מדינה על הצומת

רגע אחד הפך את ביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו בארצות הברית לשונה לגמרי ממה שניבאו וציפו לו כלי התקשורת הישראליים. אף שלא מעט ניסיונות נעשו לעמעם את הרגע הזה, העיקרי שבהם של העיתונאי האמריקני תומאס פרידמן, מהפגישה הזאת יצא נתניהו כשהוא מוזמן לביקור בבית הלבן עוד לפני סוף השנה האזרחית ועם מינימום של אמירות בנוגע לרפורמה המשפטית.

מתנגדי נתניהו - ולא פחות מכך מרבית כלי התקשורת בישראל - הציגו לפני היציאה לארצות הברית את הביקור כפרס ניחומים: פגישה עם ביידן בבית מלון, כמה פגישות מדיניות ומפגש עם אילון מאסק שגם לו ניסו לייצר דה־לגיטימציה. בפועל הפגישה בין נתניהו למאסק עוררה עניין תקשורתי בארצות הברית ועשתה טוב לשניהם. המפגש עם ביידן, שתוכנן בתחילה להתקיים בהרכב מורחב, החל כביכול ברגל שמאל. הנשיא איחר בחצי שעה, וכלי התקשורת כבר ציינו ש'מלמדים את נתניהו לקח'. אלא שבפועל לצד הפגישה המורחבת נועדו השניים בארבע עיניים ואף האריכו בפגישתם.

תומאס פרידמן כמובן הדגיש את הלחישה של ביידן לנתניהו על הרפורמה המשפטית, ואת השאלה מה יעשה איתה, אבל שכח לציין את התשובה של נתניהו, שלפיה הוא שואף להגיע להסכמות ואם לא יהיו כאלה לא יתרחשו שינויים דרמטיים. התשובה הזאת סיפקה את ביידן, שניפק בהצהרתו אמירה כללית מאוד בנושא ולא יצר שום התניה או אמירה שתהיה קשה לנתניהו. יותר מכך, הנושא היה שולי מאוד בפגישה, ודובר בה בדיוק באותה לחישה של ביידן. במשך קצת יותר מ־60 דקות עסקו הצדדים בנושאים החשובים יותר לאינטרסים האמריקניים.

ראש הממשלה מנגד קיבל את ההזמנה המיוחלת, כאמור, לבית הלבן, וכך יצא שייפגש עם ביידן לפחות פעמיים בתוך ארבעה חודשים. נתניהו גם קיבל חיבוק בנושא הנורמליזציה. ביידן נתן לו להבין שמעתה יזכה ליחס שונה, כשהתמורה תצטרך להיות ביצירת קונצנזוס ישראלי סביב הנורמליזציה עם סעודיה - משימה לא פשוטה בהתחשב בהרכב הממשלה ובקולות שכבר נשמעים בנושא.

מעמדת האנדרדוג

אהרון דיוויד מילר, עמית מחקר בכיר בקרן קרנגי לשלום בין־לאומי המתמחה במדיניות החוץ של ארצות הברית, סיכם את הביקור כפי שהוא נראה מהעיניים של הממשל האמריקני, באופן שאולי מסביר את שינוי היחס. "ביידן - מונע מהיחס האישי החם שלו לישראל מחד ולפוליטיקה הפנימית מאידך - לא רצה להתעמת עם נתניהו אבל גם לא לחבק אותו יותר מדי. הוא אינו מוכן לצאת למלחמה עם נתניהו, אבל גם לא רוצה להיתפס כמי שמחבק אותו יותר מדי".

מילר מסביר את היחס שביטא הנשיא בשלוש נקודות. "ראשית, דמותו של הנשיא. המודל כאן בעבור ביידן הוא לא ברק אובמה אלא ביל קלינטון. תמיכה - או אפילו אהבת ישראל - טבועה באופן עמוק בדי־אן־איי הרגשי של ביידן. האינסטינקט הראשון שלו הוא לא להתעמת עם נתניהו אלא למצוא דרך לעבוד איתו.

"הנקודה השנייה היא הפוליטיקה הפנימית. נשיאים לא אוהבים לריב עם ראשי ממשלה ישראלים - ובוודאי לא לעשות זאת באופן פומבי. זה מסיח את הדעת, יוצר לנשיא בעיות שונות ועלול גם לגבות מחיר פוליטי פנים־אמריקני. יש לא מעט גורמים, בעיקר במפלגה הרפובליקנית, שמנסים לצייר את ביידן כמי שמתנכל לישראל מאז תחילת כהונתו. בעבור ביידן מדובר בדבר נורא, כי הוא מאוד לא רוצה להיות מתויג כך, הן בגלל הקשר הרגשי לישראל, ולא פחות בגלל שהוא בדרך להיכנס למה שמסתמן כמערכת בחירות ראש בראש מול נשיא לשעבר (דונלד טראמפ) שמייצב את עצמו כנשיא הכי פרו־ישראלי אי פעם ומציג גם מעשים".

