
זו נראתה כמו תחילתו של מפץ פוליטי היסטורי בפוליטיקה החרדית המקומית, מבני ברק ועד אלעד, מאשדוד ועד בית שמש. אבל מכתב קצר אחד, 131 מילים בסך הכול, פרי עטו של מי שמבסס את מעמדו כמנהיג הליטאי הבכיר, טרף את הקלפים וטרפד את תוכניות הפוליטיקאים. התוצאה: מערכת בחירות סוערת, שנראה היה שתסתיים במהפכים דרמטיים בכל מוקדי הכוח העיקריים במגזר, צפויה להביא איתה בסופו של דבר עוד מאותו הדבר - ראשי עיר חדשים־ישנים כמעט בכל הרשויות המקומיות הרלוונטיות, על פי דילים מוקדמים שתוצאותיהם ידועות מראש.
בעוד חודש ימים בדיוק יבחרו אזרחי ישראל את נציגיהם לרשויות המקומיות, וכדי להבין את חשיבות המאורע הזה לציבור החרדי, כדאי לחזור לדברים שכתבתי בטור שפרסמנו כאן בנושא לא מזמן. הבחירות המקומיות, הסברתי אז, הפכו בשנים האחרונות למעין פריימריז לא־רשמיים של החרדים, שבהם כל זרם מקבל הזדמנות להוכיח את כוחו ומשקלו במגזר ולנסות לתרגם זאת בהמשך לייצוג הולם גם בזירה הארצית. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא ההחלטה של דגל התורה הליטאית ב־2018 להתמודד בכמה ערים, ובראשן ירושלים, בנפרד מאגודת ישראל החסידית (ולא במסגרת מפלגה אחת מאוחדת, יהדות התורה). זה הסתיים במהפך של ממש - ניצחון ליטאי מוחץ ב"דרבי החרדי" (וכלשון המנצחים - "לכל רוחב הציר") לאחר עשרות שנים של עליונות החסידים, שהביא לשינוי היסטורי בהרכב רשימת המועמדים המשותפת לכנסת ובחלוקת התפקידים בממשלה.
גם מבחינת ש"ס, שמחוברת חזק מאוד לשטח שלה, יש לבחירות המקומיות חשיבות עליונה כ"מפקד" שנערך פעמיים בעשור. אצלה המטרה היא לא להוכיח לאחרים את כוחה, אלא להוכיח אותו לעצמה, ובעיקר לדאוג אחר כך שכל אדם שהצביע לרשימת ש"ס המקומית ישים את הפתק הנכון גם בבחירות הארציות. הסבר נוסף למאמצים הרבים שמשקיעות שלוש המפלגות החרדיות בבחירות המוניציפליות הוא הכוח העצום שממנו נהנים ראשי ערים בישראל, ושבזכותו הם יכולים לגמול טובות למי שהם חפצים ביקרם, יחידים או קבוצות - בחלוקת ג'ובים, בהקצאות שטחים ומבנים, בהענקת תקציבים ועוד. מבחינת ראשי המפלגות, "כיבוש" עיר, כל עיר, הוא מכרה זהב שמאפשר להם להחזיר לפעילים ולציבור משהו על העשייה המתמדת למענם ועל תמיכתם בהם במשך השנים.
הליטאים מתנערים מההסכם
ובחזרה ל־2023. עם כל הכבוד לירושלים ולבני ברק, דווקא העיר אלעד, הקטנה יחסית והמרכזית פחות, סומנה על ידי ש"ס, אגודת ישראל ודגל התורה כזירה אסטרטגית במערכה על השלטון המקומי כולו. בהתאם – ההתרחשויות בה יוצרות אפקט דומינו שעשוי להשפיע גם על מוקדי הכוח האחרים של החרדים. מבין ערי המגזר הגדולות, אלעד היא היחידה שבה יש רוב ספרדי, ואף על פי כן בעשור האחרון עומד בראשה נציג החסידים שרוליק (בן השר מאיר) פרוש, שהצליח להעביר אליו את תמיכת חלק מהספרדים. יושב ראש ש"ס, אריה דרעי, נחוש לסלק את ראש העיר מהתפקיד ולהחזיר את השליטה לידי אנשיו, כפי שהיה בעבר, ולשם כך כבר בבחירות הקודמות כרת ברית עם הליטאים: ב־2018 נתמוך שנינו במועמד אשכנזי מטעמכם, וב־2023 בספרדי משלנו. הציפייה הייתה כי אם הדיל יעבוד, דגל התורה תזנח את השותפות הטבעית עם אגודת ישראל גם בערים נוספות, ובראשן בני ברק, ושוב תחבור לש"ס - לטובת שני הצדדים.
אלא שמה שעבד מצוין בירושלים לפני חמש שנים, עם הימור מוצלח של שתי המפלגות על משה ליאון, הסתבך באלעד: יצחק פינדרוס הפופולרי, אז ממלא מקום ראש עיריית ירושלים וכיום חבר כנסת מטעם יהדות התורה, נקרא אל הדגל והעתיק את כתובת מגוריו לאלעד כדי להתמודד בה על התפקיד הנחשק ולתת פייט ראוי לפרוש. אלא שאז, בשיאה של מערכת בחירות יצרית בין המחנות, פסל בית המשפט את מועמדות פינדרוס, לאחר שהוכח כי מרכז חייו כלל אינו בעיר שבראשה הוא מבקש לעמוד. ראש העיר החסידי זכה מן ההפקר בקדנציה נוספת וקיבל את הניצחון על מגש של כסף.
