"לא קראתי את הספר, אבל ראיתי את הסרט" הוא משפט שלרוב מלווה בנימת התנצלות כשמדובר על קלאסיקה ספרותית.
אחרי הכל, לכולנו ברור שלא משנה עד כמה הבמאי השתדל להיות נאמן למקור, זה כל מה שהסרט שלו יכול לשאוף להיות – נאמן למקור. אף פעם לא המקור עצמו. אף פעם לא באמת ללכוד את כל הניואנסים הקטנים שהקנו לקלאסיקה המקורית את מעמדה.
זו הבעיה מולה ניצב הבמאי ווס אנדרסון כבר שני עשורים, מאז עלה במוחו לראשונה הרעיון לעבד לקולנוע סיפור שכבש אותו כילד – 'סיפורו המופלא של הנרי שוגר' של הסופר הבריטי האהוב רולאד דאל ('צ'ארלי בממלכת השוקולד', 'מטילדה' ועוד רבים). ווס אמנם כבר ביים בעבר אחד מספריו של דאל – 'מר שועל המהולל' - אבל הוא חש שב'הנרי שוגר' זה לא יעבוד. שהוא לא יצליח באמת להעביר את הקסם שהיה טמון במילותיו של דאל.
ואז, זה הכה בו. למה לנסות להעביר את הקסם, אם אפשר פשוט להשתמש במילים המקוריות? "האופן שבו דאל מספר את הסיפור מעניין אותי לא פחות מהסיפור עצמו", אמר אנדרסון לנטפליקס בראיון שנערך מוקדם יותר השנה, "ולכן הבנתי שהאופציה היחידה לעשות את זה כמו שצריך היא רק אם אני אשתמש במילים והתיאורים שלו".
הזכויות על כתביו של דאל נקנו על ידי נטפליקס, וכך יצא לדרך פרויקט שאפתני במיוחד שכלל לא רק את 'הנרי שוגר', אלא גם שלושה סיפורים קצרים נוספים: 'הברבור', 'לוכד העכברושים' ו'רעל' שיצאו יום אחרי יום במהלך סוף השבוע האחרון וכלל קאסט מרשים שכלל את השחקנים בנדיקט קמברבאץ' (לנצח שרלוק), בן קינגסלי ועוד.
כשמסתכלים על הפרויקט כולו במבט מאקרו, התוצאה מהפנטת. בליל של צבעים ודמויות שמרכיבים ביחד שעטנז של קולנוע, תיאטרון וספרות, כאשר בכל רגע נתון אחד מהשחקנים מדקלם את מילותיו של דאל ישירות לקהל על רקע התפאורות המתחלפות.
אבל, כשמסתכלים על כל אחד מהסרטים הקצרים בפני עצמו, משהו שם לא עובד. למעט 'הנרי שוגר' שהיה הראשון וגם הארוך מבניהם ועמד על כמעט 40 דקות, כל השאר היו באורך של 17 דקות בלבד. וב-17 דקות, עם כל הרצון הטוב והתפאורות הקסומות, אין מספיק זמן לבנות עלילה ולייצר דמות ראשית שניתן להתחבר אליה.
הסיפורים הקצרים של דאל גם לא ניסו לעשות את זה, הם לא ניסו לתאר סיפור שלם עם התחלה, אמצע וסוף (שוב, למעט הנרי שוגר), הם באו לתאר סצנה. לתת הצצה לתוך סיטואציה שהתרחשה בדמיונו של דאל. וזה, כך מתברר, אולי חומר טוב לסרטים קצרים שמוצגים בפסטיבל ונציה או טורונטו, אבל פשוט לא מה שהקהל בבית ציפה ורצה לקבל.
'ברבור', 'רעל', ו'לוכד העכברושים' הם אומנותיים, צבעוניים וכתובים יפה, אבל הם פשוט לא מה שאנחנו מחפשים כשאנחנו מתיישבים מול נטפליקס. אנחנו מחפשים משהו קליל, מסר שאפשר לאכול בכפית ואם אפשר גם מנה גדושה של בנדיקט קמברבאץ' – אנחנו מחפשים את 'סיפורו המופלא של הנרי שוגר'.