תל אביב נתפסת בעיני רבים כעיר שמכילה את כולם. כל העדות, כל הצבעים, כל המינים. יש בה ציבור חרדי קטן שחי בשלום עם שכיניו החילוניים, וכמובן לא מעט דתיים שחיים לצד האוכלוסיה החילונית הגדולה. הסולידריות נשמרת.
על אחת כמה וכמה ביום כיפור. חרף העובדה שמדובר ביום בעל מאפיינים אמוניים - גם הציבור החילוני המקומי מכבד. תל אביב מצביעה ברגליים ומותירה את הרכב בחניון הבניין.
עד הכיכר.
הייתי שם, יחד עם ציבור מסורתי גדול שרצה להתפלל ביום המקודש לעם היהודי, יחד עם ציבור חילוני מקומי שביקש לתת ביטוי בפעם הראשונה לניצוץ היהודי המפעם בו.
ואז זה קרה. אלימות, דחיפות, צעקות, נאצות. כבר עם הניסיון לפתוח את תפילת 'כל נדרי' החלו להישמע צעקות של 'נאצים', 'תסתלקו מפה', 'תחזרו להתנחלויות'. אולם המתפללות הדתיות השיבו 'אנחנו גרות פה'. היו שפשוט החלו לבכות. לא האמינו למראה עיניהן שמפגינים קיצוניים שהגיעו משום מקום מסלקים אנשים ונשים שגרים צמוד לכיכר.
נדהמתי למראה עיניי. אחת המפגינות זרקה את הסידורים החוצה. אחרים תלשו את הטליתות מהמתפללים.
כמה דקות קודם לכן התנוססו 3-4 דגלי ישראל מעל המזרקה מבלי שהם מפריעים למעבר ומשמשים כמחיצה סמלית. מפגיני השמאל תלשו אותם מהמקום ולא הסתפקו בהסרת ההפרדה הסמלית אלא מנעו דה פקטו את קיומה של התפילה.
המשטרה והפיקוח העירוני, שבימי כיפור משתדלים שלא להיראות במרחב הציבורי מפני קדושת היום, הוזעקו למקום והחלו לנסות למנוע את האלימות ולהשיב את הסדר הציבורי.
זה היה השלב שבו יו"ר ארגון ראש יהודי, ישראל זעירא הבחין שהמצב מתחיל להתלקח וכדי למנוע מלחמת אחים ביום הקדוש, ביקש מהמוני המתפללים לצעוד עמו מרחק רחוב אחד מהכיכר אל רחוב בר כוכבא שם התקיימו שלושה מניינים כדי להכיל את המתפללים הרבים.
תפילת נעילה. מאות מתושבי תל אביב מתחילים לנהור אל עבר המדרשה של 'ראש יהודי' ברחוב בר כוכבא פינת דיזנגוף. כולם ביקשו לשמוע את קולו של השופר מהדהד ברחובה של עיר.
אט אט התאספו 1500 איש שצעקו 'שמע ישראל' ו'ה' הוא האלוקים'. מיד לאחר מכן זעירא עולה על כיסא מאולתר וכורז שלמרות הכל, למרות הכאב הגדול שהופגן בערב החג, הוא סולח לאותו קומץ אנטי דתי שמנע מתושבי שרובם חילונים להתפלל.
דם אולי לא נשפך הפעם, אבל הרבה לבבות נשברו והרבה דמעות זלגו בכמות שיכולה בקלות למלא את מזרקת כיכר דיזנגוף.
רגע לפני שת"א חוזרת להיות עיר ללא הפסקה, קול השופר נשמע ומיד אחריו כולם שרים 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה' והתקווה.
כן, יש בי תקווה שהאחדות תחזור. לשנה הבאה בתל אביב הבנויה.