מחאה או לא מחאה - בנימין נתניהו הוא עדיין מותג בעיני הציבור האמריקני, כזה שכנראה גם המחאות נגד הרפורמה המשפטית לא יוכלו למחוק.
לביקורו הנוכחי בארצות הברית יצא נתניהו עם שתי מטרות: האחת, להביא לפגישות מדיניות משמעותיות שבשורות בצידן, כולל עם הנשיא האמריקני, והשנייה, לא למעוד ולא להביא לעוד חיכוכים עם המחאה. אלא שנתניהו עורר סערה כבר בצאתו מהארץ, כשנשאל על ההפגנות נגדו וענה: "שום דבר לא מפתיע אותי. מי שמארגן את המחאה הזאת מצויד בכסף רב. אלה הפגנות ממומנות ומאורגנות שפורמות את כל הגבולות. הן הביאו לכך שחסימת צירים זה דבר נורמלי, שהטרדות אלימות של אנשי ציבור זה דבר לכאורה נורמלי, שסרבנות זה דבר נורמלי. לכן כשהם הולכים ומוציאים את דיבתה של ישראל בפני האומות, זה גם נראה להם נורמלי. לי זה לא נורמלי, כשהייתי ראש אופוזיציה מעולם לא עשיתי את זה".
עוד אמר נתניהו: "זו הפעם ה־12 לדעתי שאני הולך להופיע באו"ם כראש ממשלה, תמיד היו הפגנות לטובת ישראל ונגד ישראל. אבל הפעם אנחנו רואים הפגנות נגד ישראל על ידי אנשים שחוברים לאש"ף, איראן ואחרים. שום דבר כבר לא מפתיע, אבל זה לא ימנע ממני לייצג את ישראל בגאון ובצורה הטובה ביותר עבור כל אזרחיה", הוסיף בהתבטאות שקוממה עליו את מנהיגי המחאה ואת ראשי האופוזיציה וחבריה, שכמובן לא פספסו הזדמנות להשתלח בראש הממשלה.
נתניהו, שרצה להגיע לפגישה עם נשיא ארצות הברית עם כמה שפחות תקריות מסוג זה, מיהר לפרסם הבהרה עוד ממטוסו, וכך מסרה לשכתו: "כשראש הממשלה השתמש במילה 'חוברים', הוא התכוון לעובדה שבזמן שראש ממשלת ישראל ייצג את מדינת ישראל בבימת האו"ם, יפגינו במקביל לתומכי אש"ף וה־BDS אזרחים ישראלים - דבר שלא קרה מעולם". עוד הוסיפו בלשכת נתניהו: "יש לקוות שהמפגינים הישראלים ייקחו לפחות כמה דקות להפגין גם נגד אלא ששוללים את זכות קיומה של מדינת ישראל".
אלא שלצד הביקורת מצד שמאל, בממשלה היו גורמים שחיזקו את נתניהו. כך למשל יושב ראש מפלגת הציונות הדתית, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', גיבה את ראש הממשלה ואמר: "פעם הייתה כאן ממלכתיות. היה ברור שמתווכחים ומפגינים בבית, אבל כשראש ממשלה יוצא בשליחות כולנו לייצג את ישראל בחו"ל - כולנו מגבים אותו". לדבריו, "המפגינים בחו"ל הם אכן פעילי BDS שפוגעים בישראל, והתמיכה שהם מקבלים מגנץ ולפיד מוכיחה שגם הם חצו את כל הקווים האדומים והפכו לאופוזיציה למדינה, תתביישו לכם".
מרדפים אחרי ראש הממשלה
בינתיים יצרו מובילי המחאה שני מייצגים - האחד על חומות כלא אלקטרז המפורסם, ובו כתבו: "ברוך הבא לאלקטרז ביבי", כדי לרמוז כמובן על משפטו של ראש הממשלה, והשני היה הקרנת תצוגת מחאה על בניין האו"ם עם הכותרת "אל תאמינו לו". יש לציין שלמרות הניסיונות לצייר תמונה כאילו הימין מחה כך בעבר נגד ראשי ממשלות בזמן ביקורם בארצות הברית - הרי שאין שום תקדים בהיסטוריה להפגנות מסוג זה, למרדפים אחרי ראש הממשלה לכל תחנה בביקור ולניסיון לייצר דה־לגיטימציה לראש ממשלה מכהן במדינה זרה מצד גורמים ואזרחים ישראלים.
שגריר ישראל לשעבר בארצות הברית ד"ר מייקל אורן אמר השבוע כי ייתכן מאוד שהגעת "מחאת קפלן" לארצות הברית היא צעד אחד יותר מדי, ואף ציין בריאיון לעיתון 'מעריב' כי "המפגינים חשים רוח גבית מהממשל". "עצם קיום ההפגנות הוא בעייתי. היות שהממשל היה גלוי מאוד בביקורת שלו כלפי ממשלת נתניהו, אז המפגינים מרגישים שהם מייצגים את דעת השלטון והמפלגה הדמוקרטית", הסביר אורן, ונראה שהוא בעצם נגע בנקודה העיקרית. המוחים נגד הרפורמה כבר מזמן לא מתעניינים ברפורמה. היא גם לא באמת על סדר היום, נכון לעכשיו. המפגינים טסו עד ארצות הברית, בלי להיכנס לשאלת המימון (וזו שאלה כבדת משקל), בעיקר כדי לייצר דה־לגיטימציה לראש ממשלה מכהן ולממשלתו - באופן שחורג מכל גבול שאי פעם היה נהוג בציבוריות הישראלית.
