לפני כמה ימים פורסם בכאן 11 תיעוד נדיר של חתונה ברמת הגולן, ברקע שריקות הפגזים של מלחמת יום הכיפורים.
מה שנשמט כנראה מעיני העורכים הוא שהרב המקדש בסרטון הוא הרב ישראל אריאל (84), רב פיקוד צפון בזמן מלחמת יום כיפור, לשעבר ראש ישיבת ימית וכיום ראש מכון המקדש ואחד מחשובי הרבנים בציונות הדתית.
"טיפלנו בחיים והיו גם חתונות, ואגיד עוד יותר מזה, קידשתי חתן שלא חזר מהמלחמה. התחתן, רקד קצת בחתונה ולא חזר", משחזר הרב ישראל אריאל בשיחה עם 'בשבע'. במקרה שפורסם בכאן 11 הרב אריאל אומנם נזכר בערגה, אך בפיו ביקורת לנוכח העובדה שכיום הזוג חי בארצות הברית. "כל הכבוד ויפה שהם התחתנו בתוך הקרב, לא הקרב עצמו אלא על אחד המעוזים הקדמיים מול סוריה, התעוזה היא החשובה והיא בעלת הערך", מדגיש הרב. "הם זכו שהם חיים והוא מסר את נפשו בגולן. אבל הירידה אחר כך לחו"ל, לא יכולה שלא לגרום לאכזבה. איפה הרצינות שלנו? אתה לוחם על החיים של עם ישראל בארץ ישראל, אז תתרום לחיים של העם הזה גם אחרי שנגמרה המלחמה. איפה כל הערכים? העיקר זה הערכים, לא האנקדוטות. בלי לזלזל במשהו, הם עשו דבר גדול ויבורכו".
הטיפול ב"חיים" במלחמה כלל גם דאגה גם לארבעת המינים וחזנים לחגים. "ברגעים האחרונים, ממש סמוך למלחמה, שלחו לנו בחופזה בחורי ישיבות הסדר, חלק מכרם ביבנה וחלק מישיבות אחרות, לתגבור ביחידות השונות שיופיעו בתור חזנים. אנשים שיחזקו את האווירה במוצבים השונים", הוא מספר. למרבה הצער, אחדים מהם לא חזרו מהמשימה. כשהרב אריאל הגיע למשימת חיפוש חללים בחרמון, הוא מצא חיילים שהתגייסו לסיוע בתפילת החג ונפלו במוצבים. "התחלתי לחפש מתחת לשלג אם יש חללים ומצאתי אנשים ששלחתי אותם להיות חזנים במוצבים. חלק מהם שהיו בחרמון, מאנשי כרם ביבנה, הלכו לשבי בדמשק ועינו אותם תשעה חודשים, חלקם חזרו שבורים לכל החיים. בין השבויים היה בני מזוז, לימים רופא חשוב ומנהל מחלקה בביקור חולים שלצערנו נפטר לאחרונה". הרב אריאל הרגיש את יום הכיפורים לנגד עיניו. "טיפלנו בכל אחד והיו תוצאות לכאן ולכאן, מי לחיים ולמי למוות, ה' ישמור".
האתגר כרב פיקוד צפון היה גדול, כאשר תחת אחריותו נכנסו ברגע אחד עשרות אלפי חיילים. "מדובר היה יחסית בפיקוד קטן, ועם פרוץ המלחמה זה הפך לטיפול ברבבות חיילים שצריכים ארבעת המינים. בלית ברירה פשוט הרמתי טלפון לאחד הרבנים הצבאיים שגר בבני ברק. הערתי אותו באמצע הלילה. 'כבוד הרב, אני שולח לך שתי משאיות, הן בדרך אליך הביתה. אתה דואג לשלוח אלף לולבים, אתרוגים, הדסים וערבות'. הרב אמר לי: מאיפה יש לי? אמרתי לו: האחריות עליך. המשאיות בדרך, בבוקר אתה ממלא אותן ומחזיר אותן. באותה העת בבני ברק כולם היו במקלטים, הייתה האפלה והיה חושך".
הרב אריאל מציין כי למשלוח ארבעת המינים הייתה השפעה חזקה על הלוחמים. "היה יהודי הסדרניק באחד הטנקים הקדמיים, שמרגע שנכנס לטנק הוא לא יצא ממנו עד אחרי המלחמה. במשך שבועות הוא נלחם. הוא פגש אותי וסיפר שהלולב והערבה הגיעו בהושענא רבה, הם היו יבשים אבל בשבילו זה היה תחיית המתים. צריכים להבין את משמעות הדבר למורל של האנשים במלחמה, איזה חיזוק זה נתן להם לדרך. אלו רק דוגמאות של חלק מהפעולות שפעלנו".
