הנדסת היסטוריה

איש בישראל לא הופתע מהחלטת ועדת המורשת של אונסק"ו, ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, שלפיה אחד מאתרי המורשת העולמית החדשים שצורפו לרשימה הוא תל יריחו והשיוך שלו יהיה פלשתיני. באופן סמלי ההחלטה התקבלה במהלך ימי ראש השנה בהצבעה שנערכה בבירת סעודיה ריאד ובכנס שנכחה בו משלחת ישראלית. בהחלטת הארגון צוין כי סמוך לאתר שזוהה כפלשתיני ישנם אתרי מורשת קדושים ליהודים ולנוצרים שלא נכללו ברשימה אך יש ערך בשימורם.

אלא שבניגוד להחלטות אנטי־ישראליות שהתקבלו בארגון בעבר, נראה שישראל ניהלה הפעם קרב מאסף מדיני, נזכרה מאוחר מדי והצליחה אולי לרכך מעט את ההחלטה אך לא למנוע אותה.

תל א־סולטאן, המכונה גם תל יריחו, הוא התל המרכזי בעיר. הוא מתנשא לגובה של 21 מטרים מעל סביבתו ושטחו הוא 40 דונם. הוא כולל ממצאים רבים ובהם מגדל יריחו העגול שקוטרו 8.50 מטרים, והשתמר לגובה של 7.70 מטרים. ההתיישבות המוקדמת ביותר בתל היא בת אלפי שנים.

תגובתו הרשמית של משרד החוץ הישראלי להחלטה הייתה נזעמת. "למרות המסר של מזכ"ל ועדת המורשת של אונסק"ו, המפריד בין הרישום של האתר הפרה־היסטורי לאתרים יהודיים ונוצריים באזור, ולמרות המאמצים הרבים והכנים של מזכ"לית אונסק"ו, אודרי אזולאי, לאזן את ההחלטה, משרד החוץ רואה בהחלטה שהתקבלה היום כסימן נוסף לשימוש הציני של הפלשתינים בארגון אונסק"ו ולפוליטיזציה של הארגון. ישראל תפעל מול ידידותיה הרבות בארגון על מנת לשנות את כל ההחלטות המעוותות שהתקבלו", לשון ההודעה שפרסם המשרד.

אלא של'בשבע' נודע כי הפעילות נגד ההחלטה החלה מאוחר, לאחר ששרים בממשלה שגילו את דבר ההחלטה הרימו קול זעקה. המערכת הדיפלומטית נחלצה לפעולה ועשתה כל אשר לאל ידה בזמן הקצר שעמד לרשותה, או לפחות טענה שעשתה כך, באיחור רב. למרות שהדבר היה מתבקש, שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן לא היה מעורב כמעט בעניין.

דבר נוסף היה האזכור של משרד החוץ למזכ"לית הארגון אודרי אזולאי. ההחלטה המדוברת התקבלה בניגוד לסיכום מפורש שהושג בחודשים האחרונים בין גורם מדיני בכיר למזכ"לית היהודייה־צרפתייה של הארגון.

בסיכום בין הבכיר הישראלי לאזולאי, שבין היתר הביא להסכמה של ישראל בשתיקה לחזרתה המלאה של ארצות הברית לחברות באונסק"ו, נכללו שתי התחייבויות: האחת - שאונסק"ו יימנע מלהכריז על אתרי מורשת פלשתיניים נוספים ובוודאי שלא על אתרים שיש להם זיקה מובהקת לעם היהודי. השנייה - הבטחה לאשר אתר מורשת בישראל, נוסף על עשרת אתרי המורשת הקיימים, צעד שלא נעשה מאז שנת 2015.

אלא שהגורם המדיני הבכיר הופתע לגלות שהסיכום עימו הופר ברגל גסה. לא רק שהפלשתינים העלו את ההצעה לגבי תל יריחו, הם גם הוסיפו אליה עוד 13 אתרים נוספים - רבים מהם הועלו בניסיון לנתק את הזיקה ביניהם ובין העם היהודי - בין היתר שומרון העתיקה ומערות קומראן. אזולאי לא עמדה בהסכם עימה, ולמרות הודעת משרד החוץ לא הפעילה את כל יכולת השכנוע שלה כדי למנוע את המהלך.

