לצאת מהחג עם יותר אחדות ויותר שמחה

שני ערכים מרכזיים מחג סוכות דרושים לנו כרגע בדחיפות: אחדות ושמחה.

אחדות בסיסית, כמו מה שהגננת סיפרה לנו בגן לפני החג. לחזור לאמיתות התמימות האלה, לגרסה הראשונית והפשוטה של הדברים. בכל דור ודור הרי סיפרנו על ארבעת המינים, שיש או אין להם טעם וריח, אבל הם חייבים להיות ביחד. הם מייצגים את האנשים השונים בעם ישראל, ואי אפשר לקיים את המצווה בלי ארבעתם. כלפי חוץ אנחנו יכולים לצעוק ולריב, אבל עמוק בפנים אנחנו חייבים אחד את השני.

ומה עם השמחה? על הימים האלה נאמר: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ, וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ". איך? חג סוכות קורא לנו לצאת רגע מהיומיום המוכר אל שיעור היסטוריה, לקבל פרספקטיבה. להסתכל על החיים האישיים וגם הלאומיים במבט על, עם פרופורציה ואופטימיות.

"לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". מי שמצליח להרים את המבט בזום-אאוט עד יציאת מצרים, בוודאי מתמלא בשמחה.

הנה רק דוגמה קטנה: ביום רביעי, בקניות לחג, פגשתי שכנה מדוכדכת, "בגלל המצב". הזכרתי לה את המצב, נכון לאותו בוקר: באותו יום ביטלו בארצות הברית את הוויזה לישראלים. בגרמניה חתמו על העסקה הביטחונית הגדולה בתולדות ישראל. המדינה שניסתה להשמיד את העם היהודי מבקשת מאיתנו כעת להגן על קיומה על ידי מערכת "חץ 3". ובסעודיה נערך ביקור גלוי היסטורי ראשון של שר ישראלי בדרך להסכם שלום ש"מתקרב מדי יום", לדברי הסעודים.

שאלתי אותה האם היא חשבה לשנייה על אחד משלושת האירועים האלה מהבוקר. היא ענתה שלא. על הדרך שעשינו מאז יציאת מצרים היא בוודאי לא חשבה.

סוכות תשפ"ד הגיע. הלוואי שנצא ממנו יותר אחדות ויותר שמחה.