"סרקנו משבצת משבצת"
עד רגע פרוץ המלחמה הרב אריאל לא שיער שאירוע כזה עומד לפתחו. "בהתחלה חשבתי להביא את הילדים אליי לבסיס צבאי נחמד כי אשתי הייתה אחרי לידה", משתף הרב אריאל ומפרט: "הייתי עם חטיבה 7 מהדרום במוצב בגולן, עם הרבה מאוד הסדרניקים, ועברתי לפני התיבה במוסף של יום כיפור. כשאמרתי 'כתר' היה דממה, אין קול ואין עונה, אני מסתכל ורואה שבית המדרש ריק. רצתי לשטח היכן שהיו הטנקים ושאלתי: איפה המפקד? קפצתי על הטנק שהוא היה בו, ושאלתי את המפקד אביגדור קהלני: למה אתה לוקח את החיילים? אנחנו באמצע תפילת יום כיפור. קהלני ענה לי: תסתכל על השעון, עוד מעט שתיים ונפתחת מלחמה על מדינת ישראל, אנחנו צריכים לצאת עכשיו לחזית.
"קהלני לקח תפוח עץ, עמד בפני החיילים ואמר: אני נוהג לצום אבל הפעם אני יוצא לקרב, אני אברך ואתם תאכלו. 'ברוך אתה ה'... בורא פרי העץ', ואכל. הוא ציווה על כולם ללכת למטבח ולאכול צהריים כדי שיהיה להם כוח להילחם. אחר כך חזרתי לראשי הפיקוד שישבו במחנה נפאח, ראיתי את אלוף הפיקוד נכנס לבונקר ואני שומע אותו אומר: 'רמת מגשימים תענו', אין קול ואין עונה, כולם בבית הכנסת. 'נוב, תענו', כולם בבית הכנסת. אז הוא שלח אוטובוסים לפנות את כל היישובים כדי שחלילה הסורים לא יהרגו את כולם. אחר כך, שעות שעות לתוך המלחמה, אמרתי ליצחק קופמן: אנחנו נתקע בשופר עם כל ישראל בכל בתי הכנסיות שתוקעים בשופר, אנחנו ניזכר בשופרות של יריחו שהיו בסוף שופרות של ניצחון. שמעתי אחר כך את אלוף הפיקוד אומר לדדו הרמטכ"ל: 'מה נשמע, אין לי קשר עם חרמון, יש כמה מוצבים שנפלו ועוד מעט ננפנף אותם'. רק שלצערנו בסוף לא נפנפו".
נושא חשוב נוסף שבו עסק הרב הוא מבצע ענק לאיסוף החללים, לוחמי צה"ל ולהבדיל חללי האויב, לאחר תום המלחמה. "מדובר במבצע היסטורי שהוא התגשמות הנבואה ביחזקאל. אז לא היו פלאפונים ולא היה קשר עם הבית. הבן לא מצלצל, אין ממנו שום תשובה, אין דרישת שלום ואין מכתב. כך קרה לאלפי חיילים בצפון, כל הארץ צעקה. האשימו את הרבנות שאנחנו לא מטפלים נכון בחללים כאילו אנחנו בעלי המלחמה", אומר הרב אריאל.
"פגשתי את אלוף הפיקוד והוא אמר לי: מהדיווחים שאני מקבל נדמה לי שיש מאה־מאתיים חללים יהודים. אמרתי לו: ביחידות יש לפחות 500 הרוגים. הוא כמעט התעלף ושאל: מה אתה מציע? אמרתי שאני הולך להגדיל את היחידה במתנדבים, חלקם אזרחים וחלקם מתנדבים מהיחידות שהתפזרו. אנשים קיבלו מנופים ומסורים כדי לנסר את המשאית ולהוציא את הנהג משם. כשהצעקה הלכה וגדלה, אמרתי לאלוף הפיקוד: תן לי גדוד שלם לסרוק השטח מהחרמון, רמת הגולן ועד לירדן. 'אתה יודע מה? אמרת גדוד, אתה מקבל', הוא אמר. הגדוד סרק את השטח משבצת משבצת מהחרמון, ולאט לאט גילו חללים, ובזה הגשימו נבואה ביחזקאל שאומרים בהפטרה של חג הסוכות: 'ואנשי תמיד יבדילו, עוברים בארץ, מקברים את העוברים את הנותרים על פני הארץ לטהרה'".
