הסיפור הזה מרגש ומרטיט כל לב יהודי והלוואי שבדור שלנו הוא היה יכול להתקיים...
בשלהי חודש אלול התשכ"ז נפגשו בני כפר עציון עם ראש ממשלת ישראל לוי אשכול בתביעה להחזרתם באופן ממלכתי להתיישב בגוש עציון.
לוי אשכול קיבל אותם בחביבות ובלשונו האידשאית אמר להם בסיום הפגישה 'נו קינדרלעאך אם אתם רוצים לעלות ולהתפלל - תעלו להתפלל'...
חנן פורת שהיה אז בחור צעיר, תמים וישר דרך אמר לראש הממשלה אנו עולים להתפלל ולהשאר... לוי אשכול חייך ואמר לו: 'בחור צעיר זה מילים גדולות, תעלו להתפלל'...
בפועל, העליה להתפלל הולידה את חזרתו של כפר עציון והקמתו מחדש על חורבות הכפר שנפל במלחמת השחרור, כשרוב חבריו נטבחו ונרצחו על ידי הירדנים וערביי הכפרים סביב אחרי שנכנעו והניחו את נשקם.
טקס העלייה היה המוני ובראש השנה הראשון השתתפו רבים, אך לקראת יום הכיפורים החבורה התמעטה וחלק מהחברים נסעו...
ערב יום הכיפורים התשכ"ח, חצי שעה לפני השקיעה נכחו בכפר עציון המתחדש תשעה יהודים בלבד... כמעט השלימו עם העובדה שייאלצו להיות ביום הקדוש ללא מנין, וזה העציב אותם מאוד בייחוד שביום זה מעלים את זיכרונם של הנופלים באמירת 'יזכור' בפעם הראשונה מאז נפילתם במלחמת השחרור.
לפתע כמה דקות לפני 'כל נדרי' מגיח רכב שרד ונכנס לחצר הקיבוץ המתחדש. מהרכב יורד יהודי הדור בלבושו יורד מהרכב ומכריז לעיניהם הנדהמות של תשעת החברים "באתי מירושלים, הרגשתי צורך פנימי עמוק להיות אתכם ביום הכיפורים ..."
החברים הנרגשים נדהמו לגלות שהעשירי קודש שהצטרף אליהם לתפילות היום הקדוש הוא לא פחות משופט בית משפט העליון דאז בנימין הלוי שלא היה איש דתי אך הרגיש בליבו שזה המקום הנכון להיות בו ביום הכיפורים באותה השנה.
קשה לתאר את עוצמת ההתרגשות ותחושת החיזוק אותם הרגישו חברי כפר עציון באותו יום הכיפורים...
הָאוֹחֵז בְּיַד מִדַּת מִשְׁפָּט וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא אֵל אֱמוּנָה
'וייעשו כולם אגודה אחת לעשות רצון אביך שבשמיים'.
עוד נזכה, בידינו הדבר.
גמר חתימה טובה.