אין שום הצדקה בעולם להתנהגות הפוגענית כלפי המתפללים בכיכר דיזינגוף.
כל האידיאולוגיות הגדולות והערכים שבשמם פעלו המפגינים הולכים לאיבוד בדרך למפגינים שמשליכים מחזורי תפילה על הרצפה, למפגינה שמושכת בכנף טלית של מתפלל, ולחבורה שמגדפת ומקללת בשנאה רושפת מתפללים בזמן תפילת "כל נדרי".
גם מי שמתנגד בכל נימי נפשו להפרדה מגדרית או לפעילות "ראש יהודי", צריך להתנער מהדרך המבזה הזו.
תאמינו לי שאינני מחפש להגן על הרב לוינשטיין או על ישראל זעירא. אני חולק עליהם עמוקות. בין תפיסתי לתפיסתם פעורה תהום עמוקה.
אני מבין היטב את מי שטוען שאת הרב שקורא לו "סוטה" או "בעיה שצריך להדביר" ונוהג בהתנשאות ובפוגענות כלפיו, לא צריך לקבל בסבר פנים יפות. ברור.
אבל בין לא לקבל בסבר פנים יפות לבין לגרש באלימות, בתנועות מגונות ובאיחולי מוות יש מרחק רב.
כך לא נראית ליברליות. כך לא נראית יהדות.
מול קיצונים שלא רוצים לתת מקום להומואים ולנשים או מול רבנים שתומכים ברוצח של משפחה תמימה, אני שותף במאבק. אבל הוא לא מאבק נגד היהדות. הוא דווקא בשם היהדות. בשם "לא תרצח", בשם "ואהבת לרעך כמוך", בשם "חביב אדם שנברא בצלם".
אבל אם מדובר במאבק נגד כל מה שיהודי – אני לא שם.
המחאה העצומה ברגעים היפים שלה היתה בשורה מחברת, שוברת מחנות וליכדה תחתיה את כל מי שחשש שהיסוד הדמוקרטי נפגע. אותו זרם קטן במחאה, שכעת עסוק בפגיעה ביסוד היהודי, דוחק החוצה אותי ורבים מבין השותפים במאבק.
יצאנו למאבק על מדינה יהודית-דמוקרטית. אלה רצו לכרסם בדמוקרטיה, אלה רוצים לכרסם ביהדות, אבל הרוב הישראלי רוצה בשניהם ובחיבור המורכב אך המיוחד ביניהם.
אני לא מוצא את ביתי בקרב מי שבשם היהדות שונא, אני לא מוצא בית בשם מי שבשם הליברליות שונא.
ביתי הוא ביתם של הרוב הישראלי ושל רוב המוחים, שרוצה ביהודית ובדמוקרטית. כמה עצוב, שיש קיצונים שמתעקשים להעלות את הבית הזה באש.
הרוב הישראלי מסתובב היום עם לב שבור. לב שבור הוא אולי שקט יותר מהצעקנים והאלימים, אבל הוא כואב באופן הכי עמוק שיש.
הרוב הישראלי מבין שבחברה בריאה כשמשהו קדוש למישהו, כל אחד עושה מה שביכולתו כדי להתחשב בכך. הרוב לא מחפש להוציא עיניים או להתקוטט, בוודאי לא ביום כיפור. הוא מעדיף להיות מעט פחות צודק והרבה יותר מתחשב, חכם ורגיש.
הרוב המוחלט עבר את יום כיפור בכבוד לאחר ובאהבה גדולה לארץ הזו, לעם הזו ולמדינה יהודית דמוקרטית. ועל אלה אנחנו לגמרי נכונים להיאבק, בעוז, במסירות אדירה, אבל בלי שנאה.