הרב אריאל מספר על המבצע המורכב והטעון רגשית. "ברגע שהתחלנו לסרוק את הרמה הצלחנו לאסוף אלף חללים שנפלו והבאנו אותם לבתי קברות ארעיים, חלקם היו שרופי בתוך טנקים. ברוך ה' לא נעדר איש, כולם הובאו לקבר ישראל. אלא שבנבואה נאמר מקום מיוחד בבית קברות גוג: 'והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל גי העברים קדמת הים'. התרגום יונתן מפרש שהמקום המצוין הוא מזרחית לים גינוסר. כלומר, מזרחית לים כנרת תהיה מלחמה ושם יקימו בית קברות גדול של החללים. 'וקברו שם את גוג' למען טהר את הארץ. בסוף המלחמה הוציא הרב שלמה כשר, בעל 'תורה שלמה', ספר על מלחמת יום כיפור ומלחמת גוג ומגוג, וכשציטטתי לו את הנבואה הוא הדפיס את הספר מחדש עם התוספת הזאת. מתשרי עד חודש אייר, שבעה חודשים אספו את החללים כולם והביאו אותם לקבורה, כפי שכתוב בנבואה 'שבעה חודשים יחקורו'. הגיעו כל הטלוויזיות מכל העולם, ואמרו שאין דבר כזה בכל העולם שצבא קובר את האויבים שלו בצורה מכובדת. מי שחושב ואומר 'טוב, הלכו, קברו', לא ראה בחיים שלו מה זה מת שמוטל כמה חודשים בשדה, בגשם ובשלגים עם תולעים וריקבון. רימה ותולעת פשוטו כמשמעו. אי אפשר לגשת ולהריח, אתה מרגיש את זה ממרחק מאות מטרים".
בהתחלה, בשל המורכבות להתקרב לגופה בשילוב הרגשות השלילים כלפי האויב, חלק מהגדוד לא שש להשתתף באיסוף חללים של האויב. אך הרב אריאל הפציר בהם. "בהתחלה היו שאמרו שהם לא מוכנים לקבור את האויבים שלהם. היה מתנדב יהודי בשם אבינועם וינוגרד, קצין ברבנות הצבאית, שגייס קבוצה שלמה שאספו קרוב לאלף חללים סורים שקברו אותם בבית קברות מסודר".
כדי לדרבן את החיילים גם לפני המלחמה וגם בתוכה הקריא הרב אריאל את הנבואה המדוברת. "כשהחיילים לא רצו בתחילה הקראתי להם את הנבואה, ואמרתי להם: נביא אותם לקבורה וכך נהיה אחרי גוג ומגוג, כדאי לנו לבצע מה שכתוב והלוואי שזו תהיה המלחמה האחרונה, ואכן הם התנדבו ועשו, בגבורה גדולה. לא כל אחד מסוגל לעמוד בזה. הם גילו נאמנות גדולה, והיה לשם ולכבוד. גם כמה חודשים לפני המלחמה, כשהייתה כוננות והיה תרגיל, הקראתי לאנשי הקבורה הפיקודית את הנבואה ואמרתי להם: איפה נקים את בית קברות לחללי האויב? מזרחית לים גינוסר".
תזכורת מבית המקדש
מה ההבדל בין מלחמת ששת הימים, שבה אתה השתתפת בכיבוש ירושלים, ובין מלחמת יום הכיפורים שהסתיימה באווירת נכאים? האם אווירת הנכאים הזאת הייתה מוצדקת, ובאופן כללי איך השפיעה המלחמה עליך, על תפיסת עולמך?
"בששת הימים זו הייתה מלחמה שנגמרה בתוך ימים אחדים, בתוך 48 שעות הגענו לירושלים. האם היה לנו קל שהגענו להר הבית ולכותל? נהרגו 180 צנחנים, הייתי צריך לטפל בהרוגים ובפצועים, הגבורה הגדולה היא שידענו כולנו לתרגם את הצרה גם לניצחון. כשהגעתי לכותל התפללתי מנחה ואמרתי תחנון, ופתאום צעקה מהרב גורן: הלל! הוא הרב הראשי לצה"ל והוא ידע לתרגם נכון את המציאות. יש צרות, יש כאב, יש הרוגים, אבל אנחנו זכינו למה שלא זכו אלפיים שנה", מתאר הרב אריאל את מלחמת ששת הימים, ועובר למלחמת יום הכיפורים: "בשבעת החודשים שאחרי המלחמה היו אלפי הלוויות. הכאב הזה ליווה את המשפחות ואת העם. ולא רק זה, התחילו הפגנות נגד הממשלה ואמרו שראש הממשלה צריכה להתפטר. החיילים שחזרו מהחזית אמרו שהיה מחדל והיה פה בהחלט כאב גדול, ולאט לאט הפצעים נתפרו. אבל כמו כל פצע, נשארה צלקת והתגברו. כמו כל דבר בעם ישראל, מתוך צרה - פדות ורווחה".