מילר מצביע על הנושא השלישי כזה שבסופו של דבר, כנראה, הכריע את הכף וגרם לשינוי היחס ואולי אף להזמנה של נתניהו לבקר בבית הלבן בתוך זמן קצר, אחרי כשמונה חודשים שבהם נמנע הנשיא להזמין אותו לביקור: "נתניהו יושב על שתי נקודות קריטיות מבחינת המדיניות האמריקנית. סוגיית הגרעין האיראני והרצון לייצר נורמליזציה בין סעודיה לישראל. הנושא הראשון טומן בחובו משבר פוטנציאלי ענק, והשני יכול לייצר הזדמנות גדולה ומשמעותית. ביידן חייב את שיתוף הפעולה של נתניהו בשניהם".

התלות של ביידן בנתניהו, מסכם מילר, הייתה מפתח לתוצאה הסופית של ביקור נתניהו. "למרות מה שגרם לריחוק ביניהם עד כה, נתניהו וביידן לא היו יכולים להרשות לעצמם שהפגישה בניו יורק תהיה גרועה. כל אחד מהם הבהיר את עמדותיו. נתניהו לחץ להקשחת מדיניות ארצות הברית כלפי איראן, ביידן ביקש ויתורים ישראליים בנושא הפלשתיני שיסייעו לו לסגור את הסכם הנורמליזציה ולהחזיק בהישג מדיניות חוץ משמעותי לקראת הבחירות. יכול להיות שהמסרים לאחר הפגישה היו חמים למרות המתיחות שקדמה לה וייתכן שנמשכת גם אחריה - אבל ביידן הבין שנתניהו אוחז בהזדמנות שלו להישג משמעותי ופעל בהתאם".

ההסבר של מילר לא גורע דבר מההישג של נתניהו, שבא כביכול כאנדרדוג ויצא, גם בעיני התקשורת האמריקנית, כמנהיג בין־לאומי בעל שיעור קומה, שקיים בשולי עצרת האו"ם פגישות חשובות. הפגישות נערכו עם מנהיגים כקנצלר גרמניה אולף שולץ, מזכ"ל האו"ם, ואולי החשובה שבהן עם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, שסיכם איתו על ביקור קרוב באנקרה ואף הודיע שיבוא זמן קצר אחר כך לביקור גומלין בירושלים - הישג כשלעצמו. פגישה חשובה נוספת הייתה עם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, כאיתות לאמריקנים שישראל בוחרת בצד הנכון ולא יושבת על הגדר באשר לסכסוך בין אוקראינה לרוסיה. זאת לצד פגישות אחרות, כמו זה עם נשיא קונגו שהודיע שיעביר את שגרירות ארצו לירושלים, ונשיא פרגוואי שהודיע שיפתח מחדש את שגרירות ארצו בירושלים.

גם באשר לנאומו של ראש הממשלה באו"ם היו כמובן מי שניסו להמעיט בערכו ולציין את האולם הריק, כמו ראש האופוזיציה יאיר לפיד, אך אפילו מבקריו נאלצו להודות שהנאום היה טוב מאוד, ממוקד במסרים הנכונים הקשורים לנורמליזציה ולאיראן. זו אולי הזירה שבה נתניהו יודע לשחק יותר טוב כמעט מכל מנהיג אחר, ולנאום הזה, כמו לנאומים אחרים באו"ם, הוא התכונן היטב, והדבר היה ניכר.

גם המחאה, שרצתה לייצר שינוי בלוח הזמנים של נתניהו או להשפיע עליו, יצאה בסופו של דבר כשידה על התחתונה. האמריקנים ידעו לפנות לנתניהו את הדרכים ומנעו מהמפגינים לשבש את סדר היום. הקרנת תמונתו של ראש הממשלה על כלא אלקטרז ספגה ביקורת חריפה גם מבית. גם התקשורת האמריקנית לא התרגשה במיוחד - בניגוד למה שמחאת קפלן תכננה וקיוותה.

הקסם לא פג

שמואל רוזנר, מומחה לארצות הברית מהמכון למדיניות העם היהודי, אומר שנתניהו יכול להגדיר לעצמו את הביקור בארצות הברית כמוצלח למדי.