קשה לומר שבמשרד החוץ הופתעו. אונסק"ו ידוע בתור ארגון שאינו ידידותי לישראל וקיבל בעבר מספר רב של החלטות אנטי־ישראליות. ההחלטה הראשונה שהקפיצה את המערכת המדינית הייתה ניתוק הזיקה של ישראל מבירתה ירושלים והגדרת ישראל ככוח כובש בתוכה, החלטה שהתקבלה סמוך ליום העצמאות ועוררה זעם רב ואף מהלך אקטיבי נגד אונסק"ו. ב־14 באוקטובר 2016 נקט בצעד ראש הממשלה ושר החינוך לשעבר, נפתלי בנט, כשבשבתו כנשיא הוועד הישראלי של הארגון החליט להשעות כל פעילות מקצועית עם הארגון. "כמו שפועלים נגד טרור אסלאמיסטי בתדמור וחלב, כך צריך להתנגד לטרור דיפלומטי בירושלים. המחבל הבא ישאב את הלגיטימציה מההחלטה האומללה. ניתוק ירושלים מישראל יהיה אבן דומינו שיפגע בסופו בכל העולם המערבי", אמר בנט.

אבל אונסק"ו לא עצר שם. ההחלטה הבאה של הארגון שהרגיזה עוד יותר את הגורמים המדיניים בישראל הייתה להכריז על מערת המכפלה כאתר מורשת עולמי פלשתיני. לדעת הארגון, גם הכותל המערבי הוא אתר שאין לו זיקה לעם ישראל או למדינת ישראל אלא רק לפלשתינים, וכמוהו גם הר הבית, שמבחינת ארגון האו"ם הזה הוא מוסלמי בלבד והקשר שלו לעם היהודי אינו קיים.

ישראל הצטרפה לאונסק"ו בשנת 1949 והורחקה ממנו בשנת 1974 בעקבות חפירות ארכאולוגיות שביצעה בהר הבית. חמש שנים מאוחר יותר, ולאחר איומים אמריקניים לעצור את התקציב לארגון, התקבלה אליו ישראל מחדש. בשנת 2010 קבע הארגון כי קבר רחל הוא מסגד ואין לו שום קשר ליהודים. המהלך הבא של הארגון, שבו חברות 195 מדינות, הביא לעימות. ב־2011 התקבלה הרשות הפלשתינית כחברה מלאה באונסק"ו ברוב של 107 מדינות מול 14 מתנגדות ו־52 נמנעות. ישראל הודיעה כי היא שוקלת לעזוב את הארגון, ארצות הברית הודיעה על הפסקת המימון שלו, אבל באונסק"ו המשיכו בשלהם.

בחודש אוקטובר 2017 הפתיע הנשיא האמריקני דאז דונלד טראמפ כשהודיע, באמצעות מזכיר המדינה, כי ארצו תפרוש מאונסק"ו כדי לחסוך כסף, בעקבות דרישה לרפורמות ובעיקר בשל ההטיה המובנית של הארגון נגד ישראל. ממשלת ישראל לא חשבה ברצינות על צעד כזה, והופתעה מהודעתה של מזכיר המדינה שלא תואמה איתה, אבל לראש הממשלה דאז נתניהו המהלך התאים והוא הודיע זמן קצר אחר כך כי גם ישראל תפרוש מהארגון. שתי המדינות עזבו את אונסק"ו בתחילת 2019.

מאז ועד היום שב וקיבל הארגון החלטות שקובעות שמערת המכפלה וקבר רחל הם חלק בלתי נפרד מ"פלשתין" וכך יש להתייחס אליהם. החלטה מבישה הרבה יותר הייתה הבעת הדאגה העמוקה מפני מה שהוגדר "הצנזורה הישראלית על תוכניות הלימודים הפלשתיניות של בתי הספר והאוניברסיטאות במזרח ירושלים". למען הסר ספק, מדובר בתוכניות לימוד שכוללות הסתה בוטה שהוכחה על ידי שלל ארגונים בשנים האחרונות ואף נחשפה בהרחבה מעל דפי עיתון זה.

אבו־מאזן ישמור

יושב ראש סיעת המחנה הממלכתי ויושב ראש השדולה לשימור אתרי מורשת ונכסי מורשת לאומיים בכנסת, חבר הכנסת זאב אלקין, אומר לנו שמדובר בביזיון שהיה צריך להימנע ויש להיאבק באופן נחוש כדי למנוע החלטות נוספות של אונסק"ו. אלקין מכיר היטב את המאבק בארגון מהתקופה שבה כיהן בעצמו כשר המורשת. "זו החלטה מקוממת שכמובן אין לה שום בסיס היסטורי וזו לא הפעם הראשונה. היו הכרזות גם בנוגע לחברון וירושלים ויצאנו נגדן. צריך להבין שמדובר בסטירת לחי לא רק למדינת ישראל אלא גם למורשת הנוצרית שמתבססת על התנ"ך", הוא אומר.