הרב אריאל עובר גם למישור האישי. "על כל אחד המלחמה השפיע בכיוון שלו. מבחינתי זו הייתה השנה החמישית בצבא בתור רב פיקוד, והחלטתי לחזור לעולם התורה. הייתי רב בעמק יזרעאל ובשדה יעקב, ואז החלטתי שאני עובר לעולם אחר, עולם התורה. למה? אני אחד משבעת ההסדרניקים הראשונים, אבל במלחמה ראיתי פתאום גדודים שלמים של בחורים עם זקנים, ראיתי פתאום את ההשפעה של ההסדר איך הוא מצמיח דור של בני תורה, אז אמרתי: אני סוגר את העסק בצבא והולך להצמיח בני תורה, הדבר נוגע לי. ואכן הקמנו את הישיבה בימית שמנתה 150 תלמידים ואברכים מתוך מגמה להפריח את ארץ ישראל וסיני, וגם את הישיבה באופירה, ישיבה שנייה שהקמנו סמוך לנסיגה. מהמלחמה בכל זאת יצאה רוח חדשה של התאוששות ויצאנו ליישב את סיני, לא כמו המציאות המטורפת היום שכל חצי יישוב או איזו סככה בגבעות צריכים אישור ממשלה. אז היה הפוך - הרחיבי מקום אוהלך, פשוטו כמשמעו, 17 יישובים קמו על חולות סיני וימית עם תוכניות לרבע מיליון תושבים. גם הציבור הדתי־לאומי התחיל לפרוש כנפיים והיה בהחלט חלק מההתגברות על הכאבים של המלחמה. הייתה פריחה מסוימת אחרי המלחמה, עד שבאו 'חכמי השלום', הרסו את המדינה, הביאו מלחמות ותפרו הסכם שלום עם מצרים וחתכו את ארץ ישראל".
מדוע לדעת הרב מלחמת יום הכיפורים פרצה דווקא ביום הקדוש הזה?
"עלינו ארצה, גירשו אותנו מהמקדש וכעת חוזרים למקדש. אחרי ששת הימים הקב"ה חיכה כמה שנים לחידוש עבודת הכהן בגדול ביום הכיפורים, אבל זה לא קרה. אז באותה שעה שנכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים יש חרון אף ונפתחת המלחמה על מדינת ישראל. הלוואי שהיינו לומדים את הלקחים עד היום, מה עם עם ישראל? איפה אנחנו? בתרדמה. אנחנו ישנים מבית המקדש, לכן מדי פעם הקדוש ברוך הוא עושה לנו השכמה. חלק מהתשובה שכולנו צריכים לעשות, אין מנוס מכך, הוא מה שהרב קוק אמר: מדינת ישראל איננה מדינה בלי מקדש. אם אתם רוצים לבנות מדינה בלי מקדש יהיו לכם תזכורות מדי פעם כולל המריבות הפנימיות".
יחד עם כל הכאב של הרב אריאל על העדר המקדש הוא מסיים את השיחה באופטימיות: "אנחנו בדרך לבניית עם ישראל בצורה הנכונה שלו. הצמיחה של הציבור והסטטיסטיקות של בתי הספר שבהם לומדים שומרי תורה ומצוות, וכן הפריחה של הישיבות מכל הציבורים, מראה על הבריאות הרוחנית של העם היהודי. אפשר להפגין ולצעוק ולדאוג, תחת היריקות הללו השגשוג הולך ופורח. השופטים מרגישים מה הולך להיות, לקראת מה הדברים הולכים. סוף הכבוד לבוא וסוף תורת ישראל לנצח. גם השופטים יבואו לבתי הכנסת, וגם יבואו לפיד וגנץ. כשיבנו את המקדש כולם ירצו להיות שותפים, להתפלל ולהתכבד. היום הזה הולך וקרב. אנחנו מתפללים שנזכה לראות בעינינו את הגאולה השלמה של עם ישראל".
***