עד היום, יותר מחמישים שנה אחרי, יש כאלו שעדיין נושאים את מלחמת יום כיפור בליבם -אחת מהם היא יעל.
"כשאחי נהרג הייתי בת 12, אין לי מילים לתאר את החוויה. זו רעידת אדמה שלא נראית מבחוץ. בת 12 אני מסתובבת בעולם שקופה, חלק גדול מעולמי הפנימי לא נראה ולא ניכר בחוץ, בדידות מאוד גדולה. אין מישהו שרואה או שואל מה קורה לי, איך אני מתמודדת עם השבר הגדול".
כך מספרת יעל, אחותו של רב"ט אמציה אילני, שנהרג ביומה הראשון של המלחמה במוצב בודפסט, בו התפלל בהיותו תלמיד ישיבת הסדר, כחזן ביום הכיפורים. חמישים שנה חלפו, ויעל נפגשה עם הזמר והיוצר ארז לב ארי שפתח את ליבו ונתן מקום ליעל בת ה -12, לכאב שלה ולבדידות.
ברגישות גדולה ובעדינות ארז קלט את מרכז הכובד של הסיפור, ובשיר שכתב והלחין ומבצע, הוא מצליח לתת מילים ונוכחות לחוויה של אז, ובעיקר הכרה בכאב של יעל המתבגרת שחיפשה הכרה, שהייתה בטוחה שאחיה חי למרות שהיה ברור שהוא מת.
"את החוויה של ילדה בת 12, יעל הצליחה להעביר לי בשיחה ארוכה שהייתה לנו ובהתכתבויות שאחרי, חוויה שמתוכה נולדו המילים לשיר 'אחותי הקטנה יעל'" מספר ארז.
"השיחה והמפגש השאירו בי רושם רגשי חזק וכבר בדרך חזרה הביתה התחלתי לגלגל בראשי מילים. הבנתי מיד שזה צריך להיות שיח בין אמציה ליעל, אולי מכתב שהוא כותב לה מהדרך או שיחת טלפון או דמיון - או הכל ביחד".
"אמציה שואל בשיר: 'איפה הם ימי ואיפה את אימי' הרבה אימהות 'נשארו שם' ב-73, או נפלטו ביחד עם בניהן, והרבה אחים ואחיות נשארו לבד".
כזכור, במסגרת ציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, מפגש של תשעה אחים ואחיות ששכלו את אחיהם במלחמת יום הכיפורים, עם תשעה מוסיקאים ומוסיקאיות מהמובילים בישראל, הוליד פס קול המורכב מתשעה שירים חדשים.
הסיפורים, הרגשות, התחושות והתובנות שצפו ועלו במפגשים אלו נרקמו לכדי שירים המשקפים חוויות אישיות וקולקטיביות ממלחמת יום הכיפורים - 9 שירים שביחד מרכיבים את הפרויקט 'האחים של חורף 73' שהפיקה עמותת 'האחים שלנו' בשיתוף יד יצחק בן-צבי ובתמיכת משרד התרבות.