ראש ישיבת מעלה אדומים, הרב חיים סבתו, מלוחמי מלחמת יום הכיפורים מרבה לשתף את הציבור באירועי המלחמה ההיא כולל בספר שכתב "תיאום כוונות".
בראיון מיוחד לערוץ 7 הוא פותח בקטע מרגש ומרטיט שכתב ומחזיר אותו לרגעים הקשים והמאתגרים מאז שנצרבו אצלו עד עצם היום הזה.
"שנות דור חלפו ואני עדיין שם. יום יום. פיח המקלעים ממלא את פני. ריח הסרבל המשומן, קולות העירבוביה הזועקים מן הקשר, קסדת הטנקים הלוחצת. הטנק הבוער לידי, הצריח שעף ממנו, המט"ק הקופץ בוער כלפיד מגלגל עצמו על האדמה ושופך על עצמו ג'ריקן מים. הפחד, האומץ, החברות, האהבה והתפילה שלא הכרתי קודם כמותה מלווים אותי שעה שעה - חמישים שנה. נער שמח הייתי וחוט של עצב ננסך מאז על פני ואולי על פניה של אומה שלמה", מספר הרב סבתו.
הוא ממשיך, "עטופי טלית ובבגדי לבן עלו לטנקים מוסרי נפש להציל עמם. ביום השני כל הטנקים סביבנו נפגעו. נשארנו לבד והמט"ק דב פסטרנק צועק: 'תותחן אש, סבתו אש, יורים עלינו'. אני רואה את הטנק הסורי מכונן תותח. מי יוציא פגז ראשון? אני מאמץ את כל כוחי והמט"ק צועק: 'סבתו תתפלל' ואני משיב: 'תתפלל אתה'. והוא אומר: 'אבל אני לא יודע איך מתפללים'. עניתי: 'נצעק יחד - אנא ה' הושיעה נא'. אז ידעתי סודה של תפילה טהורה בהתעטף הנפש. תפילה טהורה שאין בה חציצה כחוט השערה בין הלב לבורא".
"לחמנו בטנקים לבלום את המתקפה הגדולה של סוריה ומצרים. החטיבה איבדה לוחמים רבים. חוט השערה הבדיל בין ניצחון לתבוסה. חיינו עמדו מנגד, אותה שעה חיי קיבלו משמעות אחרת. רבות מן המחיצות והחצצות שערמו הזמן והבליו ביני ובין בוראי הוסרו. למדתי ארבעה דברים באותה שעה: למדתי להבחין בין עיקר ותפל בחיים, למדתי לייקר שעה של חיים, למדתי לקרוא מתוך ליבי לשומע צעקה ולמדתי את כוחם וזכותם של אחינו בני ישראל מוסרי נפש עבור עמם. לרגע אחד לא נשברנו ולרגע אחד לא איבדנו את צלילות הדעת", מוסיף הרב.
הוא מציין כי הכתיבה היא חלק מהדרך להתמודד עם הזיכרונות. "זו גם שיטה וגם רצון לשתף את כולם במה שהגדוד והחטיבה שלנו עברו. האנשים שלא היו שם, לא יכולים להאמין למצב שהיה שמאות טנקים סורים גולשים לגשר בנות יעקב, ואנחנו יודעים שאין מאחורינו טנקים שיעצרו אותם. אם אנחנו לא נעצור אותם - אין מי שיעצור".
"הישועה הגדולה שהקב"ה הושיע אותנו היתה בזכות האמונה וגם בזכות המסירות והמקצועיות של חברינו בני הקיבוצים שלחמו באומץ להגן על עם ישראל. צריך לדעת שהיינו חבורה אחת - אחים. גם בני ישיבות שרובם היום הם תלמידי חכמים וגם חברי קיבוצים מלאי עדינות נפש, זכים וטהורים, שלא חסכו שום מסירות ואומץ כדי להגן על מדינת ישראל. צריך לזכור שיחד לחמנו - ויחד בסיעתא דשמיא גדולה - גם ניצחנו", מדגיש הרב סבתו.
הימים ההם משפיעים עליו מאז ועד היום. "הם משפיעים עלי והם חלק מחוב שאני חייב לפרוע. זה חוב שמעמיד אותך מול פני הבורא וביחס לעם ישראל. אני ראיתי בימים ההם חייל שעמד עם קסדה ושאלתי אותו: 'מי אתה?' הוא אמר לי שהוא מחפש טנק לאחר שנשרפו שלושה טנקים שהיה בהם. חייל שמשרת שנה שנייה בצבא בן 20 מאופקים. ואני אמרתי לעצמי 'בעוד 50 שנים יסתובב האיש הזה ומי ידע מה הוא עשה בשביל להציל את העם הזה והמדינה הזו'. מאז קיבלתי על עצמי שלא לדבר רעות באף אדם מישראל. לראות רק את הזכות העצומה של העם הזה".
"כל רגע בחיי, לא רק ביום הכיפורים, ולא רק אצלי אלא אצל כל חברי הגדוד. הדבר הזה מלווה אותנו בכל אשר נעשה. ביום הכיפורים עצמו בעיקר בתפילת נעילה, שזה הרגע בו אדם עומד מול הבורא ומשתדל שלא תהיה חציצה, נזכרים בימים ההם".
לשאלה האם היתה תחושת אבדון או חשש ממצב של הפסד עונה הרב סבתו, "אנחנו לא עסקנו בניתוחים היסטוריים. דיברנו בינינו ואני זוכר שהרב אהרון אייזנטל ואני חזרנו על דברי הרב הרצוג שהנביאים לא ניבאו על חורבן שלישי. אבל התרכזנו בעיקר בכוונת ובטנק הסורי שמולנו. עשינו את כל מה שיכולנו כדי לנצח, באמונה, בתפילה ובמקצועיות".
הוא מעדיף שלא להתייחס למחלוקות בעם אך מסכים להשתמש בפסוק כדי לרמוז לדעתו. "אני אומר היום את הפסוק בנביא: 'עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל'. אני מאחל לכל בית ישראל חתימה טובה ושנזכה לראות שלום, שלווה, מנוחה ונחת".