למרבה האירוניה, הפלשתינים הגיבו וטענו שישמרו את תל יריחו.

"כששמעתי את אבו־מאזן, שכמובן מרוצה מההחלטה, אומר שמעכשיו הם ישמרו על האתר - שפשפתי את העיניים. קרוב לתל יריחו נמצאים עוד אתרים חשובים לא פחות כמו ארמונות החשמונאים וארמון הורדוס, וכשר המורשת בזמנו הובלתי פעולה לשימור והצלה של האתרים הללו שהיו ממש בסכנת השמדה. השקענו תקציבים גדולים ורוב מוחלט של העתיקות ניצל, אבל ארמון אחד של הורדוס והגן המלכותי נמצאים בשטח הרשות הפלשתינית ולא בשטח C. שם לא יכולנו לפעול, והרשות הובילה הרס של השרידים".

"שום דבר לא יפריע לפלשתינים להרוס, ואי אפשר לסמוך עליהם. כל דבר שקשור למורשת היהודית, בלי קשר להגדרות הבינלאומיות, הפלשתינים מעוניינים להשמיד. ההחלטה של אונסק"ו היא החלטה סמלית ואין כאן השקעה של כסף, ולכן אני לא רואה פה שום פתרון אלא גישה מאוד צינית שמשתמשת בהיסטוריה כקרדום לחפור בו. אף אחד לא מעוניין לדעת מה הסיפור האמיתי מאחורי האתרים האלה".

נראה שהפעם המערכת המדינית, בניגוד לעבר, לא נערכה בכל כוחה למנוע את המהלך.

"לצערי, לא הופתעתי שהפסדנו באירוע הזה. מאבקים כאלה צריך לנהל הרבה זמן מראש כדי שיהיו אפקטיביים ולהתכונן חודשים ארוכים ולא שבועיים. ייתכן מאוד שבצד שלנו נרדמו בשמירה והתעוררו מאוחר מדי. אחד מהמנופים שלנו צריך להיות האמריקנים. הם בדיוק החזירו את התקציב לשם ואנחנו זקוקים להם ומערכת היחסים הנוכחית עם הממשל לא מסייעת. לנו אין כמעט כלים לנהל מאבק כזה לבד".

מה אפשר לעשות כעת?

"אסור להרים ידיים וחייבים לנהל מאבק על הנרטיב ולא לקבל בהכנעה את הנרטיב השקרי. בעבר הובלתי החלטה להשקעה ממשלתית באתרי המורשת. מדינת ישראל צריכה להשקיע ביריחו במקומות שבהם השליטה והאחיזה שלנו, כמו ארמונות החשמונאים, וזה גם לקח לכל אלה שמציעים לנו להעביר מקומות נוספים שיש להם משמעות היסטורית לידי הרשות הפלשתינית. בזמנו לקחנו את התקציב לאונסק"ו בעקבות החלטות כאלה והשקענו אותו באתרי מורשת בחברון ובקריית ארבע במהלך שאושר בהחלטת ממשלה. אני היום הייתי מעביר תקציבים לאתרי המורשת ביריחו כולל פתרון של סוגיית הנגישות אליו שהיא אסטרטגית".

בפועל נראה שהמערכת המדינית, גם לאחר ההחלטה, עברה כבר לנושאים הבאים. מי שלא שוכח את הנושא לרגע הוא שר המורשת, עמיחי אליהו, שהעביר לידי ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני יציאתו לאו"ם נייר עמדה מפורט ואליו צירף מיצג היסטורי עתיק שמעיד על הקשר בין עם ישראל לארצו. השר אליהו ציין בנוסף לכך כי בכוונתו להיפגש עם גורמים באונסק"ו לטובת מניעת הרס המורשת ברחבי יריחו. זאת לצד ההחלטה להשקיע מאות מיליוני שקלים בפיתוחם ובשימורם של אתרי המורשת במקום ובכל רחבי יהודה ושומרון.