"בסופו של דבר, ‫האירוע הכי משמעותי בביקור של נתניהו, ‫היו הדברים של מוחמד בן סלמן ‫לתקשורת האמריקנית. ‫מרגע שבן סלמן נתן איזו תחושה ‫של תנופה בזירה הישראלית-סעודית, הדבר ריחף מעל כל הביקור הזה וגם נתן תנופה לנאום של נתניהו באו"ם, שבעצם הניח בצד את התחזיות הקודרות שהוא נהג להשתמש בהן בנושא האיראני ועסק יותר בחזון של המזרח התיכון החדש. במובן זה היה לו נאום טוב", מציין רוזנר. לדבריו, "הביקור כולו היה טוב. ‫הפגישה עם ביידן התנהלה ‫בסך הכול בצורה טובה. אומנם חלק מהדיווחים מתוך החדר מלמדים שאולי היה חלק פחות נעים בפגישה, אבל אי אפשר באמת לדעת מה התרחש בארבע עיניים".

הביקור הזה משפר את היחסים בין ממשלת נתניהו לממשל ביידן, שהיו גרועים מהרגע הראשון?

"לא חל שינוי של ממש ביחסים של ממשל ביידן, שאנשיו לא משתגעים על הממשלה הנוכחית ועל נתניהו עצמו. אבל הביקור המחיש בצורה חזקה מאוד שמה שהשתנה זו המציאות הגאופוליטית האזורית. מרגע שנוצרה הזדמנות ממשית להתקדם עם הסעודים, האמריקנים שמו בצד את הדברים האחרים. מי שחשב שהדבר הכי חשוב לאמריקנים הוא למנוע את הרפורמה המשפטית - לא הבין את השטח. לאמריקנים חשובים האינטרסים שלהם - וכרגע הם חושבים שלמהלך שלהם עם סעודיה היחסים עם נתניהו יועילו. אפשר כעת לדמות את נתניהו וביידן לשני אנשי עסקים שיש להם ביזנס משותף - ומדובר בקידום ההסכם עם סעודיה. כל חילוקי הדעות בנושאים אחרים זזים כרגע הצידה לטובת הביזנס הזה".

כבר בפתיחת הפגישה הוזמן נתניהו על ידי ביידן לביקור בוושינגטון בבית הלבן לפני סוף השנה. זו הזמנה ודאית, או לדעתך האמריקנים יצפו לראות התקדמות כלשהי כדי לממש אותה?

"זה תלוי מאוד באיך יתקדמו הדברים. אם העניין הסעודי יתקדם, הוא יגיע לוושינגטון, כי זה חלק מהתשלום של הממשל על ויתורים שנתניהו יעשה לטובת הסעודים. אם יתברר שהעניין עם הסעודים לא מתקדם ובישראל יהיו מהומות גדולות ובעיות גדולות סביב זה - יכול להיות גם שההזמנה לא תתממש. בסופו של דבר ההזמנה לוושינגטון היא חלק מארגז כלי העבודה שלהם כדי לקדם את ההסכם".

לצד הביקור המוצלח של נתניהו, בעת כתיבת שורות אלה מודיע הממשל האמריקני על אישור תוכנית הפטור מוויזות לישראלים. זו אומנם עבודה של ממשלות קודמות, ובעיקר קידום של שרת הפנים לשעבר איילת שקד ושגריר ארצות הברית לשעבר טום ניידס, אבל בסופו של דבר גם זה קורה רגע אחרי שנתניהו חוזר מארצות הברית, והאמריקנים - אם רצו - היו יכולים לעכב את ההחלטה ולהערים עליה קשיים. גם זה מעיד על כך שלמרות הטענות שיחסי ישראל וארצות הברית התדרדרו משמעותית, הרי שמדובר בטענות של פוליטיקאים שנובעות מעמדה מסוימת ולא בהכרח קשורות לתוצאות שבסופו של דבר מתקבלות בשטח.

לא לגמרי ברור אם הביקור הנוכחי ישנה משהו בגישה של הממשל האמריקני כלפי נתניהו. מצד אחד הבחירות לנשיאות כבר נושפות בעורפו של ג'ו ביידן, וחשוב לו להראות שיחסיו עם ראש הממשלה הישראלי טובים או לפחות סבירים. מצד שני, מחלקת המדינה בראשות אנתוני בלינקן ממשיכה ללחוש באוזנו מסרים שאינם אוהדים לנתניהו. לאן זה מוביל אותנו? כנראה שהרבה מאוד תלוי בהתפתחויות מול סעודיה, שלדעת גורמים מדיניים ייתכן שיתרחשו בטווח זמן קצר יחסית. בכל מקרה, אין ספק שאחרי חודשים ארוכים של מחאה וביקורת נהנה נתניהו מקצת אוויר מדיני בניו יורק, והוא צפוי לצאת בקרוב לכמה ביקורים מדיניים נוספים כדי להזכיר לכולם שאומנם יש בעיות רבות מבית, אבל בזירה הבין־לאומית הקסם שלו עדיין נשמר כבעבר.

***