למרות התקלה ההיא דרשו בש"ס מדגל התורה לקיים את ההסכם מ־2018 כך ששתי המפלגות יתמכו ביהודה בוטבול, מועמד הספרדים החדש, הפעם בתקווה לנצח. אלא שההנהגה הליטאית, שבינתיים התחלפה פעמיים, עם פטירתם של הרב חיים קנייבסקי ושל הרב גרשון אדלשטיין, התנערה מהסיכומים והודיעה על תמיכה בפרוש. "בהכירי את צורכי העיר אלעד זה רבות בשנים, נוכחתי לראות שכל העניין של ראשות העיר שם אינו שייך לשום מפלגה שהוא כלל וכלל", כתב ראש ישיבת סלבודקה, הרב דוב לנדו, המסומן כאחד המנהיגים הבכירים החדשים של דגל התורה. "העניין שייך אך ורק לטובת ענייני היהדות והחינוך, משמרת התורה והמצוות וכל התלוי בכך, וממילא כל חתימת הסכמים שנעשו בין מפלגות אין להם כל ערך ואינו מחייב אף אחד". סוף דבר: פרוש נמצא על המסלול הבטוח לניצחון לקראת קדנציה שלישית בראשות העירייה, ודרעי - בדרך למפלה נוספת במעוז האסטרטגי של הספרדים, העיר החרדית החשובה לו ביותר.
מפלה נוספת לדרעי
בינתיים גם מערכת הבחירות בבני ברק התעוררה לחיים לראשונה זה שנים, לאחר שש"ס החליטה להריץ בה מועמד מטעמה – חבר הכנסת אוריאל בוסו. עד עתה המשחק בעיר התורה והחסידות היה מכור מראש, בזכות הסכם רוטציה עתיק בין דגל התורה לאגודת ישראל, שבמסגרתו התחלפו ראשי העירייה מדי חמש שנים – פעם ליטאי ופעם חסידי. אריה דרעי הרגיש שהאשכנזים לא סופרים את הספרדים, שהם כשליש מתושבי העיר – לא בחלוקת התפקידים הבכירים ולא בשירות לתושבים המותאם לצורכיהם - והחליט לאתגר אותם. הוא ניצל משבר תברואתי חמור בבני ברק, ששיאו מכת עכברושים מתמשכת, כדי להריץ את בוסו, הקורא תיגר על העסקונה הישנה, שלטענתו דואגת לעצמה ולא לתושבים, ומבטיח שינוי. ואולם נראה כי המניע העיקרי למהלך של יושב ראש ש"ס לא היה הקיפוח וגם לא המכרסמים שמסתובבים ברחובות, אלא סירוב של חסידי גור באשדוד לתמוך במקורבו, ברק סרי, לראשות העיר, והעדפתם את יחיאל לסרי המכהן. ראש העיר הבא של בני ברק, לפי הסכם הרוטציה ביהדות התורה, אמור להיות נציג גור חנוך זייברט, ודרעי רצה להגיש לעסקני החסידות את הנקמה קרה. בתחילה אכן הצליחה מועמדות בוסו לחבל בסיכויי המועמד האשכנזי להיבחר, וסקרי דעת קהל חזו כי תושבים ליטאים רבים מתכוונים להפר את ההסכם ואת צו הרבנים ולהצביע דווקא לאיש ש"ס. בעקבות כך, דגל התורה, שחששה לשלם בעצמה ושלא באשמתה את המחיר הפוליטי שדרעי מבקש לגבות מזייברט, הטילה וטו על מועמדותו במסגרת הרוטציה, ונראה היה כי נסללת הדרך לדיל ש"ס-דגל גם בבני ברק. אלא שברגע האחרון הגיעו החסידים והליטאים להבנות על הסרת הווטו ועל קיום ההסכם כמתוכנן, למורת רוחו של בוסו, ואם לא יהיו הפתעות בקלפי - נראה ששוב דרעי יובס.
ימים אחדים לפני סגירת הרשימות החליט יושב ראש ש"ס לחפש את ההישג שלו בבחירות 2023 - וגם את הנקמה בדגל התורה - בבית שמש, העיר הגדולה היחידה שבה אולי יוכל לנצח בלי להזדקק לדילים עם מפלגות האשכנזים. דרעי הודיע כי סגן השר משה אבוטבול, שכבר שימש עשר שנים בתפקיד ראש העירייה, יתמודד לקדנציה שלישית. הפעם מול עליזה בלוך המכהנת ומול המועמד החרדי הבולט שמוליק גרינברג הליטאי - בדרך להישג גדול אחד שהוא מייחל לו כל כך. בעוד חודש וקצת, למחרת ט"ז בחשוון, נדע אם זה נגמר בניצחון מתוק של ש"ס, כולל שמחה לאיד, או שבדגל יוכלו לחגוג שרשרת הפסדים של אריה דרעי - "לכל רוחב הציר".
הכותב הוא עיתונאי ynet וידיעות אחרונות
לתגובות: [email protected]
***