מאיר מרציאנו
מאיר מרציאנוצילום: חדשות 13

מאיר מרציאנו, כתב חדשות 13, התייחס לסערה שהתעוררה בעקבות המחאות שהפריעו לתפילת יום הכיפורים של ארגון 'ראש יהודי' בכיכר דיזנגוף בתל אביב.

"כיכר דיזינגוף היא סמל, בתוך עיר שגם שמתיימרת בעצמה להיות סמל לליברליות ולחילוניות. מי שמכיר את הכיכר, ולא מגיע אליה להתפלל במסגרת "שליחות" מיוחדת ביום כיפור, יודע שבמשך ימות השנה פועלות בסביבה מסעדות שמוכרות שרצים, יין נסך ועוד. תצטרך לצעוד מרחק רב מהכיכר כדי למצוא תעודת כשרות איפשהוא בטרם תמצא קלמרי או בשר לבן. זה האיזור, שמן הסתם משקף גם את התושבים שבסביבתו. הרי עסקים ומסעדות קמים בגין ביקוש קיים, אחרת ייהפכו ללא כלכליים", ציין מרציאנו.

לדבריו, "יום הכיפורים הוא סמל. המון נכתב עליו ואין צורך להכביר במילים. סגולותיו וחשיבותו של היום הזה ידועים לכל. בפועל, יום הכיפורים נחשב כבר משך דורות ארוכים ליום הקדוש ביותר לעם היהודי. לא בהכרח לדת. אבל כן לעם. יום כל כך מיוחד, שאלוהים מוכן דווקא בו למחול, לכפר ולסלוח. אז אם דווקא בו הוא מוכן לעשות זאת, הרי שהוא חייב להיות מיוחד. ואחרי שכל זה נאמר: אני מתקשה להבין למה זה היה נחוץ לקבוצת המפגינים לבוא ולפוצץ את התפילה, של כמה מאות צמים וצמות שלא יכולים באמת להתעמת איתם, וגם לא מעט אנשים מסורתיים או חילוניים שהצטרפו לתפילה במסגרת הרצון לחוות את היום המיוחד הזה".

הוא הדגיש, "אינני מכיר אישית את זעירא, אך כבר מהפרסומת שבה נטען כי הגחיך מזרחים ואת עדות המזרח, ניכר כי לא מדובר באדם שהייתי הופך להיות חבר שלו. העובדה שהארגון שלו מזמין הרצאות מיגאל לוינשטיין ההומופוב, מעלה חשד כבד לכשעצמו מכשרות ארגון כזה לערוך אירועים במרחב הציבורי, שלכאורה אמורים להנגיש את היהדות לכולם".

מרציאנו טוען כי "פיצוץ התפילה הוא ההתנגשות בין שני הסמלים האלו: בין הכיכר, למתפללי יום הכיפורים, בין היהודית לדמוקרטית. כאשר בית המשפט פסק שאסורה להיות מחיצה, אז אסורה להיות מחיצה. לא צריך להיות כל ספק שיש לכבד את פסיקות בית המשפט במדינת ישראל, גם אם לא מסכימים איתם. מהסרטונים שאני ראיתי מהאיזור, הוצבה במה, והוצבו כמה דגלים בצדדיה, שנטען על ידי המפגינים החילוניים שהם מהווים מחיצה מוסוות בפועל. הסעיף הנורמטיבי שבגינו ביקשה עיריית תל אביב לאסור את ההפרדה נוגעת לשימת מכשולים במרחב הציבורי והפרעה לסדר הציבורי".

"אני לא חושב שהמחיצה מפריעה לסדר הציבורי, יותר מאשר שהפגנה למשל בקפלן, מפריעה לסדר הציבורי. זו הפרעה, וזו הפרעה. זו צריכה להיות מותרת, וזו צריכה להיות מותרת, כי המרחב הציבורי צריך לאפשר ביטוי של כל צד שמעוניין להשתמש בו לצורך ביטויו. זה נוגע בחופש הביטוי, זה נוגע בחופש הפולחן וחופש הדת. זו השוואה שראיתי שכל מיני אנשים משתמשים בה לצרכים שלהם, אבל היא נראית לי השוואה הגונה: כמו שבירושלים, שנחשבת לסמל דתי ושמרני, צועד מצעד הגאווה (אם כי לא לגמרי בחופשיות), אז כך גם המרחב הציבורי בעיר שהיא סמל לליברליות וחילוניות יכול לשמש במשך זמן מוגדר עבור תפילה ביום מקודש לעם שרוב האנשים במדינה הזו משתייכים אליו".

"דוג' אפשר לראות מהתפילה המוסלמית שאושרה בפארק צ'ארלס קלור רק לפני שבועיים. אז במקרה הזה תל אביב לא ליברלית וחילונית? היא גם. וגם. וגם. לאף אחד לא צריכה להיות בעלות, לא על תל אביב, ולא על ירושלים לא על צביון שמרני, ולא על צביון מתירני. המרחב הציבורי יכול להיות גם וגם וגם ולא להיות בבעלות של אף אחד. המרחב הציבורי הוא שלנו וצריך לשמש אותנו לצרכינו השונים. מתפילה ביום אחד בשנה, בכיכר שהיא סמל חילוני, תל אביב לא תיכבש על ידי "משיחיים" (מינוח מגונה בעיניי), ממצעד גאווה יום אחד בשנה, ירושלים לא תיכבש על ידי להט"בים. ואלו שאומרים שאפליית נשים אסורה בכל מצב. כמובן שצריך להתנגד לאפליה, אבל בואו נשים רגע את הדברים בשולחן: אף אישה מבין המפגינים שפוצצו את התפילה, לא מחתה כי בשל המחיצה היא עכשיו לא יכולה להתפלל", הוסיף.

לדעתו, "סביר מאוד להניח, שגם אילו התפילה הזו הייתה בערבוב בין המינים, לא היינו רואים את אותה מפגינה מגיעה להתפלל. לא בלתי סביר להניח, שאם הייתה תפילה בערבוב, הייתה עלולה להתקיים הפגנה ממול בטענה לשימוש במרחב הציבורי לשם כפייה דתית. (הרי למה לערוך בכלל תפילה בכיכר ציבורית? תעשו את זה בחדרי חדרים, כמו שאומרים להומואים לא? אל תחצינו)".

"בקיצור: אלה צודקים במידה, ואלה צודקים במידה. אבל יש שאלה של איזון, ושל מרקם חיים והתחשבות. הדתיים שמתפללים בכיכר ציבורית לא רוצים להכניס אצבע לעין באף אחד, ובטח אם זה נעשה במקביל בכמה כיכרות זה לא משהו "מאורגן" שנועד להחזיר את כולנו בתשובה (אלא פשוט תלוי מועד – יום כיפור, סביר להניח שיהיו הרבה שירצו להתפלל באותם זמנים), ומצעד גאווה שצועד במרחב הציבורי בירושלים לא רוצה להפוך את כולם ללהט"בים. זה בסדר, וזה בסדר. המרחב צריך להיות משותף, וכאשר יש שימושים סבירים, תחומים ומוגדרים בו, צריך ונכון לאפשר זאת", סיכם.