מהומות יום הכיפורים בתל אביב לא נותרו רק בכיכר דיזינגוף. גם ביפו התקיימו הפגנות נגד התפילה ההמונית שקיימו תלמידי הישיבה בשטח הציבורי לרווחת תושבי המקום.
על האירוע סיפר בראיון לערוץ 7 ברק לייבוביץ', חבר הקהילה הדתית ביפו.
בראשית הדברים מבהיר לייבוביץ' כי מדובר בתפילה שמתקיימת באופן מסורתי מזה כמה שנים, עוד קודם לשנות הקורונה על מנת לאפשר לקהל הגדול שמגיע לתפילות להשתתף. "כל הזמן אומרים לנו למה אתם לא מתפללים בבתי הכנסת ולמה אתם יוצאים החוצה. בתי הכנסת בתל אביב מאוד קטנים. בשבת רגילה יש בית הכנסת שלנו 40-50 מקומות וכשמגיעים 300-400 יוצאים החוצה. לא מקיימים את התפילה בכיכר השעון או במקום מרכזי, אלא בשולי פארק גדול וזה קורה כבר הרבה שנים".
עוד מציין לייבוביץ' כי מאז ומתמיד מתוחם המקום כעזרת נשים, עזרת גברים ומקום לישיבה מעורבת. המחיצה הייתה למי שמעוניין בכך. בנוסף, הוא מציין כי לקראת יום הכיפור האחרון בתפילת מנחה של ערב החג אמר הרב מאלי, ראש הישיבה, למתפללים כי במידה ויהיו נשים שיבחרו לשבת בעזרת הגברים או להיפך לא להעיר להם משום שהשלום חשוב יותר.
ואכן זה מה שקרה. כבר בתפילת 'כל נדרי' התיישבו מספר נשים בין בחורי הישיבה ומנגד מספר גברים התיישבו בעזרת הנשים. מדובר היה בכעשרים מפגינים שהגיעו כשהם ערוכים לסערה המתקרבת, כשבידיהם טלפונים ערוכים לתיעוד ולצילום. ליבוביץ' מספר כי לאחר כשעה שבה התפילה התנהלה כסדרה, מה שככל הנראה איכזב את המפגינים, הם התחילו להרעיש, להשמיע מוסיקה בטלפון, לקיים מעין סימפוזיון קולני על ספרות וכשמישהי מהמתפללים ביקשה שיכבדו את המקום ואת התפילה "התחילו צעקות 'מתנחלים', 'מה אתם עושים פה', 'הפרדה' וכו', התחילו צעקות", מספר ברק.
"ניגשתי לאחת מהם ואמרתי לה 'אני לא מתנחל. אין בעיה להיות מתנחל, חלילה, אבל סבא שלי הגיע לעיר הזו ב-1939, הבת שלי לומדת באותו בית ספר שבו אימא שלי למדה לפני שבעים שנה. זה לא שמקרוב הגענו. אנחנו מכירים את העיר הזו מצוין".
המהומה בתפילת 'כל נדרי' נמשכה עד שהמשטרה פינתה את המפגינים והרחיקה אותם מהמקום. "בנעילה החלטנו שאנחנו לא מתפללים בחוץ יותר כי אין כוח למריבות האלה. זה לא נעים", הוא מספר. ההחלטה הייתה להתכנס לבית המדרש של הישיבה ושם להתפלל, אך מסתבר שגם זה לא הרגיע את המפגינים שנערכו לעוד סבב של מהומות. "המפגינים הגיעו לפארק וגילו שהוא ריק, וחלקם הגיעו לשערי הישיבה ועם הטלפונים צילמו אנשים שעומדים בתפילת נעילה, זרקו הערות כמו 'מה אתם עושים פה', 'הפרדה', 'השתלטות'. זה היה מאוד לא נעים. מדובר במעט מאוד אנשים ששייכים לקבוצות מאוד רדיקאליות עם הרבה זעם, אבל זה היה מאוד לא נעים ואנשים יצאו עם תחושות קשות, ולמרות הכול תפילת נעילה הייתה מאוד מרוממת".
לשאלתנו אם הוא מוצא קשר בין האירועים לבחירות המוניציפאליות המתקרבות, מבהיר לייבוביץ' כי אינו מעוניין להיכנס לפוליטיקה, אך אין לו ספק בכך שהמסרים שמגיעים ממנהיגי העיר "הם פשוט לא יאומנו. גם ברביבאי וגם חולדאי. ברביבאי אמרה עכשיו שמי שלא יעמוד בסטנדרטים הליבראליים לא יהיה פה. אנחנו היינו כאן הרבה לפנייך. את לא תקבעי מה הסטנדרטים של תל אביב יפו".
"יש כאן שיח שהכול מותר", אומר לייבוביץ' שציפה לגינוי מצד ההנהגה ומזכיר כי כשיש קונצרט בפארק הירקון לא מפריעים ובאופן כללי לא צועקים בפארקים. כך לא נוהג אדם תרבותי. "זו התנהגות מאוד נמוכה שמתקבלת בחצי קריצה של מנהיגות העיר שתולה את זה בפסיקת בג"ץ".
לייבוביץ' מדגיש כי הוא והמתפללים שביקשו לקיים אורח חיים דתי ביום כיפור אינם חברים בארגון כלשהו המבקש להחזיר בתשובה או לקרב מישהו, אלא אך ורק לחיות על פי אמונתם ולקיים את המצוות, "והדבר הזה נמצא תחת מתקפה. אנחנו לא מנסים לשנות את תל אביב יפו. תל אביב יפו הייתה תמיד עיר שיש בה אוכלוסיה מסורתית גדולה ועדיין 30 אחוזים מתושבי העיר הצביעו למפלגות הקואליציה בבחירות האחרונות. לא כל העיר חילונית, רמת אביב. מדובר בעיר מגוונת וחשוב לשמור אותה ככזאת. ואנחנו מרגישים שזכויות המיעוט שלנו נרמסות".