לתושבי הקיבוץ מירב שבגלבוע נמאס מהירי המתמשך לעברם מכיוון הכפר ג'ילבון. דובר הקיבוץ, ניצן אבירן, מספר בראיון לערוץ 7 על המציאות הבלתי נסבלת שהובילה כמה מהתושבים לקיים הפגנה בתוככי הכפר עצמו.
"כבר חצי שנה, מערב פסח האחרון, אנחנו נמצאים במציאות חדשה של ירי בלתי פוסק מכיוון הכפר ג'ילבון לקיבוץ מירב", אומר אבירן ומציין כי קיבוצו נמצא בתחומי הקו הירוק בעוד ג'ילבון נמצא מעבר לקו הירוק כשבתווך עוברת גדר ההפרדה ומהכפר נמשך הירי לעבר הקיבוץ.
"הדבר הזה בלתי נסבל. בהתחלה זה היה ירי אקראי ולאחרונה זה ירי מאוד מכוון שכולל פגיעות בבתים ובמכוניות, ולמזלנו עדיין לא פגיעות באנשים, אבל לצערינו אנחנו חוששים שלא ירחק היום ויהיו לנו גם נפגעים".
על פעילות הצבא מדגיש אבירן כי הכוחות נמצאים בשטח באופן רציף, ולאחר כל אירוע רואים את פעילות הצבא, אך לאחר שהכוחות יוצאים מהכפר חולפים מספר ימים והירי מתחדש. "העובדה היא שכאשר יש צבא בתוך הכפר יש שקט וכשהצבא יוצא השקט מופר על ידי ירי ופעולות אחרות".
לנוכח המציאות הזו, אומר אבירן, התושבים אינם יכולים לקחת סיכון ולקבל את המצב שיכול להביא במוקדם או במאוחר לפגיעה בנפש בין אם מדובר בילדי המקום או תושבים בו. "אנחנו לא מוכנים לחכות לאירוע הראשון שבו נלווה את אחד מהחברים שלנו למנוחת עולמים. זו התחושה שלנו. אנחנו מרגישים מאוימים ואם הפתרונות הקיימים לא מספיקים, שימצאו פתרונות אחרים".
אבירן מספר על מציאות קשה של פחד מתמיד של מבוגרים וילדים בקיבוץ שאינם ישנים בלילות כאשר האיום נמצא במרחק של מאתיים או שלוש מאות מטרים מהקיבוץ. "אנשים לא מתקרבים לחלונות, ילדים ישנים עם ההורים. אני שומע על תופעות קשות יותר גם אצל ילדים מבוגרים יותר ואנחנו לא יכולים להשלים עם זה. לא ניתן לחיות כך".
לפי שעה, הוא מדגיש, אין דיבורים על עזיבה והקהילתיות החזקה של הקיבוץ מוכיחה את עצמה בתמיכה שמקבלים התושבים, אך מתחילים להישמע הרהורים על המשך הבנייה בשכונה הפונה לעבר ג'ילבון. כשנשאל הוא עצמו על כך, הוא מספר, לא הייתה לו תשובה מניחה את הדעת. "אני לא יכול לקחת אחריות על האמירה שהכול יהיה בסדר".
לדבריו התקווה הייתה שממשלת ימין תיישם מדיניות אגרסיבית יותר מול האיומים אך הדבר אינו קורה בפועל, ועם זאת התקוות שהדברים יקרו בעתיד עדיין קיימות.
על תחושת ההזדהות שלו ושל תושבי הקיבוץ עם ישובים מאזורים אחרים, ביהודה ושומרון ובעוטף עזה, אומר אבירן כי הדברים ברורים. "עלינו על הקרקע לפני כמעט 41 שנים ולמעט לפני 21 שנים כשהייתה תקופת פיגועים שבשיאה נרצחה בת שלנו, עליזה מלכה הי"ד, יש פה שלווה. אנחנו נהגים לומר שיש 120 חברי כנסת שתומכים בנו, אבל מסתבר שזה לא מספיק".
"אנחנו חוששים שהמציאות השתנתה ולא מוכנים להעלות על דל שפתינו דיבורים על עוטף ג'נין, עוטף צפון השומרון, אבל זה מחלחל לאט לאט כשהמציאות שבדרום יכולה להגיע אלינו אם לא נעצור עכשיו. אם לא נשנה את המציאות עכשיו יהיה מאוחר מדי, ואני משוכנע שניתן לעצור את זה. הצבא שלנו יודע לעשות דברים הרבה יותר גדולים מהתמודדות עם חוליות שמנסות לשבש את החיים שלנו. יש לצה"ל את היכולות ואת כוח האדם וצריך לקבל את ההחלטה שהיא יותר ממה שהיה עד עכשיו. דרושה מדיניות ממשלתית וקואליציה של כל מי שמבין שזה קו אדום שאסור לעבור אותו".