השגריר לשעבר יורם אטינגר, שכיהן בתפקיד קונסול וציר בשגרירות ישראל בארצות הברית, מעריך שהמחאות הישראליות אינן מעניינות את הציבור האמריקני וגם לא מרשימות את הממשל - אלא שהוא יכול להשתמש בהן כמנוף לחץ על ראש הממשלה. "הדבר העיקרי שחובה להבין הוא שבארצות הברית יש אמרה: 'הכול פוליטיקה - והפוליטיקה כולה מקומית'. ההתעניינות של האזרח האמריקני וסדרי העדיפויות שלו, להוציא מיעוט קטן, הם בנושאים מקומיים, הרבה לפני נושאי חוץ וביטחון, כולל ישראל. האמריקנים מתעניינים הרבה יותר במשבר ההגירה בגבול מקסיקו ובמשברים הכלכליים - בעיקר במחיר הדלק - ובמצב הפשיעה והחינוך. ענייני הרפורמה המשפטית בישראל, כן או לא, מאוד לא מטרידים אותם".
ומה עם הממשל, הנשיא ומזכיר המדינה שכבר התבטאו בנוגע לרפורמה?
"לחשוב שמזכיר המדינה בלינקן, שהוא המהנדס הראשי של מדיניות החוץ והביטחון האמריקנית, משקיע זמן בקריאת הרפורמה המשפטית, בהבנת סעיפיה או בהתנגדות לרפורמה, זה להתעלם מסדר העדיפויות שלו, כשעל שולחנו מאות נושאים הרבה יותר חשובים לקידום האינטרסים האמריקניים. אלא מה? בלינקן מבין שנפלה לזרועותיו הזדמנות להגביר ולהחריף את הלחץ על ראש ממשלת ישראל בכל הקשור למניעת פעולה צבאית ישראלית עצמאית נגד איראן וכן בכל עניין קידום הקמתה של מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון", מסביר אטינגר. "אני מקווה מאוד שראש הממשלה בכל פגישותיו בארצות הברית לא יבזבז את זמנו בשיחות על הרפורמה המשפטית, אלא יעסוק בהנחלת המציאות לבני השיח האמריקניים בכל הקשור לאיום האיראני ויחשוף את הפשטנות בהנחה שהאיום האיראני נוגע רק לישראל, כשהוא מסביר שהאיראנים חותרים להכניע את ארצות הברית לא פחות ואולי אף יותר מאשר ישראל".
אתה זוכר מחאות כאלה נגד מנהיג ישראלי מכהן בתפקיד רשמי בארצות הברית?
"מדובר במצב חסר תקדים, לא היו מחאות כאלה בעבר כלפי ראשי ממשלה שביקרו בארצות הברית. צריך רק לשים את הדבר הזה בפרופורציה. המחאה עושה הרבה רעש בישראל - אבל תשומת הלב הציבורית האמריקנית לא באמת ממוקדת בה. כמובן חלק לא מבוטל מהציבור היהודי כן ער למחאה ולוקח אותה לתשומת ליבו", הוא מסייג. "כשאמריקני ממוצע צופה במהדורת חדשות בתחנת טלוויזיה מקומית, הוא לא יפנה לבני ביתו ויתהה אם ראו את הכתבה על המחאה בישראל שהקרינה תמונה של נתניהו על כלא אלקטרז. זה מדבר אלינו מאוד - אבל לא מעניין את האמריקני הממוצע".
אטינגר גורס שהממשל מעוניין לנצל את המצב בישראל כדי ללחוץ על נתניהו להעניק ויתורים או מחוות לפלשתינים. "ראש הממשלה חייב להדגיש כי שליטה ישראלית על רכסי יהודה ושומרון מקדמת את היציבות באזור, בולמת טרור ומלחמה ומהווה קו הגנה קריטי על המשטר ההאשמי הפרו־אמריקני בירדן, ואילו מדינה פלשתינית עלולה לדון את ירדן לכליה", הוא מדגיש. "צריך להפנות את תשומת הלב להתנהלות מדינות ערב בנושא הפלשתיני. הרי הסעודים ושאר מדינות ערב מחבקים את הפלשתינים מילולית, אבל מתייחסים אליהם באופן מעשי באדישות ואף לעיתים באופן שלילי. הסעודים ומדינות ערב מכירים את ההתנהלות הבין־לאומית של הפלשתינים שמאופיינת בטרור, חתרנות, כפיות טובה ובוגדנות. לכן המלל המערבי מחבק, אבל המעשים הם אחרים לגמרי", מוסיף אטינגר.
