תמר אופיר, זמרת יוצרת בת 24, נולדה וגדלה בחיפה למשפחה דתית לאומית ולמדה במסגרות דתיות מגיל אפס.
"גדלתי בבית דתי", היא מספרת, "ועם השנים סללתי לי דרך שמדויקת לי, וגם אם לא הכל בדיוק לפי הספר עדיין האמונה והחיבור אל הבורא זורמים בי כמו מים, מגדירים אותי כאדם ושומרים אותי שפויה".
תמר, שבגיל 13 כבר החלה לכתוב שירים למגירה ובמקביל לעבודה על אלבום הבכורה שייצא בקרוב, הספיקה גם לכתוב שני שירים לואלרי חמאתי ולהלחין שיר ללהקת "שלווה". התגייסה אחרי האולפנה ללהקה צבאית - צעד שהיא מעידה שהיה משמעותי עבורה "שם נפתחתי לעולם החילוני והרגשתי סופית שמצאתי את מקומי על התפר הדק בין קודש לחול".
"עם זאת, לכתוב את זה לעולם מרגיש כמו חשיפה של סוד גדול. הצצה ישירה לתוך הנפש הערומה שלי. השיר הוא מונולוג כן על מהות הנשמה והחיים שלי, ללא הגדרות וחוקים, איש לגופו והיכן המחשבות על החיים תופסות אותו".
"אני מתרגשת עד דמעות לחשוף בפניכם עוד חלק גדול ומהותי בי כאדם שחשוב לי שיהיה צרוב לעד ביצירה שלי".
"בחודשים האחרונים, ממש סמוך להקלטה הרגשתי שחסר לי חלק כדי שהפאזל יהיה שלם", היא מספרת כיצד נולד ה"ניגון" שמופיע בסוף השיר, "ונוצרה תפילה של הלב בהשראת הניגונים עליהם גדלתי בבית - ניגון בניחוח אשכנז בעיבוד אתני שיחדיו רוקמים בדיוק את הבית המעורב בו גדלתי. את המזרח והמערב שחיים בשלום בתוכי".
"ופתאום ברגע ההקלטה נעמדתי מול המיקרופון ולרגע הרגשתי כמו 'חזן' שמנצח בקולו על המתפללים. נחנקתי מהתרגשות לשמוע 'ניגון' כזה בקול אישה. בקול נשמתי. וזה אולי הניצחון היפה ביותר שלי בשיר הזה.. של הילדה שהייתי ושל האישה שגדלתי להיות".