי את עצמי שלמרות שזה ניסיון קשה כאמא, אני מסוגלת לעבור אותו ואני לא מסכנה. אמרתי לעצמי מילים טובות, החמאתי לעצמי בכל פעם שהצלחתי להתגבר על התאווה לשקוע במחשבות הרעות. קיבלתי על עצמי קבלה למענה אבל לא בצורה היסטרית, חיזקתי את עצמי בביטחון ובאמונה והפסקתי לגמרי להסתכל על הרע של הבת שלי. לעומת זאת, כל נקודה טובה שכן ראיתי – ציינתי בפניה בקול. אפילו דברים ממש קטנטנים. והתוצאות לא איחרו לבוא! ברגע שחיפשתי טוב – ראיתי. ברגע שעזבתי את הרע שלה – משהו נרגע גם בה. היא הייתה פחות קוצנית, פחות מרוחקת. אפילו יצא לנו לנהל שיחה טובה ופתוחה והיא שיתפה אותי בקשיים שלה. אחרי כחודש היא מצאה עבודה והתחילה לעבוד. השינוי והיציאה מהמשבר היו איטיים מאוד, ואני השתדלתי כמה שפחות לקחת חלק בזה וכמה שיותר לעודד ולהאמין.
"כיום, כשאני מחבקת את נכדי המתוק, אני חושבת לעצמי שההמתנה הארוכה עד בואו הביאה לנו כל מיני סוגים של מתנות, אבל אותי היא לימדה יותר מהכול איך להיות אמא".
חזה עוף אפוי במילוי פטריות
המנה הנפלאה הזאת מלווה אותי כבר שנים. היא קלה כל כך להכנה, מרשימה וטעימה במיוחד. מלית נפלאה וריחנית של פטריות, פירורי לחם ועשבי תיבול מעלה את חזה העוף לרמה חדשה של טעם. גם צורת המילוי פשוטה במיוחד והאפייה בתנור יחד עם הרוטב המתקתק משלימה את המתכון כולו למנה שראויה לעלות על שולחן השבת והחג.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן טיגון:
15 דקות
זמן אפייה:
20 דקות
6 מנות
12 פרוסות שניצל חזה עוף, נקיות משומן וסחוס
ביצה טרופה
חצי כוס פירורי לחם או פנקו
2 כפות שמן זית
למלית:
בצל בינוני קצוץ דק
3 כפות שמן זית
סלסילת פטריות טריות קצוצות
3 שיני שום כתושות
2 כפות פטרוזיליה קצוצה
2/3 כוס פירורי לחם
מלח ופלפל
לרוטב:
רבע כוס יין אדום
2 כפות סילאן או דבש
מלח ופלפל
מכינים את המלית: מחממים מחבת על אש גבוהה, מוסיפים את שמן הזית והבצל ומטגנים ומערבבים מדי פעם במשך 3 דקות. מנמיכים את האש וממשיכים לטגן ולערבב מדי פעם עוד 10 דקות. מעלים שוב את האש ומוסיפים את השום הכתוש והפטריות הקצוצות. מתבלים במלח ופלפל ומערבבים. מטגנים שתיים־שלוש דקות עד שכל הנוזלים מתאדים. מסירים מהאש, מוסיפים את הפטרוזיליה הקצוצה ופירורי הלחם ומצננים מעט.
מכינים את חזות העוף: מחממים תנור לחום של 200 מעלות. מרפדים תבנית בינונית בנייר אפייה. עוברים על חזות העוף, ואם הם עבים דופקים עליהם מעט בעזרת פטיש שניצל כדי לשטח אותם. לוקחים פרוסה ראשונה של חזה עוף ומסדרים לאורכה פס של מלית. מגלגלים את חזה העוף על המלית כמו רולדה לקבלת גלילה. מניחים את גלילת העוף בתבנית וממשיכים להכין את כל הפרוסות באותה צורה. כשכל הגלילות מוכנות בתבנית, מערבבים יחד את חומרי הרוטב ויוצקים מעל חזות העוף. לבסוף מורחים על חזות העוף בחלקם העליון ביצה טרופה ומפזרים פירורי לחם, יוצקים את שמן הזית באופן אחיד על כל החזות ומכניסים לתנור החם. אופים במשך 20-15 דקות, עד שהעופות מזהיבים.
להגשה: חוצים את החזות בצורה נאה כדי שיראו את המלית היפה שבתוכם, יוצקים כף או שתיים מהרוטב שהצטבר בתבנית ומגישים.
אם רוצים להגיש בשבת או בחג – לחימום על הפלטה חשוב לשים את המנה על כלי שני ולא ישירות על הפלטה, כדי שיישמר חם אך לא יישרף.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com
***