"החלטת אונסק"ו להכריז על תל יריחו כאתר מורשת פלשתיני היא החלטה לעיוות ההיסטוריה. כבשנים עברו פועלת אונסק"ו בניגוד לאמת האובייקטיבית כשהיא מכירה באתר יריחו הקדומה כפלשתיני, תוך מתן לגיטימציה לרשות הפלשתינית, בעוד היא עושה הכחשת מורשת שיטתית ופוגעת מדי יום באופן חמור באתרים היסטוריים עד כדי מחיקתם. המורשת היא החוסן הלאומי שלנו, ואין לנו כל כוונה לוותר עליה, הניסיון להמציא מורשת לעם מומצא לא יצלח", אמר לנו השר.

"כתם של חרפה"

גם שרת ההתיישבות אורית סטרוק הייתה מעורבת בנושא והיא חלק מקבוצה של שרים שדרשו מראש הממשלה להרים קול זעקה. "שוב אונסק"ו נוקטת צעד בזוי של הכחשת היסטוריה. ‏שום החלטה שכזו לא תשנה את העובדה הפשוטה שההיסטוריה של יריחו, כמו גם הריבונות הבלעדית עליה, שייכת לעם ישראל ולמדינת ישראל. ‏משמעות ההחלטה - כתם של חרפה על מצחה של המנכ"לית אודרי אזולאי, שהתחייבה שהארגון לא יקבל עוד החלטות אנטי־ישראליות", היא אומרת.

בנייר העמדה שהעביר השר אליהו וחלקים ממנו מתפרסמים כאן לראשונה נכתב בין היתר כי "מומלץ לחזק את החזית המשותפת הנבנית יחד עם מדינות ערב המעוניינות ביצירת שיתופי פעולה להכרזה הדדית על חשיבות השמירה על אתרי וערכי המורשת, ולשלבם בפועל באתרים בהם למדינת ישראל יש אינטרס לחברם אליהם כגון אתר מעברות הירדן (אתר הטבילה – קס'ר אל יהוד), או אתרים נוצרים ומוסלמים המשוקמים ומטופלים על ידי יחידת קצין מטה ארכאולוגיה ביהודה ושומרון".

עוד הומלץ כי "ממשלת ישראל תטיל על משרד המורשת להוביל קמפיין בינלאומי בשיתוף עם משרדי הממשלה הרלוונטיים שישפוך אור על הקשר בין האתרים הנמצאים ברשימה הטנטטיבית באונסק"ו ובין מורשת עם ישראל והקשר שלהם למורשת העולמית".

ראשי שדולת ארץ ישראל בכנסת חבר הכנסת יולי אדלשטיין, חברת הכנסת לימור סון הר־מלך וחבר הכנסת שמחה רוטמן האשימו את אונסק"ו בהחלטה שמסייעת להכחשת ההיסטוריה ואמרו כי "לא ייתכן שארגון המתיימר לייצג את ערכי התרבות והחינוך העולמיים שותף לפרויקט זיוף העובדות ההיסטוריות הגדול ביותר בעשרות השנים האחרונות". הם הציעו, בין היתר, לקדם מהלך מול מחוקקים אמריקניים, שכן לחץ משם אולי עשוי להשפיע על אונסק"ו.

אבל דווקא במערכת המדינית לא ניכר שנעשו צעדים כלשהם. ראש הממשלה בנימין נתניהו פגש את מזכ"ל האו"ם, ולמרות שקיבל את נייר העמדה ומוצג שמוכיח את הקשר היהודי עתיק היומין לאתר הוא לא העלה את הנושא במפגש. כמובן שגם בעצרת האו"ם הנושא לא הוזכר, אף לא בשוליה.

גם משרד החוץ עסוק כבר בנושאים הבאים, והחלטת אונסק"ו נותרה עם מחאה ישראלית רפה ולא הרבה יותר. כעת נשאלת השאלה האם הממשלה תעשה צעדים אקטיביים שיבהירו שאתרי המורשת ביריחו חשובים למדינת ישראל ויהיו תשובה ניצחת להחלטת אונסק"ו.

במהלך הכנת הכתבה פנינו למשרד החוץ ולמשרד ראש הממשלה בכמה שאלות על ההיערכות המוקדמת והתגובות האפשריות להחלטת אונסק"ו, אך בשני המשרדים העדיפו שלא להרחיב בנושא והסתפקו בתגובת משרד החוץ מיד לאחר האירוע.

***