במסגרת פרויקט "זיכרון חדש-ישן", במהלכו משיבים נציגי מערך הנפגעים ומפקדי צה"ל למשפחות חללי מלחמת יום הכיפורים חפצים אישיים של יקיריהם, בחר הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, להיפגש שוב עם משפחה איתה רקם קשר מיוחד עוד לפני עשרות שנים.

מאז שהיה חניך צעיר בתנועת הצופים, גדל הלוי לאורו של מדריך באותו השבט, נער שאף לא אחד יכול היה לשכוח את החיוך שלו, את רוח המנהיגות והחברות שאפיינו אותו - אבנר (אביק) גבורין ז"ל.

"הוא היה בן אדם שקשה לתאר במילים", שיתפה בגעגוע תחיה, אחותו של אבנר ז"ל, "איש כריזמטי, טייל, נערים ונערות נהו אחריו".

גם בטי, אלמנתו של אבנר ז"ל שהכירה אותו עוד מהילדות, סיפרה על האיש המיוחד שהיה: "הוא חי מעט שנים אך הן היו מלאות וגדושות, פשוט אדם יוצא דופן".

אבנר ז"ל היה מפקד בנח"ל המוצנח בימי מלחמת יום הכיפורים, ונשלח עם פתיחתה לגבול הדרומי - חזית סיני. הוא ופקודיו לחמו שם במשך ימים, חוו קרבות קשים וחרפו נפשם למען ההגנה על המדינה.

ב-19 באוקטובר 1973, נפתחה אש עזה על צוותו של סגן גבורין ז"ל, שפעל בנחישות ומצא מקום מסתור בבונקר לחייליו, ובכך הציל אותם. אבנר עצמו נשאר בחוץ ונהרג כתוצאה מרסיס פגז שפגע בקרבת המקום, אבל המורשת שלו ממשיכה לפעום עד היום.

"זה היה יום מאד יפה, השמש זרחה, השמיים היו כחולים", משחזרת בטי את אותו היום ב-73', "הזיכרון הכי חזק שלי הוא ההליכה במסדרון הארוך שהוביל אותי לחדר בו חיכו לי חיילים, שם אני מבינה שמשהו קרה".

באותו זמן גם תחיה קיבלה את הבשורה שטלטלה את כל עולמה: "סירבתי להאמין, רק יום לפני קיבלנו מכתב ממנו". את תוכן המכתב תחיה לא זוכרת, אך רגע הבשורה המרה המשיך ללוות אותה כל חייה.

מעל לעשור לאחר נפילתו של אבנר גבורין ז"ל, כמפקד צעיר בצבא, הגיע הרמטכ"ל לבקר בבית המשפחה שאת בנה העריץ - בית משפחת גבורין.

ביקור זה ליווה אותו לאורך השנים וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה האחרון, החליט לחלוק כבוד לאבנר ז"ל בנאומו בטקס: "היה לתלמיד מחונן, אוהב שירה, מדריך ומרכז שבט בתנועת הצופים, ספורטאי, צלם ושחקן חובב - 'יחידי בעולם'".

"אני עולה במדרגות בית אבן, בלב ירושלים, חייל צעיר ובידי מכתב לחג", סיפר הרמטכ"ל בנאומו, "ממש באותן המדרגות, הובהלה ארבע עשרה שנים קודם לכן הידיעה מחזית סיני - אבנר איננו".

"בעוד רגע, אפגוש בפעם הראשונה משפחה שכולה, את אסתר ובן-ציון, הוריו של אבנר גבורין ז"ל", המשיך ותיאר הרמטכ"ל בנאומו את אותם הרגעים שלפני, "כל מדרגה מקרבת אותי אליהם, ומשהו בי מבקש שלא תיגמרנה המדרגות לעולם".

כעת, לרגל ציון יובל למלחמה, נוסד הפרויקט שנועד להחזיר למשפחות שכולות חפצים ומסמכים שהיו שייכים לבניהם ולבנותיהם - הנופלים: מכתבים שחלקם אף לא הספיקו להגיע ליעד, ציורים, תמונות, ציוד אישי, דיסקיות ודרגות.

בשבוע שעבר, פגש הרמטכ"ל בלשכתו את משפחת גבורין, והפעם גם החזיר להם חפץ אישי של אבנר ז"ל - פנקס התשלומים שלו, מסוג שכבר לא קיים היום - אבל מהווה זיכרון קרוב לליבן של אחותו ואלמנתו של החלל. "זה היה מרגש בצורה בלתי רגילה", ציינה תחיה.