נתניהו חיכה למפגש עם ביידן כל כך הרבה זמן - אולי הוא פשוט לא רצה להרגיז אותו, ולכן התקשה לעמוד על שלו.
"חובה על נתניהו וממשלת ישראל להבין את סדר העדיפויות האמריקני ולדעת שלמרות ההתבטאויות השיטתיות, שמלמדות כאילו הנשיא ביידן שקוע בנושא הרפורמה המשפטית ושנתו של מזכיר מדינה בלינקן נודדת - לא היו דברים מעולם, ואלו בגדר אמצעים להפעלת לחץ על ישראל. וישראל צריכה לדעת לעמוד בלחץ הזה כפי שחלק מראשי הממשלה הקודמים - כולל נתניהו עצמו - עמדו מול הלחץ האמריקני", הוא מבהיר. "עובדתית, ראשי ממשלה בישראל, להוציא את ממשלת אוסלו, לא פעלו בכיוון הזה, ועדיין שיתופי הפעולה בין ארצות הברית לישראל רק הלכו וגדלו הרבה מעבר לכל הערכה, אופטימית ככל שתהיה, מלפני 20 או 30 שנים. האמריקנים יודעים שהם לא יכולים לסמוך על אף ישות במזרח התיכון במישור הביטחוני - חוץ מישראל. האמריקנים גם רוצים לשמור על העליונות הטכנולוגית שלהם בעולם, וגם באפיק זה ישראל היא שותף טבעי. בסוף השותפות חזקה יותר מהכול".
ממצה את המיטב מהביקור בארצות הברית
בסופו של דבר, נכון לכתיבת שורות אלה וטרם המפגש עם הנשיא ביידן, נתניהו ממצה את המיטב מהביקור בארצות הברית. הביקור אצל אילון מאסק עשה כותרות מהסוג שראש הממשלה היה מעוניין בהן (בעיקר מחוץ לישראל). המפגשים המדיניים - בעיקר עם נשיא טורקיה ארדואן ועם נשיא אוקראינה זלנסקי - הם רבי משמעות ואין להמעיט בערכם. עם ארדואן מדובר בעניינים אסטרטגיים מהותיים, ונתניהו מנסה למקסם את התקופה הנוכחית שבה מנשבת רוח חמימה בין ירושלים ואנקרה. הפגישה עם זלנסקי הייתה חשובה שבעתיים, שכן הממשל האמריקני בכלל, והנשיא ביידן בפרט, לא אוהבים את העובדה שישראל אינה טוטאלית כלפי האוקראינים ושומרת גם על יחסיה עם רוסיה, כמובן בשל סוגיות אסטרטגיות.
צריך לומר בפה מלא. מנהיג אחר - יאיר לפיד נניח - שהיה מארגן סדר יום מלא במפגשים עם ראשי מדינות גדולות וקטנות, כולל פתיחת שגרירות אחת של מדינה דרום אמריקאית בירושלים, היה זוכה במקום אחר ובזמן אחר לתשואות. את זה יודע היטב שר החוץ לשעבר לפיד. בני גנץ לעומתו תוקף את נתניהו בכל הזדמנות, אבל איחל לו בהצלחה ואמר כי בנושאים האסטרטגיים עם ישראל כולו עומד מאחוריו בהיותו מנהיג מדינת ישראל.
בביקור הזה ניסה נתניהו להציג את דמותו כפי שהוא הכי אוהב להציג אותה - מדינאי מחונן ומוערך בקרב מנהיגי מדינות רבים. ראשי המחאה וראשי האופוזיציה מנסים לקחת לו גם את הכובע הזה - אבל העובדות בשטח מראות שבזמן ממשלת נתניהו לא הורעו יחסי ישראל עם אף מדינה, ולהפך - חלו שיפורים של ממש ביחסים עם חלק מהמדינות. גם ערעור היחסים שמנסים להצביע עליו באופוזיציה מול ארצות הברית הוא בעיקר משאלת לב. אנשי המחאה היו רוצים שארצות הברית תעשה צעד חד שיצביע על ערעור ביחסים, אבל האמריקנים לא באמת מעוניינים בעימות עם מדינת ישראל. בתקופת ממשל אובמה נתניהו ספג הרבה מאוד אש והשיב. ביידן לוחמני הרבה פחות. יש בממשלו מי שהיו רוצים להקצין יותר, אבל צריך לזכור שהבחירות בארצות הברית מתחילות להיראות באופק, וייתכן מאוד שבממשל חוששים שהליכה רחוק מדי עלולה להתנקם בסופו של דבר בכל מועמד דמוקרטי בבחירות הבאות. כך או כך, אין ספק שראש הממשלה מעדיף לוח זמנים צפוף מהסוג שהיה לו בארצות הברית עם כל ההפגנות והמחאות, על פני הימים הקשים שהוא עובר בישראל בחודשים שחלפו מאז שהוקמה ממשלתו.
***