בל"ג בעומר האחרון שלחתי לאחד מנכדיי, הסדרניק ביחידה קרבית, קישור לשידור החי של ההילולה במירון. ביקשתי שיצפה בה ויודה לאלוקים שיש לו הזכות לשמור על ביטחונם של חסידי בויאן ששרים "בר יוחאי". לפני כמה דורות, המשכתי, רוב משפחתך נראתה כמוהם, אבל אז אף אחד לא הגן עליהם. לא חשוב אם הם ציונים, אם הם מתגייסים - הם יהודים, ולך הזכות להגן עליהם. כמה היו מקנאים בך יהודים בדורות שקדמו להקמת מדינת ישראל! פעם חשבתי שלאחר אלפי שנות אנטישמיות נגד יהודים חסרי אונים, כולם מבינים זאת.
עמנואל מורנו הי"ד גדל בבית משותף בירושלים שבו גרה גם משפחתי, בניין מאוכלס בעולים חדשים מרוסיה, פרס, אמריקה, אנגליה וצרפת, ברמות דתיות ובמצבים כלכליים שונים. אולי קיבוץ הגלויות הלא פשוט הזה גרם לנכונות ההקרבה שלו. בלי יוהרה, בלי תנאים. לתומי חשבתי שהחינוך לאהבת יהודים באשר הם משותף לכולם במדינת ישראל. ואולם נוכחתי לדעת שישנם צעירים שחונכו שהם ייחודיים לא משום שהם חלק מעם הנצח, אלא משום שהם שייכים לשכבת אליטה. ואז לא צריך לדאוג לכל יהודי. אפשר אפילו לשנוא יהודים.
לעומת זאת, הציבור הדתי, על כל גווניו, שותף לאמונה שצריך להגן על כל יהודי, וכן לאמונה שגם באמצעות לימוד תורה נפרסת הגנה על המדינה והצבא. זה מתבצע דרך ספרא וסיפא, או דרך ספרא בלבד. הציונות הדתית, הסוברת שעל רוב בניה לשרת פיזית כדי להגן על המדינה, בנתה דרכים שונות כדי ש"תורתו אומנותו" יתבצע בדחיית שירות צבאי וקיצורו למטרת לימוד תורה, למעט מעטים שראשי הישיבות רואים בהם ניצוצות של גדולי תורה לדור הבא והם נשארים בין כותלי הישיבה כ"עתודה תורנית". גם בישיבות הגבוהות של הציונות הדתית הרוב מתגייס בצורה זו או אחרת. השירות קצר יותר, אבל בעת מלחמה החיילים מיומנים ומסורים. בתי העלמין הצבאיים מוכיחים זאת, לצערנו.
בסקטור החרדי זה לא קיים, ולכן כדי לעמוד בתנאי ה"ספרא", הלימוד צריך להיות דומה בתנאיו לשירות הצבאי הקרבי ואף יותר קפדני ממנו. מי ש"תורתו אומנותו" צריך לראות בעצמו חייל קרבי בצבא ה' העושה ימים כלילות, לא מקביל לג'ובניק ולא לחייל ב־8200.
תקופת "בין הזמנים" היא בעיה מבנית במערך הלימוד הזה. אין הצדקה לחופשות לבחורי ישיבה בני 18 עד 21 במגזר החרדי. צורם לראות צעירים בלבוש חרדי מטיילים בעת שאחיהם החיילים הסדירים עושים מסעות מסוג אחר. בטוחתני שחלק נכבד מהבחורים מרגיש לא בנוח כשהוא נתקל בחיילי סדיר מאובקים בתקופה זו.
אפשר לערוך שינוי בחופשות בין הזמנים בישיבות החרדיות, בלי לפגוע בלימוד האינטנסיבי בבחורים בגילים האלו, שבהם עדיין אין לתלמיד משפחה ואין עליו עול פרנסה. צה"ל צריך לנצל את תקופת בין הזמנים לטירונות חובה לבחורים החרדים האלו. אם הוא באמת רוצה חיילים חרדים, שיצא מהקופסה ויבנה תוכנית בסביבה המתאימה מבחינה הלכתית, שאורכה הכולל במשך שלוש השנים האלה (גילי 21-18) הוא יותר מ־4 חודשים, ותהיה זו טירונות שתכין את התלמיד החרדי להגנה על המדינה. תקופת שירות אחת תהיה מא' באב ועד ר"ח אלול. החזרה לישיבה תהיה למחרת סוכות, כדי להשלים חלק מימי הלימוד מא' ועד ח' באב. תקופה שנייה תהיה מא' עד י"ד ניסן. החופשה בין יום כיפור לסוף חג הסוכות תיוותר על כנה. ומגיל 21, אם תלמיד ישיבה חרדי ייצא לעבודה - יעשה מילואים כמו כולם. אם יישאר בישיבה, יקראו לו למילואים בתקופת בין הזמנים בלבד. מתמידים בני 18 עד 21 המתחייבים ללימוד בישיבה בכל תקופת בין הזמנים, לא ישתתפו באימונים, כמו העילויים בציבור הדתי־ציוני. נראה לי שרוב הבחורים החרדים ישמחו לשרת, יחזרו לישיבה עם כוחות מחודשים, והרבנים ייווכחו לדעת שהשירות הזה אינו פוגע בלימוד.
למה זה נחוץ? לא בגלל המקטרגים, מי שאינו מכיר בערכו של לימוד תורה בהגנה על עם ישראל ימשיך לקטרג. ולא בגלל המספר המבורך הגדל של תלמידי ישיבה. השינוי נחוץ בגלל ההגינות בביטול חופשת בין הזמנים וההשתתפות בהגנה אקטיבית על עם ישראל בארצו. וגם משום שצה"ל, המתמודד עם סרבנות ויוהרה אנוכית, צריך להחליף אותן במסירות נפש לעם ישראל ללא תנאי ובענווה שמביא איתו החייל החרדי, כמו זה הדתי־ציוני. הוא גם צריך את ה"גמרא קופ" של הבחור לומד התורה, שיודע בשל כך לאלתר ולמצוא פתרונות במצבים מורכבים.
צה"ל צריך להרים את הכפפה. והלוואי שנזכה שייעשו כולם אגודה – או אוגדה - אחת בלבב שלם.
***